"הפרופיל של המחאה הזו שונה מכל מה שראינו עד כה", אומרת ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן במרכז האקדמי שלם “אני לא זוכרת הפגנות שהחלו בפריפריה והתפשטו לכל הארץ. מה שהחל כהפגנות של פנסיונרים ששדדו להם את הפנסיה - הפך למפגן מחאה של יותר מ־100 מוקדים שונים מהמקומות הכי נידחים ועד לערים הגדולות".
אלפי איראנים יצאו בימים האחרונים, בקור המקפיא, להפגין ברחובות משהד, העיר השנייה בגודלה באיראן, ובעשרות ערים נוספות, במחאה על יוקר המחיה וזינוק במחירם של מוצרי יסוד במדינה. בהפגנות הם השמיעו קריאות נגד הממשלה, ובסרטונים שפורסמו ברשתות החברתיות נשמעו צועקים בין השאר "מוות לרוחאני" ו"מוות לדיקטטור". בין המפגינים ישנם צעירים ובוגרים, נשים וילדים, מהפריפריה ומהמרכז, שלראשונה אף מעזים לצאת נגד המנהיג הרוחני עלי חמינאי. במסגרת המחאה נעצרו מאות בני אדם, והרשויות שיבשו את הגישה לרשתות החברתיות. על פי הדיווחים, לפחות 21 בני אדם נהרגו עד כה בעימותים בין מפגינים לכוחות הביטחון.
גל ההפגנות הנוכחי הוא הגדול ביותר מאז מחאת 2009, אז יצאו מיליונים לרחובות באיראן וקראו להפיל את המשטר. את המחאות הובילו מתנגדי הנשיא דאז מחמוד אחמדינג'אד, שטענו שתוצאות הבחירות לנשיאות זויפו, כך שהוא הוכרז כמנצח ולא יריביו הרפורמיסטים. למרות היקפה של המחאה ומאות האלפים שלקחו בה חלק, היא נכשלה, ויש האומרים כי הסיבה לכך היא היעדר תמיכה מבחוץ. האם ההפגנות כעת הן התעוררות דומה לזו שפרצה ב־2009, או שעולה פה דרישה לסדר פוליטי ודתי חדש?
התרעות פיקוד העורף