לא שלפני שרלוטסוויל המפלגה הייתה מאושרת. יחסה לנשיא היה חשדני מלכתחילה. טראמפ חטף אותה מתחת לאפם של בכירי וראשי המפלגה, ניצח בפריימריז את מיטב מועמדיה, הוכיח בבחירות הכלליות שאין למפלגה ברירה אלא לעכל את נוכחותו, ומאז הוא מביך אותה.
ובכל זאת, בשבועיים האחרונים נפל דבר. למפלגה – מפלגתו של הנשיא – נמאס לשתוק. “תסכול וייאוש”, כינה זאת מייק מרפי, יועץ אסטרטגי שעבד במטהו של ג’ב בוש בבחירות המקדימות. אם בתחילה, לאחר הבחירות, היה הלם. ואחר כך, כדרכה של מערכת פוליטית, באה תקופת הסתגלות, כולל אופטימיות זהירה שבסוף הכל יסתדר, השבועות האחרונים מאותתים למפלגה ששום דבר לא מסתדר. טראמפ נשאר טראמפ, והוא אומנם ניצח בבחירות, מה שחייב את המפלגה להיזהר בכבודו, אבל בינתיים מצבו בדעת הקהל מידרדר. הוא הנשיא הפחות פופולרי אי פעם, ובכירי המפלגה שמתחילים להרהר בבחירות הבאות – אמצע הקדנציה, נובמבר 2018 – צריכים לעשות הערכת נזקים: כמה ירוויחו אם יישארו עם טראמפ (כי זה מה שחלק מבוחריו רוצים), כמה יפסידו אם יתרחקו מטראמפ (כי זה מה שהם רוצים, וגם חלק מהבוחרים). כמה יפסידו אם יישארו עם טראמפ (כי הוא לא פופולרי), כמה יפסידו אם יתרחקו (כי בקרב בוחרי המפלגה עדיין יש לו תמיכה של 79%).
התרעות פיקוד העורף