"סולידריות מוחלטת", זהו המונח שבו השתמשו מנהיגי מדינות האיחוד האירופי כאשר התייצבו ביום חמישי שעבר מאחורי ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, שהאשימה את רוסיה באחריות להרעלתם באמצעות גז עצבים של הסוכן הרוסי לשעבר, סרגיי סקריפל, ובתו יוליה בעיירה סולסברי בתחילת החודש. הודעת הסיכום אף הגדירה את רוסיה בתור "האיום החמור הזה על הביטחון המשותף שלנו".

ארבעה ימים לאחר מכן הסולידריות הגיעה לביטוי מעשי, כאשר יותר מ־25 מדינות - החל בארה"ב, קנדה, צרפת, גרמניה ואוסטרליה וכלה באוקראינה, אלבניה ומקדוניה - הודיעו ביום שני כי הן מגרשות מתחומן יותר ממאה מרגלים רוסים שפעלו במסווה של דיפלומטים בשגרירויות ובקונסוליות. זהו מהלך חסר תקדים שכמותו לא זכורים גם בימי השיא של המלחמה הקרה.

מיי, ששבועיים קודם לכן הורתה על גירושם של 23 דיפלומטים רוסים מבריטניה, לא הסתירה את קורת הרוח שלה. "בשלושת השבועות האחרונים גיליתי סולידריות אדירה מצד חברינו ושותפינו באיחוד האירופי, צפון אמריקה, נאט"ו ועוד", אמרה לחברי הפרלמנט בלונדון. "יחד שלחנו מסר על כך שלא נסבול את הניסיונות המתמשכים של רוסיה להגחיך את החוק הבינלאומי ולערער את הערכים שלנו".



אותה "סולידריות אדירה" אפשרה לבריטים להציג את עצמם כמי שעומדים בחוד החנית הבינלאומית מול רוסיה ונשיאה, ולדימיר פוטין, שהואשמו לא רק בהרעלה אלא גם בהתערבות בוטה במערכות בחירות במדינות רבות במערב, ובראשן כמובן הבחירות לנשיאות ארה"ב, ובהתקפות סייבר על מתקנים רגישים.

אולם יותר מכך, הצלחתה של מיי לשכנע את עמיתיה, כולל דונלד טראמפ שלא פעם היסס להפעיל יד קשה מול הרוסים, ובעיקר העמדה המאוחדת של ראשי האיחוד האירופי לצד בריטניה, סיפקו לממשלה בלונדון תחושה מרעננת ומחודשת שהיא שחקנית מובילה בזירה הבינלאומית. במשך קרוב לשנתיים, מאז נערך משאל העם ביוני 2016, שקבע כי הממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי, הרגישו הבריטים מוקצים על ידי עמיתיהם במדינות החברות האחרות. הם חשו כי עמיתיהם מקשיחים את עמדותיהם במו"מ המורכב, ובעיקר נותנים תחושה שבריטניה תצטרך לשלם מחיר גבוה ולעבוד קשה אם היא תרצה לקיים יחסים טובים עם האיחוד האירופי אחרי הפרישה. ההצהרה של הפסגה בבריסל, יחד עם הצעדים נגד רוסיה השבוע, היוו פסק זמן מהבידוד הבריטי.



אבל גם תחושת האחדות מול האיום הרוסי לא יכולה לעצור את השעון, ובדיוק בעוד שנה - ב־29 במרץ 2019 - ייצא לדרך אירוע היסטורי כאשר הברקזיט יבוצע ובריטניה תהפוך בפועל למדינה הראשונה שעוזבת את הגוש האירופי המשותף. מיי ציינה את יום האתמול בסיור בכל חלקי הממלכה המאוחדת - החל מסקוטלנד שמרבית תושביה תמכו בהישארות באיחוד, דרך וויילס, צפון אירלנד ואנגליה - וניצלה את מפגשיה עם משפחות, פועלים, חקלאים, וגם עם מהגרים ממדינות אחרות באיחוד, על מנת "להביא את היתרונות של הברקזיט לכל חלק של בריטניה".

שאלת הגבול

ביום חמישי שעבר, שעות ספורות אחרי ההצהרה על "סולידריות מוחלטת", שוב קיבל הברקזיט מקום בולט בסדר היום. מנהיגי 27 מדינות האיחוד האחרות - מיי נותרה מחוץ לחדר - בירכו על טיוטת ההסכם שהושג על תקופת הפרישה שבין 29 במרץ 2019 ל־31 בדצמבר 2020, תקופת אי־ודאות שבה בריטניה תצטרך להתאים את עצמה למציאות החדשה מול האיחוד - וקראו "להגברת המאמצים בכל הסוגיות של תקופת הפרישה שעדיין נותרו פתוחות".

לפי פרטי ההסכם, אזרחים של האיחוד שיגיעו לבריטניה בתקופת המעבר יקבלו זכויות זהות למי שיגיעו עד סוף מרץ 2019, וכך יהיה גם עבור אזרחים בריטים שישהו במדינות החברות האחרות. בנוסף, יוכלו הבריטים להתחיל לקיים מו"מ על הסכמי סחר נפרדים עם מדינות העולם, אך הם עדיין יהיו חלק מהסדרי הסחר של האיחוד עם מדינות אחרות. בריטניה גם תיאלץ להישאר חלק ממדיניות הדיג המשותפת עד סיום תקופת המעבר, וזאת למורת רוחם של הדייגים הבריטים שקיוו כי לא יצטרכו יותר לפעול לפי הגבלות והנחיות שמגיעות מבריסל.

אף ששני הצדדים בירכו על ההתקדמות, הם הודו כי עדיין יש לא מעט סוגיות בלתי פתורות שנמצאות במחלוקת. כך למשל, ועדת האיחוד בבית הלורדים הודתה השבוע כי אין כל הבטחה שאזרחים בריטים יוכלו להישאר בתוכנית ביטוחי הבריאות האירופית, שמספקת טיפולים בחינם או במחיר מוזל במדינות החברות בתוכנית, וזאת מאחר שהברקזיט אמור להפסיק את התנועה החופשית של אנשים, אחת מאבני היסוד של שיתוף הפעולה האירופי.

השאלה הפתוחה שנראית המורכבת ביותר, ועלולה להשפיע גם על דמותה של הממלכה המאוחדת בשנים הבאות, היא מעמדה של צפון אירלנד, שם נמצא הגבול היבשתי היחיד של בריטניה עם מדינה חברה אחרת באיחוד (הרפובליקה האירית). בדצמבר האחרון סיכמו הצדדים על שלוש אפשרויות להסכם עתידי במטרה למנוע גבול קשיח, לראשונה מאז הסכם יום שישי הטוב שנחתם בדיוק לפני 20 שנה וסיים את האלימות והטרור בחבל.

לפי אחת האפשרויות, יגובש הסכם סחר עתידי בין בריטניה לבין האיחוד עם תנאים שיוכלו למנוע הקמת גבול קשיח ועמדות מכס. האפשרות השנייה היא שבריטניה תעלה הצעות שונות, כדוגמת טכנולוגיות מתקדמות, שגם יוכלו לשמר זרימה חופשית של סחורות. ברירת המחדל, שתופעל אם לא תהיה הסכמה על האפשרויות האחרות, ונכון לעכשיו מופיעה בטיוטה של הסכם הפרישה, היא שצפון אירלנד תישאר במסגרת איחוד המכסים האירופי והשוק המשותף, גם אם בריטניה תעזוב אותו לחלוטין עם יישום הברקזיט. נציג האיחוד לשיחות, מישל ברנייה, הודה כי ייתכן שבמקרה כזה יהיה צורך גם לבצע בדיקות לסחורות שיגיעו מצפון אירלנד לנמלי ים ולשדות תעופה בתוך חלקי בריטניה האחרים.



פרשנים ציינו כי נוסח ההסכם המתגבש מצביע על כך שידו של האיחוד על העליונה. "כמעט בכל נקודה משמעותית בריטניה קיבלה את העמדה של האיחוד האירופי", כתב דיוויד אלן גרין ב"פייננשל טיימס". "תרזה מיי הבטיחה פעם שיהיה 'ברקזיט אדום־לבן־כחול' מוצק. כעת יש לנו ברקזיט צולע, שבו בריטניה לא לוקחת שליטה על שום דבר. כל הזמן והמאמץ שבוזבזו מאז משאל העם נועדו ליצור מצב שבו מרבית הדברים יישארו כשהיו".

הצרות של מיי

מי שלא מרוצים מההצעה של ברירת המחדל לגבי צפון אירלנד הם חברי המפלגה הדמוקרטית־יוניוניסטית, שחוששים כי צעד כזה יחליש את הזיקה לבריטניה וייתן תנופה לרפובליקנים הקתולים, בהובלת מפלגת השין פיין, שמקווים לנצל את המצב בדרך להשלמת החלום של איחוד שני חלקי האי אחרי קרוב למאה שנה. "הצבת גבול בים האירי אינה מתקבלת על הדעת מבחינה פוליטית, והיא גם תהווה אסון מבחינה כלכלית", אמרה מנהיגת המפלגה, ארלין פוסטר. "דרושה גמישות רבה יותר מצד האנשים בבריסל בסוגיית הגבול".

אולם סקר שפורסם השבוע בבריטניה הראה כי 36% מהנשאלים ציינו כי הם מעניקים חשיבות רבה יותר לעזיבת האיחוד האירופי מאשר לשמירה על צפון אירלנד במסגרת הממלכה המאוחדת. רק 29% העניקו משקל רב יותר לשמירה על הממלכה המאוחדת על כל חלקיה, ועוד 22% אמרו שאין חשיבות יתר לאחת הסוגיות.

בנאומה השבוע בפני הפרלמנט, ציינה מיי כי היא מחויבת ליישום הנוסח המשפטי שגובש בסוגיית צפון אירלנד על מנת לשמור על מעמדה בתחום המכסים והשוק המשותף, אולם מיהרה להוסיף כי "הצעות מסוימות של הנציבות האירופית אינן מקובלות, כי הן לא תואמות את הסכם יום שישי הטוב ומאיימות לפרק את השוק הפנימי של בריטניה". "אני מאמינה כי אנחנו יכולים למצוא, וגם נמצא, את הפתרונות הטובים ביותר עבור צפון אירלנד", הדגישה.

התיאום בין עמדתה של מיי לזו של פוסטר אינה מפתיעה. המפלגה השמרנית תלויה בעשרת הקולות של חברי המפלגה היוניוניסטית מצפון אירלנד לצורך הישרדותה הפוליטית בשלטון לאחר המכה הקשה בבחירות אשתקד. התמיכה הזו חיונית במיוחד, מאחר שמיי עדיין צריכה להעביר שורה של חוקים שיתאימו את ספר החוקים הבריטי למצב החדש וינתקו אותו מהתלות בחוקים שהתקבלו בבריסל. בין השאר, יהיה צורך בחוק שיבטל את התקנות האירופיות הנוכחיות, חוק שיסדיר את סוגיית ההגירה והמעבר החופשי בגבולות, חוק על המיסוי בגבולות וחוק לסיוע למגזר החקלאי שכבר לא יקבל סובסידיות אירופיות.

מלבד החשש מכיוון המפלגה הצפון אירית, מיי עדיין לא יכולה להיות רגועה מהמצב בתוך מפלגתה, כפי שכבר הוכח בדצמבר האחרון, כאשר קבוצת מורדים תמכו בהצעה של הלייבור כי הסכם הברקזיט הסופי יובא לאישור הפרלמנט, וזאת למורת רוחה של הממשלה. מצד אחד, ישנם חברי סיעה שמרנים שלא תמכו בברקזיט ועדיין מקווים כי ההסכם הסופי יאפשר לבריטניה להישאר חלק מהשוק המשותף ובאיחוד המכסים, גם בלי להיות חברה באיחוד האירופי. מצד שני, ישנם חברי סיעה שנחשבים לתומכים נלהבים בברקזיט ומוכנים לעזוב גם בלי הסכם, ולו רק כדי להחזיר לעצמם את השליטה על המדיניות ועל הגבולות בלי להיות תלויים בהחלטות של האיחוד. הקול הבולט שבהם הוא ג'ייקוב ריס־מוג, שהשבוע אף השווה את תומכי ההישארות באיחוד ל"חייל יפני שנכנע סוף־סוף בשנת 1974, אחרי שסירב להאמין קודם לכן שמלחמת העולם השנייה כבר הסתיימה".

מול כל הבלגן וחוסר הוודאות, האזרחים הבריטים ניצבים מבולבלים. "אני שונאת את זה, באמת", אמרה לסוכנות רויטרס גיי סורה (59) מהעיר נוריץ'. "נותרה עוד שנה אחת, וזה אסון. הלוואי שהיינו יכולים להחזיר את הגלגל לאחור". רובין פלאטן (60), בעל דוכן בשוק של נוריץ', הודה כי הוא חושב שטעה כשתמך בברקזיט במשאל העם. "זו מנהרה גדולה בלי אור בקצה, ככל שאני רואה", אמר.

גם בריטים שמתגוררים כיום באחת המדינות החברות האחרות באיחוד עדיין לא יודעים מה יעלה בגורלם, למרות המתווה המתגבש, והם מודים כי הם מגששים באפלה. "הסכם הפרישה לא ברור בכלל בכל הנוגע לזכויות העתידיות שלנו לנוע ולעבוד ברחבי האיחוד", אמרה ג'יין גולדינג, יו"ר קבוצת לובי של בריטים באירופה. "כפי שהדברים נראים, לגבינת הצ'דר האנגלית יהיו יותר זכויות לתנועה חופשית מאשר יהיו לנו".

tguvot@maariv.co.il