ב-23 באוקטובר 2000, יותר מ־47 שנה אחרי סיומה של מלחמת קוריאה, נרשם רגע היסטורי בחצי האי הקוריאני. בשדה התעופה הרגוע של פיונגיאנג נחת מטוס רשמי של הממשל האמריקאי ומתוכו יצאה מזכירת המדינה מדלן אולברייט, האישיות האמריקאית הבכירה ביותר שביקרה במדינה המסוגרת בעולם.
במשך שלושה ימים קיימה אולברייט שיחות עם בכירי המשטר, ובראשם השליט קים ג'ונג־איל, שערך לכבודה ארוחת ערב גדולה וארגן מופע אדיר באצטדיון עם עשרות אלפי משתתפים, שהעלו על נס את כל התעמולה הצפון קוריאנית. כאשר עזבה אולברייט את פיונגיאנג, העניקה לקים כובע חתום של מייקל ג'ורדן ואמרה לו כי הוא יכול "להרים טלפון בכל עת". הרודן עצמו השיב: "בבקשה, תני לי את כתובת המייל שלך".
יותר משש שנים קודם לכן שתי המדינות היריבות היו קרובות לעימות צבאי ראשון מאז מלחמת קוריאה בתחילת שנות ה־50. בקיץ 1994 הציגו בכירי הפנטגון בפני הנשיא ביל קלינטון אפשרויות לתגבור כוחות בקוריאה הדרומית, ואף גיבשו את "תוכנית פעולה 5027" לתקיפה אווירית של המתקן הגרעיני ביונגביון, וזאת על מנת לשכנע את פיונגיאנג להפסיק לקדם את תוכנית הגרעין. מי שמנע את העימות היה הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, שטס בעצמו לקוריאה הצפונית ונפגש עם השליט ואבי השושלת השלטת, קים איל־סונג, כדי לקבל ממנו הבטחה להקפיא את תוכנית הגרעין בתמורה לסיוע בתחום האנרגיה.
ההסכם שגובש כשלושה חודשים לאחר מכן כלל הסכמה אמריקאית לבנות שני כורים קלים בצפון ואספקה של מאות אלפי טונות של דלק כבד, לצד הסרת הסנקציות ופעולה משותפת נגד כלי נשק גרעיניים. אולם ההסכם ההיסטורי לא יצא לפועל מעולם, ונראה כי הצדדים שוב בדרך לעימות. במהלך שנת 2000 שוב ניסתה קוריאה הצפונית להציג חזית מתונה ולקיים הידברות עם הקהילה הבינלאומית. תחילה נערך ביקור היסטורי של נשיא הדרום, קים דאה־ג'ונג, בפיונגיאנג בחודש יוני, וכעבור שלושה חודשים הגיעה גם אולברייט.
בתום הביקור ההיסטורי, הצהירה אולברייט כי הצליחה לשכנע את קים "להגביל את פיתוח הטילים והניסויים". בעקבות זאת החלו דיונים על אפשרות שהנשיא קלינטון עצמו יגיע לפיונגיאנג על מנת לסגור את ההסכם, אולם המבוי הסתום ששרר לאחר הבחירות לנשיאות 2000 עצר את התהליך. הנשיא הבא, ג'ורג' וו. בוש, הכריז בינואר 2002 כי קוריאה הצפונית היא חלק מ"ציר הרשע", ובפיונגיאנג הגיבו בסילוק פקחי האו"ם ובחידוש תוכנית הגרעין.
השנים הבאות המשיכו לספק זיגזגים חוזרים ונשנים. הסכמה צפון קוריאנית לוותר על תוכנית הגרעין בתמורה לסיוע אנרגטי בשנת 2005 קרסה עם שיגורי טילים וניסוי גרעיני שנה לאחר מכן. חלפו עוד חודשים, ושוב הושג הסכם שבמסגרתו הצפון קוריאנים אף פוצצו את מגדל הקירור ביונגביון, עד שהם הטילו קשיים על עבודת הפקחים. עוד הסכם הושג בפברואר 2012, אחרי עלייתו לשלטון של קים ג'ונג־און, אך גם הוא קרס במטח נוסף של שיגורי טילים וניסוי גרעיני.
ההפתעה של טראמפ
כעת נראה כי המטוטלת שוב נעה לכיוון החיובי וצפויה להגיע לגבהים חדשים וחסרי תקדים. בחודש הבא ייפגשו קים ג'ונג־און ונשיא הדרום, מון ג'אה־אין, לפסגה ראשונה בין מנהיגי שתי המדינות זה יותר מעשור. אולם כל העיניים נשואות לשלב הבא, שצפוי להיות ככל הנראה בחודש מאי, אם לא יהיו הפתעות, דחיות או תקלות - הפגישה של השנה, ואולי אף של העשור: אחרי שנה של השמצות הדדיות, קים ודונלד טראמפ ייכנסו לחדר אחד בניסיון לקדם הסדר לסיומו של אחד האיומים הגיאו־אסטרטגיים המשמעותיים בעולם.
טראמפ, שהכריז על עצמו לא פעם כמי שיודע יותר מכולם לסגור את העסקאות המורכבות ביותר, לקח הפעם הימור גדול, והכל על דעת עצמו. כאשר השליח הדרום קוריאני המיוחד, היועץ לביטחון לאומי צ'אנג אואי־יונג, הגיע לבית הלבן כדי לעדכן על שיחותיו עם קים בפיונגיאנג ימים ספורים קודם לכן, הוא סיפר כי המנהיג הצפון קוריאני שלח דרכו הזמנה לטראמפ להגיע לפיונגיאנג.
על אף שבחדר נכחו שר ההגנה ג'יימס מאטיס והיועץ לביטחון לאומי ה"ר מקמאסטר, שניסו להפגין זהירות, ואף על פי שיממה קודם לכן הכריז מזכיר המדינה לשעבר רקס טילרסון כי עדיין לא בשלו התנאים למפגש, הימם טראמפ את כולם כאשר הסכים מיד ושלח את צ'אנג למצלמות כדי להודיע לכל העולם על כך. הוא אפילו הצהיר בהתלהבות כי קיבל בעצמו את ההחלטה בלי להתייעץ עם טילרסון, שאותו פיטר כעבור ימים ספורים.
בינתיים נראה כי גם קים היה המום מהתשובה החיובית המהירה. לתקשורת הצפון קוריאנית נדרשו כמעט שבועיים כדי לספק תגובה ולהכריז כי ההחלטה להיפגש עם האמריקאים נבעה מתחושה של ביטחון עצמי ומתוך "אהבת השלום ורצון להגן על השלום". עם זאת, עדיין לא ברור אם קים רוצה לקיים את המפגש עם טראמפ כדי לבצע פירוז גרעיני - מהלך שעלול גם לסכן את המשך שלטונו - או שהוא מקווה שהצילום המשותף יבסס את ההכרה שהוא מבקש לקבל כמי שעומד בראש מעצמה גרעינית, ולאחר מכן ישוב ויבצע עוד שיגורי טילים וניסויים.
הקרדיט למון
אם אכן תתרחש פריצת הדרך הבלתי צפויה, יהיו שיאמרו שטראמפ ראוי לפרס נובל לשלום, אולי אפילו יותר מהפרס שקיבל קודמו ברק אובמה. גם הנשיא האמריקאי צפוי לקחת לעצמו את כל הקרדיט ולומר כי הלחץ המסיבי של הסנקציות האמריקאיות והבינלאומיות יחד עם האיומים שלו בפעולה צבאית ואף בהשמדת המשטר הצפון קוריאני הם שאילצו את "נער הרקטות" מפיונגיאנג לשנות כיוון ולהתקפל.
אבל מי שבאמת יהיה ראוי לקבל את הקרדיט הוא לא אחר מאשר נשיא קוריאה הדרומית, מון ג'יאה־אין. עוד במהלך קמפיין הבחירות שלו בשנה שעברה דיבר על רצונו בהידברות עם השכנים מצפון ואף הסתייג מהצבת מערכת ההגנה מפני טילים THAAD על אדמת קוריאה הדרומית. אולם אחרי שהמסרים שלו נענו בירי בלתי פוסק של טילים בליסטיים, לא הייתה לו ברירה אלא להתאים את עצמו לקו של טראמפ ולקרוא להגברת הלחץ על הצפון קוריאנים.
עם זאת, כאשר קים ניצל את נאום ראש השנה האזרחית כדי להציע את השתתפות ארצו באולימפיאדת החורף בפיונגצ'אנג, ניצל זאת מון כדי ליצור מומנטום מחודש לדיאלוג ישיר. אחרי סיכום בין נציגי המדינות שנפגשו באזור הגבול המפורז, צעדו משלחות הצפון והדרום תחת דגל אחד בטקס הפתיחה ואף שיתפו פעולה בנבחרת הוקי קרח נשים אחת. אחותו של קים, קים יו־ג'ונג, התקבלה בחום בסיאול, וגם לאחר המשחקים נמשך הדיאלוג עם המשלחת הדרום קוריאנית בראשות צ'אנג אואי־יונג, שנפגשה עם קים בפיונגיאנג, סיכמה על המפגש עם מון וקיבלה את ההזמנה לטראמפ.
נכון לעכשיו, נראה כי דיפלומטיית ההידברות מסייעת למון לבסס את מעמדו בדעת הקהל. בסקר שפורסם בשבוע שעבר העניקו לו 74% מהדרום קוריאנים ציון חיובי, עלייה של 3% לעומת השבוע הקודם ו־11% יותר ממצבו בתחילת פברואר. גם טראמפ מרוויח מההתפתחויות החדשות - 42% מהאמריקאים ציינו כי הם בוטחים בנשיא בסוגיה הצפון קוריאנית, וזאת לעומת 34% שהפגינו עמדה דומה בחודש ינואר.
בנוסף, יותר מ־70% מהדרום קוריאנים ציינו בסקר אחר שהם תומכים במפגשי הפסגה בין קים לבין מון וטראמפ, ובאמצע החודש שעבר הביעו 61.5% את תמיכתם בשיחות ישירות בין מנהיגי הצפון והדרום. עם זאת, 64.1% הודו כי הם לא בטוחים בנוגע למידת הכנות הצפון קוריאנית. בסקר של גאלופ קוריאה, אמרו 64% כי הם משוכנעים שהצפון לא יוותר על הנשק הגרעיני, וזאת לעומת 90% שהביעו עמדה דומה רק בינואר האחרון.
גם האמריקאים אינם בטוחים לגבי המהלכים הדיפלומטיים. 41% הביעו תמיכה בפגישה בין טראמפ לבין קים, בעוד 36% קראו לנשיא להימנע מהמפגש. "אני לא יודעת מה תהיה התוצאה של הפגישות, אבל אני חושבת שהניסיון עצמו הוא בעל משמעות", סיכמה תושבת סיאול, סונג ג'ה־יאנג, את התחושות לגבי ההתרחשויות האחרונות והציפיות לעתיד.
"מון צריך לקבל קרדיט על כך שצמצם משמעותית את סכנת המלחמה בחצי האי הקוריאני על ידי פתיחת הדיאלוג עם קוריאה הצפונית", אמר פאיק האק־סון, חוקר במכון סג'ונג, ל"פייננשל טיימס". "הוא הצליח למצוא אינטרס משותף לשתי הקוריאות. הוא גם הבין את הדילמה האמריקאית בהתמודדות עם בעיות הגרעין והטילים של קוריאה הצפונית. מבחינת טראמפ, זה היה כמעט בלתי אפשרי לעצור את פיתוח הטילים הצפון קוריאניים בלי פתיחת דיאלוג".
איחוד בסימן שאלה
ביום שבו הגיעה המשלחת הדרום קוריאנית לפיונגיאנג, התקיים בסיאול אירוע הפתיחה של ועידת העיתונאים העולמית שמארגנת התאחדות העיתונאים של קוריאה, בהשתתפות יותר מ־60 אנשי תקשורת מקרוב ל־40 מדינות, בהם כותב שורות אלה. הוועידה התקיימה זו השנה השישית, ומלבד היותה הזדמנות עבור המארחים הדרום קוריאנים להציג את הצדדים התרבותיים, החברתיים, התיירותיים והטכנולוגיים של המדינה האסייתית, מדובר גם בהזדמנות ליצירת קשרים בין עיתונאים מרחבי העולם, כולל בין מדינות שאין ביניהן יחסים דיפלומטיים.
אווירת ההתחממות ביחסים בחצי האי הקוריאני נכחה באופן משמעותי במהלך ימי הכנס, שכותרתו הייתה "תפקיד התקשורת בפירוז הגרעיני של חצי האי הקוריאני ובשלום עולמי". כמעט מדי יום כותרות העיתונים המקומיים הציגו התקדמות דרמטית נוספת במהלכים המדיניים, וכל הבכירים שעמם נפגשנו, החל משרת החוץ, קאנג קיונג־ווה, ועד מושלים וראשי ערים, ניצלו את נאומי הברכה שלהם להבעת אמונתם בהצלחת המגעים הדיפלומטיים. הגדיל לעשות יאנג קי־דאה, ראש העיר גוונגמיואנג הסמוכה לסיאול, שנמצא בקמפיין בחירות לכהונה נוספת. הוא הצהיר כי מעירו תצא מסילת רכבת שתמשיך לקוריאה הצפונית ולאחר מכן תגיע עד מערב אירופה.
"כולנו מודעים לכך שהדיאלוג בין הקוריאות והשיפור ביחסים בין הדרום לבין הצפון לא יכול להימשך כל עוד אין התקדמות במאמצים לפתור בדרכי שלום את סוגיית הגרעין הצפון קוריאני, אשר דורשת גם שיחות ישירות בין ארה"ב וקוריאה הצפונית", הדגישה שרת החוץ קאנג בדבריה. "על אף שלא היו קשרים ישירים בין משלחות קוריאה הצפונית וארה"ב בשולי האולימפיאדה, אנחנו יכולים לאשר שבשיחותינו עם כל אחד מהצדדים, הם הביעו את נכונותם להידברות ישירה". ארבעה ימים לאחר מכן יצאה ההודעה על הפגישה המתוכננת בין קים לבין טראמפ.
מלבד התקווה להצלחת הדיאלוג ופירוז גרעיני, הדוברים הבכירים העריכו כי בסופו של דבר גם ניתן יהיה לאחד מחדש את חצי האי, שאותו הם כינו "המדינה המחולקת היחידה בעולם". עם זאת, הסקרים מעידים כי הציבור בדרום עדיין אינו מוכן לחלוטין ללכת על מהלך שמזכיר את איחוד גרמניה בתחילת שנות ה־90. הסקר של המכון ללימודי שלום ואיחוד באוניברסיטה הלאומית בסיאול, הבוחן מאז 2007 את עמדות הציבור ביחס לסוגיה הצפון קוריאנית, מצא כי 24.7% בלבד סבורים שאיחוד הוא דבר אפשרי, 2.3% ציינו כי הוא יכול להיות מושג בתוך חמש שנים, בעוד ש־53.8% אמרו כי איחוד הוא דבר הכרחי.
במקביל, מסקר של המכון לאיחוד לאומי בסיאול, אשר משתייך לממשלה הדרום קוריאנית, עלה כי התמיכה באיחוד שתי המדינות בשנה שעברה עמדה על 57.8%, וזאת לעומת 69.3% ארבע שנים קודם לכן. הנתון המעניין ביותר הוא ההתנגדות הנמרצת של הדור הצעיר - 71.2% מכלל המשיבים בשנות ה־20 לחייהם הביעו התנגדות לאיחוד חצי האי.
דני (26), מאנשי הצוות של הוועידה שסיים את לימודיו באוניברסיטה אמריקאית וסיפר כי הוא מחפש עבודה בתחום ההייטק, הסביר כי רבים מהצעירים מסתייגים מהאחדות. לדבריו, הם מעוניינים שהממשלה בדרום תטפל קודם כל בעניין התעסוקה של הדור הצעיר לפני שיושקעו משאבים במהלך העצום, שגם ידרוש מציאת מקומות עבודה והכשרה מקצועית עבור מיליוני תושבים חדשים.
לא מעט קווי דמיון אפשר למצוא בין ישראל לבין קוריאה הדרומית. שתי מדינות ששוכנות כבר שבעה עשורים באזור עם שכנים בעייתיים, שמחזיקים בכמויות עצומות של אמצעי לחימה שמאיימים על הערים הגדולות, ועדיין מצליחות לקיים דמוקרטיה משגשגת, ויותר מכך - להפוך למדינות מובילות ברמה בינלאומית בתחום ההייטק והחדשנות, עם חברות פורצות דרך כמו מובילאיי בישראל וסמסונג ו־LG או יצרניות הרכב קיה ויונדאי הדרום קוריאניות.
אולם בעוד שבישראל היו לא מעט עימותים צבאיים ותקופות של מתיחות ביטחונית גואה, ולא ניתן לדעת מתי יגיע הסיבוב הבא, הרי שבחצי האי הקוריאני נשמר השקט היחסי למרות מספר תקריות (כמו הטבעת ספינת המלחמה של הדרום בשנת 2010), ועל אף תוכניות הגרעין והטילים של הצפון. העיתונאי האו הו ג'ון מהיומון "האנקיורה" סיפק למשתתפי הוועידה הבינלאומית את ההסבר שלו. "ארה"ב ויפן אינן מבינות את הקוריאות", אמר. "הן רואות את המשבר עם הצפון ולא מבינות כיצד אנשים יכולים להיות כל כך רגועים. לדעתי, זה משום שאנחנו יודעים שאנחנו עדיין עם אחד".
הכותב היה אורח