בשבוע שעבר השיקה חברת אמזון את המילה האחרונה בעולם הצרכנות: סופר־מרקט ללא קופות או קופאים. החנות הראשונה של "אמזון גו" נפתחה בסיאטל שבארצות הברית, מצוידת במערך של מצלמות וחיישנים המחוברים למערכת בינה מלאכותית. הלקוח אוסף את המוצרים מהמדפים, משלם דרך אפליקציה המותקנת במובייל וכולם מאושרים. בהמשך מתכננת אמזון לפתוח עוד 2,000 סניפים במתכונת דומה בארצות הברית. יומיים לפני ההשקה נחשפנו לתמונות של שר התחבורה ישראל כץ נוהג בנחת במכונית אוטונומית, כלי רכב שנוסע לבד ללא נהג. משרד התחבורה כבר התכנס על מנת להסדיר תקנות רגולטוריות בנושא, ואנו צפויים לראות את הרכבים הראשונים של הפיילוט בישראל תוך שלוש שנים.
כלי הרכב האוטונומיים, הסופרים הממוחשבים ותהליכי רובוטיקה נוספים הם רק חלק מפיתוחים שכבר משנים בפועל את שוק העבודה המסורתי. "ניו יורק פוסט" יצא בשבוע שעבר בכותרת ענקית שבה כינה את התהליך The End Of Jobs (הסוף לעבודות). ואכן, המשמעות של תהליכים אלה, אשר נמצאים ברמת הטמעה ומימוש מתקדמים, היא שאנו צפויים לפגוש בשנים הקרובות שוק עבודה שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים.
כדי להבין את המשמעות הדרמטית של המהפכה הצפויה, נחזור לסוף מלחמת העולם השנייה. מדינות המערב וארצות הברית בראשן, החליטו אז שכדי להתניע את ספינת הדגל הקפיטליסטית ולמנוע שוב את עלייתם של משטרים פשיסטיים ונאציים, היעד הכלכלי המרכזי של השנים הבאות צריך להיות תעסוקה. אבטלה נחשבה למחלה ממארת שצריך לברוח ממנה בכל מחיר, והתפיסה הייתה שאנשים מובטלים ונטולי רשת ביטחון חברתית הם חבית חומר נפץ מהלכת, שעלולה לדרדר את העולם לאי ודאות ולמהפכות שיובילו לאסון. עיין ערך: שואה.
מיליארדים זרמו לפיתוח התעשייה ולעידוד ההשקעה הפרטית והממשלתית במטרה ליצור עוד ועוד מקורות תעסוקה. התוצאה הייתה צמיחה חסרת תקדים וזינוק בשכר העובדים, אבל לצדם תופעות לוואי כמו אינפלציה גדלה ושחיקה ברווחי התאגידים הגדולים. בעלי המאה לא הסכימו להמשיך ולספוג הפסדים. רונלד רייגן בארצות הברית ומרגרט תאצ'ר בבריטניה עלו לשלטון והובילו את מהפכת השוק החופשי, שהחזירה את הצבע לפניהן של האליטות. שנים אלו התאפיינו בשמירה על יציבות מחירים, אך גם בקיפאון בשכר העבודה.
בהמשך הגיעה הגלובליזציה שהציעה שורה של הזדמנויות כלכליות ליזמים, לחברות הבינלאומיות ולתאגידים הגדולים, אך הבליעה בתוכה צבר של מפלות עבור הפועל הפשוט. אותו פועל שאין לו יתרון יחסי בתחום הידע או הטכנולוגיה הפך לסרח עודף ומיותר, והחברות הבינלאומיות העבירו את הייצור למדינות העולם השלישי. בעקבות שינויים מקרו־כלכליים החל
המגזר הפיננסי לשגשג ולפרוח עד שהפך לבועה הפיננסית שפיתחה פטנט ייחודי: איך לעשות כסף מכסף. את ההמשך כולנו מכירים: החזירות שלא ידעה שובע הובילה לקריסת מגדל הקלפים המזויף בשנת 2008 והורידה לטמיון את החסכונות, הפנסיות וקופות הגמל של רובנו. במקביל נקלעו רוב הבנקים באירופה לקשיים, וגרמניה החזקה היתה שם כדי להלוות לכולם ולגזור רווחים גבוהים. ארצות הברית המשיכה לחרחר מהומות, פירקה את רוב המשטרים הערביים ובדרך השתלטה על חלק גדול משדות הנפט שלהן. היא הורידה את מחירי הנפט בעולם והאליטות השולטות בתאגידים הבינלאומיים הלכו והתעשרו.
זהו סוף העולם
לאזרח הקטן נמאס. הוא לא מוכן לשמוע יותר על כלכלה עולמית, גלובליזציה וקלישאות נבובות על עתיד משותף. הוא הולך כל בוקר לעבודה, עובד קשה, מנסה לחסוך והכסף שלו הולך ומאבד מערכו. התוצאה לא הרחיקה לבוא: יוון קרסה כלכלית, ספרד מוכת אבטלה, ושמונת הבנקים המרכזיים באיטליה על סף חדלות פירעון. בפועל הניאו־ליברליזם מתרסק ופושט רגל, מדינה אחרי מדינה.
התוצאה הפוליטית היא כלכלה ניאו־לאומנית: עלייתו של דונלד טראמפ, המנהיג הבלתי מעורער של מעמד הפועלים; ה"ברקזיט", ההחלטה של אזרחי בריטניה להתנתק מהאיחוד האירופי; הצבעת נגד לרפורמות באיטליה, שהובילה להתפטרות מתאו רנצי; והפריחה של המפלגות הלאומניות בהונגריה, צרפת, הולנד ומדינות אירופה נוספות. המשותף לכל הכוחות החדשים הוא שכולם לאומניים, מתעבים את המגזר הפיננסי (קרי וול סטריט, גולדמן זקס והבנקים באירופה), בועטים בגלובליזציה ומבטיחים את חיזוק האומה וכלכלת המדינה על חשבון היבשת או האיחוד האירופי המשותף.
תהליכים אלה אמנם בלתי נמנעים, אבל מספקים טיפול מקומי ומיידי לבעיה עמוקה הרבה יותר. הם גם לא באמת מציעים פתרון ארוך טווח לבעיות הכלכליות. אנו מסרבים להכיר בכך שזהו סוף העולם כפי שאנחנו מכירים אותו. על מנת להבטיח תעסוקה למיליוני המובטלים הצפויים, אנו נדרשים לשינוי תפיסתי וליצירת חזון חדש, שיידע לספק מענה לעידן שטומן בחובו שינויים מרחיקי לכת.
הדרך להתמודד עם מצוקת האבטלה שתלך ותחריף בשנים הקרובות, היא להקים מפעלות חינוך נרחבים בכל מדינה. לפתח מוסדות חינוך במימון ממשלתי, שיידעו לקלוט את כוח העבודה המיותם, לטפח אותו, להכשיר אותו לעולם המשתנה ולאתגרים שמזמנת לנו המאה ה־21 ולהפוך אותו לכוח חיובי ותורם לחברה.
כפי שמערכת החינוך הציבורית הנוכחית נוסדה עם האצת המהפכה התעשייתית במאה ה־19 על מנת להכשיר פועלים רבים לעבודה בפסי הייצור של בתי החרושת, כך עלינו לחולל מהפכה חינוכית לקראת הצורה החדשה שהחברה המודרנית לובשת. העולם הגלובלי, טבע האדם ומערכות היחסים המשתנות בינינו הם רק חלק מהנושאים שבהם יוכלו לעסוק הפועלים החדשים של המאה ה־21. המדינה תוכל להחזיר ערכים של חיבור, סולידריות חברתית, לכידות ואחדות ולטפח קהילות משפחתיות גדולות וחמות. הדגש במפעלי חינוך אלה יהיה על התפתחות אישית ותרומה לחברה, על חשבון אידיאלים חומריים ומרוץ בלתי נגמר בחברה תחרותית ודורסנית. הגיע הזמן להחליף דיסקט, כי השינוי כבר כאן.
הכותב הוא מרצה בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל השדולה לאחדות העם בכנסת