ב-6 באוגוסט 2013 אירחה מכבי תל אביב באצטדיון בלומפילד ביפו את באזל למשחק גומלין במסגרת מוקדמות ליגת האלופות האירופית בכדורגל. מלבד העניין הספורטיבי, עורר המשחק עניין גם בהיבט הפוליטי. בבאזל שיחק כדורגלן מצרי צעיר, מוחמד סלאח, שלפני ההתמודדות הראשונה, בשווייץ, בחר לרוץ לצדי המגרש כדי להחליף את נעליו ולהימנע מטקס לחיצת הידיים המסורתי.
לכולם היה ברור שלא היה כאן עניין טכני של התאמת פקקי הנעל ללחות הדשא. על סלאח הופעל לחץ עצום לא להפגין שום סממן ידידותי כלפי הקבוצה הישראלית, וגם לא להגיע למשחק הקובע בארץ. הרשתות החברתיות במצרים סערו. מקורבי השחקן לחשו על אוזנו שלא יחשוב לשחק. אבל השמועות אומרות שהיה זה אביו, סלאח גאלי, שייעץ לבנו לאטום אוזניים ובכל זאת לנחות בנתב"ג.
מגיל צעיר עמד האב מאחורי הנער מהכפר הקטן בצפון מצרים, ודחף אותו להיות כדורגלן גדול. ואם בדרך יצטרך לשבור גבולות של פוליטיקה, אז אין ברירה, כמובן במסגרת המגבלות. מצרים, מדינה בת 97 מיליון תושבים, לא סלחנית במיוחד כשמדובר בנושאים רגישים. אז במקביל פורסמה תגובה בשמו של סלאח, כדי לרצות את הצד המצרי הלאומני. “במחשבותי אני הולך לשחק בפלסטין ולא בישראל, אבקיע שם ואנצח. הדגל הציוני לא יונף בליגת האלופות".
יותר מאוחר סלאח הכחיש שהגיב. הסביר שהוא לא נוהג להתערב בפוליטיקה. אבל כשהגיע לטקס לחיצות הידיים עם השחקנים מתל אביב, במקום להושיט יד לשלום השחקן הושיט אגרוף קמוץ. ואחרי שהבקיע שער, סימן ליציעים שהם יכולים להמשיך להקניט אותו, עליו זה לא משפיע.
גם אלפי האוהדים שהתאכזבו מהכישלון של מכבי תל אביב לעבור לשלב הבא (המשחק הסתיים בתוצאה 3-3), לא תיארו לעצמם שהצעיר שגדל מעבר לגבול יהפוך בסוף 2017 לכוכבה של ליברפול הבריטית, אחד הכדורגלנים הטובים בתבל וגיבור לאומי במולדתו, אחרי שהביא לאחרונה את מצרים לטורניר גביע העולם ברוסיה. “תודה, מוחמד", הודה לו נשיא מצרים עבד אל–פתאח א–סיסי אחרי הבטחת הכרטיס למונדיאל ב–2018. “הפכת כל כך הרבה מצרים למאושרים בקצת יותר משעה. כולנו כאן שמחים".
התרעות פיקוד העורף