72 שנה חלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה, שבה הושמדו כשישה מיליון נפש מבני העם היהודי בשואה באירופה ובצפון אפריקה, אבל עדיין מספרם של היהודים בעולם לא מגיע לזה שהיה ערב המלחמה. שישה מיליון אנשים, שאלמלא הושמדו יכלו להביא לעולם מיליוני צאצאים, שגם הם יכלו להביא לעולם מיליוני צאצאים.



מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שפורסמו ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה הנוכחי, מספר היהודים בעולם כיום דומה לזה שהיה בשנת 1922 - 14.411 מיליון, כשני מיליון פחות ממספרם עם פרוץ מלחמת העולם השנייה. 6.335 מיליון יהודים חיים בישראל, 5.7 מיליון בארה"ב, 460 אלף בצרפת, 388 אלף בקנדה, 290 אלף בבריטניה, 181 אלף בארגנטינה, 180 אלף ברוסיה, 117 אלף בגרמניה ו־113 אלף באוסטרליה.



למעשה בשואה הושמד כשליש מהעם היהודי. ערב המלחמה, בשנת 1939, היה מספר היהודים בעולם 16.6 מיליון (מתוכם 449 אלף בארץ ישראל). בשנת 1948, ערב הקמת המדינה, לאחר אותה השמדה שיטתית, היה מספר היהודים בעולם 11.5 מיליון בלבד (מתוכם 650 אלף בישראל).



יהודים מועלים לרכבות בדרך לטרבלינקה. צילום: ויקיפדיה
יהודים מועלים לרכבות בדרך לטרבלינקה. צילום: ויקיפדיה



בישראל חיים כיום 180,572 ניצולי השואה, כך עולה מנתוני המוסד לביטוח לאומי. שליש מהם חיים בעוני ונסמכים על קצבאות בלבד, רובם שייכים לקבוצה המופלית לרעה על ידי המדינה מאז הסכמי השילומים עם גרמניה בשנות ה־50 ועד היום. מדובר בניצולי השואה שעלו ארצה לאחר אוקטובר 1953 והם אינם זכאים לקצבה חודשית אלא למענק שנתי צנוע בסך כ־3,000 שקל עד קרוב ל־4,000 שקל בלבד.



לשם השוואה, ניצולי שואה שהגיעו לפני 1953 מקבלים קצבאות חודשיות בסכום של 2,240 שקל וחלקם זכאים לתגמולים שונים שיכולים להביא את התמיכה החודשית עד ל־10,000 שקל.



ערב יום השואה הגישו הח"כים אלעזר שטרן (יש עתיד) ודב חנין (הרשימה המשותפת) הצעת חוק לפתחה של הממשלה, יחד עם עמותת "אביב לניצולי השואה", שלפיה ייעשה צדק מאוחר עם ניצולי השואה מהקבוצה המופלית והם יהיו זכאים לקצבה חודשית מוקטנת של 1,000 שקל בחודש, מחצית מהסכום שמקבלים מהמדינה ניצולי השואה שעלו ארצה קודם לכן, ועדיין פי שלושה ממה שהם מקבלים כיום.



רוב מכריע של ניצולי השואה הם בני 80 ומעלה ואלפים מהם נפטרים מדי שנה. בשנה האחרונה בלבד הלכו לעולמם 14,091 ניצולים. המשמעות היא שבכל יום שעובר נפטרים עשרות ניצולי שואה ואם אכן מתכוונת המדינה לעשות צדק מאוחר, עליה לפעול מיד.