שלוש שנים וחצי לאחר שנשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, הדיח את הנשיא הנבחר הראשון בתולדות המדינה בבחירות דמוקרטיות אמיתיות - מוחמד מורסי - נחשפים פרטים חדשים על הדרמה שליוותה את מה שמכנים מתנגדיו של א־סיסי כהפיכה צבאית. בכתבת תחקיר של המגזין האמריקאי “הניו יורקר”, בכותרת “המהפכה המצרית הכושלת”, נחשפת שיחה בין א־סיסי לבין שר ההגנה האמריקאי, צ’אק הייגל. נוסף על כך, העיתונאי פיטר הסלר אסף עדויות של גורמים מערביים ושל עיתונאים ואזרחים במצרים, ששפכו אור על מה שעשה א־סיסי למהפכה לאחר שהגיע לשלטון.
בין היתר סוקר התחקיר את תקופת שהותו של א־סיסי במכללה למלחמה של ארצות הברית, שסיים ללמוד בה ב־2006, שם הוא “נעלם” מעיני המודיעין האמריקאי. “שר ההגנה ב־2011, ליאון פאנטה, שהיה ראש ה־CIA, אמר לי: אני לא יכול לומר שהיה כל עניין מודיעיני בא־סיסי”, מספר עיתונאי אמריקאי. ב־2013 נכנס הייגל לתפקידו וסיפר על הנשיא: “הבכירים בצבא לא הכירו אותו”. ואילו בכירה בממשל סיפרה כי “אנשים לא ידעו הרבה על משפחתו. זו לא מקריות, הוא התכוון לבנות מסביבו את הדיסקרטיות הזאת”.
העיתונאי האמריקאי אף ציין כי א־סיסי שיחק תפקיד חשוב במגעים עם האחים המוסלמים לאחר מהפכת 2011, זו שהובילה להדחת הנשיא לשעבר חוסני מובארק. גורם בכיר במשרד החוץ בוושינגטון אמר כי היו לו קשרים בצבא וגם בתנועות האסלאמיות במדינה באותה תקופה.
. “מורסי הופתע מאוד כשא־סיסי ביצע את ההפיכה נגדו”
בכתבה סופר על ההכרזה החוקתית של מורסי בנובמבר 2012, שהכריז כדי לחזק את החלטותיו בפני בית המשפט, ובד בבד על האופוזיציה שהלכה וגדלה נגדו בששת החודשים שלאחר מכן, עד למצב שבו מוסדות רבים דחו את האפשרות לפעול בשם מוסד הנשיאות, ובכללם המשטרה. באותה תקופה החל א־סיסי את מגעיו עם עמיתו בוושינגטון, הייגל, שביקר לראשונה בקהיר במרץ 2013.
המשבר במצרים הלך וגבר, ובאותה עת הייגל היה הבכיר היחיד בממשל אובמה שהיה במגעים עם א־סיסי. “שוחחנו כ־50 פעם”, מספר הייגל. “היינו משוחחים טלפונית פעם בשבוע, כל פעם שעה ולפעמים יותר מזה”. הייגל דוחה את האפשרות שבאותן שיחות תכנן א־סיסי להדיח את מורסי, שמינה אותו לשר ההגנה בממשלתו.
בנוגע להפגנות 30 ביוני 2013, שבאו בעקבות הפיכת הצבא, סיפר הייגל: “א־סיסי התקשר אלי ואמר: ‘מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לדחות. אני לא יכול לאכזב את המדינה. עלי להנהיג, ויש לי תמיכה מלאה”. בתחקיר נאמר כי הנהגת האחים העריכה עד לרגע האחרון כי א־סיסי נמצא בצד שלהם. “מורסי הופתע מאוד כאשר ידע שא־סיסי ביצע את ההפיכה נגדו”, אמר גורם בכיר במשרד החוץ האמריקאי.
בשעות הבוקר ב־14 באוגוסט 2013 החלו כוחות הביטחון לפזר באלימות קשה את ההפגנות התומכות במורסי. זה קרה בעיקר במסגד ראבעה אל־עדוויה, בהתרחשות שבהמשך זכתה לכינוי "טבח". בתחקיר נאמר כי אפילו שלא כל המפגינים פעלו בדרכי שלום, הרוב המכריע היה לא חמוש, וגם כוחות הביטחון לא הזהירו את המפגינים ולא אפשרו למי שרצה לצאת במעבר בטוח. ארגון “היומן רייטס ווטש” מעריך כי באותו בוקר נהרגו למעלה מ־1,000 איש.
לאחר הטבח שוחח הייגל טלפונית עם א־סיסי, כפי שגילה בפני העיתונאי האמריקאי: “א־סיסי אמר לי ‘אני מצטער מאוד. זה לא מה שרציתי או מה שהמדינה רצתה’. הוא אמר לי כי המשפחה קיבלה את זה קשה. שאשתו הייתה מאוד מוטרדת, וכן גם ילדיו, בגלל שפיכות הדמים שהייתה".
****
הסלר מספר גם על המסע שלו מקהיר ללונדון עם המשלחת שליוותה את הנשיא א־סיסי בנובמבר שעבר. הוא חושף איך העיתונאית הבכירה פתחיה א־דחאחני, כתבת עיתון “אל־מסרי אל־יום”, המתינה לתדרוך של אנשי הנשיא. לעיתונאים לא ניתנה אפשרות לשאול שאלות אמיתיות, והם קיבלו שאלות מוקדמות, שרק אותן הורשו לשאול. “אנחנו לקישוט”, היא סיפרה. זמן קצר לאחר הביקור בלונדון הפסיקה א־דחאחני לסקר את לשכת הנשיא והסבירה: “אתה פשוט דוור. מעביר את ההודעה לעיתון”.
כאשר נשאלה איך היא מסכמת שנתיים של סיקור א־סיסי, ענתה: “הוא לא בוחר באנשים טובים לעבוד עמו. מי שעובד לבד מפסיד. הוא לא בוטח באף אחד חוץ מהצבא".
על פי התחקיר, לאחר מהפכת 2011 במצרים חשש א־סיסי יותר מהמתמודד לנשיאות אחמד שפיק מאשר ממורסי ומהאחים המוסלמים, “שאפשר לשלוט בהם, בעוד שפיק יכול להקים מפלגה פוליטית חזקה ושלטון חזק”. גילוי נוסף על א־סיסי שמובא בתחקיר הוא שהוא מסתייג מהפוליטיקה וחושב שהיא מובילה לפילוג במדינה. “הוא רואה רק סכנה ממפלגות פוליטיות”, צוטט גורם במשרד החוץ האמריקאי, המביע דאגה מהיעלמות המפלגות הפוליטיות במצרים.
עם זאת, ולמרות הכישלונות בתחום הכלכלה, העיתונאי האמריקאי אינו צופה קריסה כוללת במדינה בשל “תחושת אחדות חזקה”. אך הוא תוהה אם א־סיסי ישתנה עם הזמן - מאיש צבא לאיש מדינה.
סקירת עיתונות במצרים - ערוצים לא מקובלים
עיתוני מצרים המשיכו גם אתמול לעסוק באיים טירן וסנפיר, שהועברו לרשות סעודיה וכעת נמצאים במחלוקת פנימית קשה. “אל־יום א־סאבע” ("היום השביעי") ציטט את ה"אינדיפנדנט" הבריטי, לפיו חלומה של סעודיה לשלוט באזור התאד במסגד ראבעה אל־עדוויה, וכי מדיניות החוץ של מצרים “הפילה את הממלכה לצרות גדולות”.
נוסף על כך, חשף העיתון הצעת חוק שתמנע מאנשי דת סלפים במדינה להתארח בערוצי הלוויין במדינה. כנראה כחלק מהכנת דעת הקהל לחוק זה, עיתון “אל־ווטאן” ("המולדת") החל במסע הכפשה חסר תקדים נגד כל האסלאמיסטים במדינה.
העיתון “א־שורוק” ("הזריחה") עסק בכותרת הראשית שלו בסוגיית הסכר שמקימה אתיופיה, והקריאה של קהיר לפסגה עם האתיופים והסודנים, כדי לטפל בסוגיה “שמדאיגה את קהיר”. עליית המחירים הנמשכת במצרים העסיקה את העיתון, אשר הבליט כי משרד החוץ הודיע שמחירן של 4,000 תרופות יועלה בתחילת פברואר.