החתונה עדיין רחוקה, אבל כבר מהתגובות להודעת בית המלוכה הבריטי שלשום על נישואיהם של הנסיך הארי והשחקנית מייגן מרקל, אפשר לדמיין את ההיסטריה וההתרגשות הצפויים סביב ההכנות לאירוע המדובר.
כידוע, שלשום הודיע ארמון המלוכה הבריטי כי הנסיך הארי (33), בנם השני של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה, ובחירת לבו, השחקנית האמריקאית מייגן מרקל בת ה־36, התארסו בתחילת החודש. הארי הוא החמישי בתור לרשת את הכתר הבריטי, וחתונתו עם מרקל אמורה להיערך באביב 2018.
"זו סערה שהייתה צריכה להגיע, משום שבית המלוכה הבריטי הפך כבר מאז צ'ארלס ודיאנה למוסד שמרכז הרבה מאוד תשומת לב של רכילות וחיי זוהר. הוא בעצם הפך למוסד של סלבריטאות", מסביר ד"ר עמרי הרצוג, ראש המחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללה האקדמית ספיר. "כיום המוסד הזה כבר לא נושא ערך מוסרי ורוחני כמו שהיה בעבר, אבל הערך החדש שהוא קיבל הוא של סלבריטאי־על, וזה נכון במיוחד לגבי הנסיך הארי. הוא דמות מאוד מרכזית, עם השפע של הנסיך והמורשת של האגדות, אבל התפקיד שלו הוא סלבריטאי של ממש".
איך בעצם הוא כבש את המשבצת הזאת?
"לעומת הנסיך וויליאם, שהוא מאוד ממלכתי, הארי הוא הילד הרע. הוא היה בלאס וגאס והשתכר שם, היה עם בחורות, ולכן המעמד הסלבריטאי שלו יותר משמעותי מאשר של וויליאם שאמור להיות המלך. הארי הוא מצד אחד נסיך, אבל מצד שני הוא גם דמות שעושה שטויות ואפשר להזדהות איתה. הוא משתכר, הוא מבלה, הוא עושה פדיחות, ולאנשים קל לראות עצמם בסיטואציה כזו. כלומר, נסיך, אבל מצד שני גם אחד משלנו, וזה יוצר הרבה עניין סביבו. השילוב הזה לא קיים לגבי וויליאם, שהוא ממש נסיך לפי הספר".
ד"ר הרצוג מדגיש שלא בכדי משתולל טירוף תקשורתי סביב האירוסים בארצות הברית ובאירופה. "כולם כבר חיכו להכרזה הזאת במשך חודשים, עקבו אחרי הסיפור הזה והיו הרבה ספקולציות. זה משהו שאכלס הרבה זמן את מהדורות החדשות ואת המגזינים של הבידור והרכילות", הוא מסביר, "כמו כן, עכשיו גם המעמד של הארי הולך להתחזק, כי הוא מתחתן עם כוכבת אמריקאית. אגב, פרט מעניין הוא שלפני 80 שנה אדוארד השמיני התאהב בווליס סימפסון, אמריקאית גרושה, והוא ויתר על הכתר שלו וגלה מאנגליה בשל כך. גם מרקל היא אמריקאית גרושה, אבל הפעם זה דווקא מחזק את בית המלוכה, כי זה יוצר את הקשר הטראנס־אטלנטי. כך בעצם העניין האובססיבי של בית המלוכה הבריטי שייך עכשיו גם לאנגליה וגם לארצות הברית, ושם זה ממש סיפור סינדרלה".
למה רואים זאת כך?
"כי מדובר בשחקנית לא הכי מפורסמת, לא בכוכבת הוליוודית. היא יפה, אבל נראית כמו בת השכן, והיא תהיה כלה בטקס החתונה הכי משמעותי בעולם מאז הנישואים של וויליאם וקייט מידלטון. התקשורת האמריקאית בטירוף מהדבר הזה, כי זה סיפור שמגשים את החלום האמריקאי, שאומר שאדם זכאי לחתור אל האושר שלו ושהוא חייב להשיג את האושר שלו. והנה יש כאן מישהי שמשיגה את הפרס הגדול ביותר: להיות בת מלוכה. זה עונה על הערכים של לחלום בגדול, להשיג את האושר והעושר שנראה בלתי מושג, וזה חלק מאוד משמעותי מהאתוס האמריקאי הקפיטליסטי".
לטענתו של ד"ר הרצוג, החתונה היא "קמפיין נפלא לנישואים". "מוסד הנישואים, בעיקר בארצות הברית אבל גם באנגליה, נמצא כיום במשבר", הוא אומר. "לכן בעצם כל מה שהולך לקרות מעכשיו ועד סוף החתונה זה קמפיין לחיזוק ושימור מוסד הנישואים. ידברו על השמלה, על הפרחים, על המקום. יהיה קמפיין תקשורתי מאוד משמעותי עם עיסוק בפרטים, שבעצם בא לחזק את מוסד הנישואים עם הערכים המסורתיים שנלווים לו ושנשחקו בתרבות העכשווית".
מוסד משתנה
וכמובן, חייבים לדבר על הכלה הקודמת במשפחה, קייט מידלטון. האם מרקל תצליח לזכות לאהדה דומה לזו שזוכה לה מידלטון? "קייט מידלטון הולכת להיות מלכה, היא דמות מאוד נכונה, מתנהלת לפי הפרוטוקול, ובו־בזמן היא גם אייקון אופנה גלובלי", אומר ד"ר הרצוג". "היא המלכה גם על כל החובות וההגבלות שקשורות במוסד הזה. באנגליה מרקל לא תאפיל עליה, קודם כל, לא מבחינת ההיררכיה, וגם לא מבחינת התפקוד הממלכתי המסורתי התקני. אבל אני חושב שבארצות הברית, מן הסתם, היא תאפיל על מידלטון מבחינת הפרופיל התקשורתי, כי היא 'אחת משלנו' ומגשימה את האתוס האמריקאי. היא זאת שהשיגה את הגביע הקדוש".
האם לדעתך הדור הצעיר ישנה בעתיד את פני בית המלוכה?
"בית המלוכה כבר השתנה רבות בגלל דיאנה, כי הוא הפך להיות למוקד של רכילות ופחות של סמכות רוחנית ומוסרית. זה שינוי שחל גם כי העולם השתנה. זה הפך להיות תפקיד סמלי שמייצג ערכים של חיי זוהר, נדיבות ועושר. לכן מבחינה זו וויליאם לא ישנה את הפנים של המוסד הזה, אבל כאמור המוסד כבר בעצמו השתנה".
"בית המלוכה הוא אחד המוסדות הבאמת חשובים בממלכה הבריטית זה מאות שנים. במהלך השנים הבריטים הצליחו להוריד ממנו סמכויות פוליטיות משמעותיות, אבל הם הצליחו לשמור את המעמד שלו על ידי זה שטענו אותו במשמעויות סימבוליות", מסביר פרופ' דרור ורמן, דקאן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית והיסטוריון של בריטניה. "בית המלוכה גם יודע איך לעבוד עם הסימבוליות הזו. הם פותחים אירועים, סוגרים אירועים, נותנים חסות לכל מיני אירועים. רוב מוחץ של האנגלים רוצה שתישאר המלוכה, וזה משהו שתורם לאחדותה. לכן אני לא רואה כאן אובססיה של התעסקות בבית המלוכה, שהרי מדובר בנכס לאומי תוך שינוי התוכן שלו. מה שאנשים קוראים לו אובסססיה, הייתי קורא לו הצלחה פוליטית יוצאת דופן".
בנוגע לאירוסי הנסיך הארי למרקל, פרופ' ורמן מסביר שהדבר שבאמת מעניין באירוע הזה הוא הזהות של המאורסת החדשה. "היא אמריקאית, היא גרושה והיא גם חצי שחורה במוצאה", הוא מספר. "יש לה צד אחד שחוזר ממש לאחוזות העבדים שהבריטים היו אלה שבנו אותם, וזה נוגע באחת הנקודות הכואבות ביותר בהסטוריה הבריטית. העובדה שזה נכנס לבית המלוכה, ללב־לבה של השמרנות הבריטית, זה דבר מדהים ומעניין מאוד, וזה מעלה על פני השטח דברים שהאנגלים בדרך כלל לא מדברים עליהם. כשהארי רק התחיל לצאת עם מרקל, היה גל של אמירות מאוד מכוערות בצהובונים הבריטיים, והארי עצמו הוציא הודעה יוצאת דופן שבה הוא ביקר בחריפות את הדיבור הזה. זה בעצם הסיפור המשמעותי פה, כל השאר זה רכילות".
כמו אולימפיאדה
כשמדובר בחתונה ממלכתית, מדובר גם בהכנות מטורפות ובהוצאות גרנדיוזיות. כך למשל חתונת הנסיך וויליאם ומידלטון, שהתקיימה באפריל 2011, וההכנות לקראתה עוררו תשומת לב ציבורית רבה. אירועי החתונה שודרו בשידור חי בטלוויזיה ברחבי העולם, ורק בבריטניה עצמה צפו באירוע כ־24.5 מיליון בני אדם. עלות החתונה, שהוערכה ב־20 מיליון ליש"ט, כוסתה על ידי בית המלוכה ומשפחת מידלטון, ואילו האוצר הבריטי כיסה את הוצאות האבטחה רחבת ההיקף. יום החתונה הוכרז כיום שבתון בבריטניה, ולטקס הנישואים שהתקיים במנזר וסטמינסטר הוזמנו 1,900 אורחים מבריטניה ומרחבי העולם. לאחר טקס הנישואים יצאו החתן והכלה ובני המשפחה המלכותית בחזרה לארמון בקינגהאם בשיירה של כרכרות, שם התקיימה ארוחת צהריים ל־600 מוזמנים. "עלויות החתונה הישירות התגמדו לעומת עלות יום השבתון הכללי שהוכרז ועלותו הוערכה בכ־6 מיליארד ליש"ט. מצד שני, אמרו שההכנסות מתיירות עלו בתקופת החתונה, לפניה ואחריה, בעוד כ־2 מיליארד ליש"ט", אומר ד"ר רונן בר־אל מהמחלקה לכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה.
אבל ד"ר בר־אל מבהיר: "באופן כללי צריך לחשוב על חתונה מלכותית כמו על אולימפיאדה, קרנבל או חגיגה אחרת שמושכת תיירות. זה גם כמו פרסומת ויחצנות לממלכה, לארמון. למשל, אנשים שחשבו איפה לבקר השנה, פתאום בשל אירוסי הנסיך הארי נזכרו באנגליה. חלק יכוונו את הביקור למועד חתונה, ואצל חלק אחר זה פשוט העלה את המודעות והם ייסעו לשם לפני או אחרי האירוע. כמו כן, הסוחרים המקומיים כמובן ירוויחו מכך, כי בחתונה המלכותית האחרונה, למשל, שכאמור היה בה יום שבתון, נערכו כ־5,500 מסיבות בכל רחבי אנגליה, ועם שלם היה בחופש. אנשים בילוי, אכלו במסעדות, יצאו לפאבים וקנו מרצ'נדייז עם דמויות של בני הזוג. יום השבתון הגדיל את הכנסות הסוחרים בכ־500 מיליון ליש"ט".
מבחינה כלכלית, יש היגיון בהפקה כזו מטורפת?
"שימוש בהערכות המפורסמות מלמד כי בסך הכל החתונה המלכותית היא אירוע מאוד בזבזני. אם הבריטים רוצים להפכו ליותר רווחי, עליהם לוותר על יום השבתון הכללי בחתונה של הנסיך הארי. אם לא יהיה יום שבתון כללי, העסק הזה אפילו יכול להיות מאוד רווחי לממלכה וגם לעשות יחסי ציבור נהדרים. לעיניים שלנו זה נראה קטסטרופה, אבל עובדה שהבריטים לא ביטלו את המלוכה. בני משפחת המלוכה חיים בארמון עם משרתים וכלבלבים, מחזיקים בטירות בכל רחבי אנגליה, ובית המלוכה גם גובה דמי כניסה כשאת באה לבקר בארמונות ובטירות שלה. כלומר, בית המלוכה בעצמו הוא אטרקציית תיירות. אם למשל בית הנשיא בישראל היה גובה דמי כניסה, אנשים היו קופצים לשמיים, אבל הבריטים אוהבים את זה. זאת המסורת ואין מה לעשות. לנו קשה להבין את זה. אצלנו, כשבר רפאלי התחתנה, היה לעיתונאים במה להתעסק. שם זה אירוע ענק, חלקו על חשבון משלם המסים הבריטי, אבל הם חיים עם זה בשלום כמה מאות שנים טובות".