נעמי פרקר־פראלי, ששימשה השראה לכרזה של "רוזי המסמררת" ממלחמת העולם השנייה - אחד האייקונים הידועים ביותר של תומכי זכויות הנשים ברחבי העולם, הלכה לעולמה בגיל 96, כשנתיים בלבד אחרי שהתגלה סיפורה האמיתי. כלתה של פרקר־פראלי, מארני בלנקשיפ, סיפרה ביום שני בלילה לכלי התקשורת כי היא הלכה לעולמה בשבת האחרונה במוסד הבריאותי שבו התגוררה בעיר לונגויו שבמדינת וושינגטון. היא הותירה אחריה בן, ארבעה בנים חורגים ושתי בנות חורגות, שלושה נכדים ושלושה נינים.
הכרזה עם הכיתוב "אנחנו יכולות לעשות את זה!" (We Can Do It), שעליה דמותה של אישה שמפשילה את שרוולה ומפגינה את כוחה, הופיעה בשנת 1942 ונועדה לעודד את הנשים שעבדו במפעלים ובעבודות "גבריות" אחרות במלחמת העולם השנייה כשהגברים נשלחו לחזית. הדמות זכתה בהמשך לכינוי "רוזי המסמררת" כשמו של שיר שנכתב באותה שנה.
במשך שנים, לא היה ידוע לחלוטין מיהי "רוזי" שמופיעה בכרזה, שנותרה אחד הסמלים הגדולים של התנועה הפמיניסטית בארה"ב וברחבי העולם וזכתה לייצוגים תרבותיים על שערי מגזינים, בקליפים ובפרסומות. אישה בשם ג'רלדין הוף־דויל, שעבדה במפעל במישיגן, טענה כי היא הדמות על הכרזה, ובשל הדמיון שלה לאישה בכרזה לא הטילו בכך ספק.
במשך שנים, לא היה ידוע לחלוטין מיהי "רוזי" שמופיעה בכרזה, שנותרה אחד הסמלים הגדולים של התנועה הפמיניסטית בארה"ב וברחבי העולם וזכתה לייצוגים תרבותיים על שערי מגזינים, בקליפים ובפרסומות. אישה בשם ג'רלדין הוף־דויל, שעבדה במפעל במישיגן, טענה כי היא הדמות על הכרזה, ובשל הדמיון שלה לאישה בכרזה לא הטילו בכך ספק.
בשנת 2009, נתקלה פרקר־פראלי בכרזה וציינה את הדמיון בינה לבין הדמות המצוירת, אולם איש לא האמין שהיא סיפקה את ההשראה לדמות שבמודעה. "רק רציתי את הזהות שלי", אמרה בראיון לפני כשנתיים. "לא רציתי תהילה או עושר, אבל רציתי את הזהות שלי". התפנית התרחשה בשנת 2015, כשפרופ' ג'יימס קימבל מאוניברסיטת סטון הול, שבמשך שש שנים ניסה לפענח את תעלומת "רוזי", הגיע לביתה של פרקר־פראלי בקליפורניה וקבע כי היא זו שסיפקה את ההשראה לכרזה.
בדיעבד, התברר כי פרקר־פראלי הייתה בת 20 ועבדה בבסיס צבאי בקליפורניה בזמן המלחמה יחד עם אחותה, כשצלם עיתונות הגיע למקום וצילם אותה עם הבנדנה האדומה על ראשה. התמונה פורסמה בעיתונים רבים, וככל הנראה הגיעה גם לעיניו של יוצר הכרזה, ג'. הווארד מילר, ושימשה השראה עבורו.