צוות של ארכיאולוגים ישראלים, ליטאים ואמריקאים חשף את שרידיהם של שני המקוואות אשר שימשו את באי בית הכנסת הגדול בווילנה, שהיה מרכז פעילותו של הגאון מווילנה. בית הכנסת, שהיה ליבה הפועם של קהילת וילנה במשך מאות שנים, נחרב כליל בשואה. אולם, עדויות לקיומם של חללים תת קרקעיים שהתגלו במקום במחקר שבוצע בשנה שעברה, הובילו לחפירה במקום ולחשיפת המקוואות כעת.
בית הכנסת הגדול של וילנה, שנבנה במאה ה-17 בסגנון הרנסנס-בארוק, שכן במרכז גדול של לימוד תורה וקהילה – ובמשך מאות שנים היה היה הלב הפועם של התנועה היהודית הליטאית. המתחם כלל את בנין מועצת הקהילה, 12 בתיכנסת ובתי מדרש, מקוואות, דוכני בשר כשר, את בית המדרש של הרב אליהו – הגאון מווילנה, ועוד. לאחר מאות שנות קיום, עם חורבנה של קהילת וילנה היהודית כולה בימי השואה, נבזז ונשרף המקום בידי הגרמנים הנאצים, שרידיו נהרסו כליל על ידי השלטונות הסובייטיים, ובית ספר מודרני נבנה במקום.
לדברי ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות המוביל את המחקר במקום, רוב התיאורים ההיסטוריים של בית הכנסת הגדול בווילנה ובחצר הקהילה (השולהויף), עסקו בבית הכנסת הגדול ובבתי התפילה שמסביב. "עד כה, היה בידנו מידע דל על המקווה ועל בית המרחץ של הקהילה יהודית -קהילה שמנתה כמעט מחצית מאוכלוסיית העיר", הוא ציין עוד.
מקוואות בית הכנסת בווילנה שנחשפו
מדרגות המובילות אל הבריכה המקווה
החפירה התחקתה אחר תכנית אדריכלית מסוף המאה ה-19 שהתגלתה בארכיון העירוני של וילנה, לשיקום בית המרחץ העתיק שפעל במקום על ידי הקהילה. לפי תכנית זו, בית המרחץ כלל שתי קומות עיקריות, חדרים רבים, ואגף שירותים גדול. כמו כן, ניתן היה לזהות בה שני מתקנים ששימשו כמקוואות. אלה, כיוונו את החוקרים בחפירה הארכיאולוגית.
לאחרונה נחשפו שני המקוואות בחפירה, בניהולם של ד"ר יוחנן (ג'ון) זליגמן מרשות העתיקות; מנטס דאובאראס מארגון המורשת התרבותית הליטאית ופרופ' ריצ'רד פרוינד מאוניברסיטת הרטפורד. המתקנים שנמצאו מתוארכים לראשית המאה ה-20, ולהם קירות ורצפות מרוצפים, מדרגות המובילות אל הבריכה המקווה, ואוצר (בריכת עזר) המשמש לאיסוף מים עבור המקווה, כדי להפוך אותו כשר לטהרה.
לדברי החוקרים, "תגליות אלה מוסיפות מימד חדש להבנת חיי היומיום של יהודי וילנה, ובוודאי יספקו מוקד חדש להבנת המורשת התרבותית האבודה של הקהילה היהודית של וילנה".