התקיפה הכימית שבוצעה הלילה (ראשון) בעיר דומא במזרח ע'וטה הסמוכה לדמשק, והותירה אחריה כ-150 הרוגים, בהם נשים וילדים, השאירה את העולם מול שוקת שבורה. זוהי כמובן לא הפעם הראשונה שמשטרו של בשאר אל אסד משתמש בנשק כימי נגד עמו, כאשר גם ב-2013 וגם ב-2017 תקיפות שכאלה עלו לכותרות, ותקיפות נוספות, בסדרי גודל קטנים יותר אף חמקו מתחת לרדאר של דעת הקהל העולמית. האמריקאים ניסו בעבר למנוע שימוש חוזר בנשק כימי, אך ללא הצלחה.
סוריה החלה להתחמש בנשק כימי החל משנות ה-80 של המאה שעברה, כמענה לנשק הגרעיני בו ישראל, כביכול, מחזיקה. למרות שהמשטר בדמשק התמיד התכחש להתחמשות הזאת, סוכנויות המודיעין המערביות הניחו כי ברשות צבא סוריה נשק מסוג סארין וכלור, וסוריה גם סירבה לחתום על האמנה לאיסור שימוש בנשק כימי.
למרות שהנשק הכימי בסוריה כוון נגד ישראל, הפעם הראשונה בה הוא בא לידי שימוש היה במלחמת האזרחים שפרצה במדינה בשנת 2011, אז סוריה גם סיימה את מדיניות העמימות בה החזיקה. במהלך שנת 2012 החלו שמועות כי המשטר הסורי החל להשתמש בנשק זה בזירות הקרב מול המורדים, שבשלב זה נראה היה כי ידם תהיה על העליונה.
ביולי 2012 הודה המשטר הסורי כי יש ברשותו נשק כימי, והנשיא האמריקאי דאז, ברק אובמה הודיע כי שימוש בנשק כימי במהלך מלחמת האזרחים, יגרור אחריו התערבות אמריקאית במלחמת האזרחים, ואף שימוש בכוחה הצבאי. באוגוסט 2013, לאחר שנה של שימושים קטנים וטקטיים בנשק כימי, ביצע המשטר של אסד תקיפה משמעותית ראשונה בנשק כימי מסוג סארין בעו'טה, תקיפה בה נהרגו בין 300 ל-1750 בני אדם, על פי הערכות שונות.
למרות האיומים על תקיפה צבאית, ואף הכנות לכך, נראה היה שאובמה לא היה מעוניין בפעולה צבאית נרחבת במדינה ערבית, זאת הפעם השלישית תוך עשור, כאשר צבא ארצות הברית פרוס גם באפגניסטן וגם בעיראק, תוך שארגון המדינה האסלאמית, דאעש מרים את ראשו. למרות זאת, ובעקבות הקו האדום אותו הציב אובמה רק שנה קודם לכן, הוא החל בהכנה לתקיפה ואף הודיע כי הוא יציג לקונגרס תוכנית תקיפה שכזו.
עם זאת, התנגדות פנימית לתקיפה, יחד עם התנגדותה של רוסיה למהלך, הביאו לכך שאובמה חיפש נתיב דיפלומטי כדי להימנע מתקיפה מצד אחד, ולא לוותר באופן בולט את האולטימטום עליו הודיע. בשלב זה התערבו הרוסים, והציעו תוכנית לפירוז סוריה מנשק כימי, בחסות האו"ם. תוכנית זאת הייתה הסולם אותו חיפש אובמה, והוא אימץ אותה בשתי ידיו.
גם אסד הסכים לתוכנית הרוסית, והסכים למסור את הנשק הכימי שברשותו לפירוק בפיקוח בינלאומי. במהלך ביצוע ההסכם, פורקו 21 מתוך 23 אתרי נשק כימי שהחזיק אסד ועל פי ההערכות כ-90% מהנשק הכימי שברשותו אכן פורק במסגרת ההסכם. למרות פירוק מרבית הנשק הכימי, עדיין נמשך השימוש הכימי בצורה טקטית מהלך הקרבות, אך עד סיום תקופת שלטונו של אובמה לא היה שימוש נוסף בנשק כזה.
השימוש המשמעותי הבא בנשק כימי, היה בשנת 2017, מעט אחרי שדונלד טראמפ נכנס לתפקידו כנשיא ארצות הברית, ולאחר שהוא ביקר את רפיסותו של אובמה בזירה הבינלאומית, תוך שהוא מציין את התקפלותו של אובמה מהאולטימטום שהציב לסוריה כדוגמה לחולשתו מול מנהיגים זרים. למרות האיומים שפיזר טראמפ במהלך הקמפיין, והבטחתו להיות נוקשה יותר מקודמו, ביצע אסד תקיפה כימית נוספת בחודש אפריל 2017, הפעם בעיר חאן שייחון סמוך לאידליב שבצפון סוריה, תקיפה בה נהרגו בין 75 ל-100 בני אדם. בתגובה לכך הורה טראמפ לתקוף את בסיס חיל האוויר ממנו בוצעה התקיפה, ו-59 טילי טומהוק תקפו את הבסיס, תוך שהם משמידים מספר מטוסים. אך מאז התקיפה לפני כשנה, נראה שמאז טראמפ איבד את עניינו בנושא, ובשבועות האחרונים אף הודיע על כוונתו להוציא את כוחותיו מהמדינה המשוסעת, תוך שהוא משאיר את שדה הקרב לחזית תומכי אסד במוסקבה וטהרן.
לאחר כישלונה של הדיפלומטיה מבית אובמה, וכשלון הפעלת הכוח מצד טראמפ, נראה כי למרות הודעת הגינוי שהוציאה מחלקת המדינה על התקיפה הכימית שבוצעה הלילה, מדיניות זאת לא עומדת להשתנות, ואסד למעשה קיבל מהקהילה הבינלאומית חסינות למעשיו, אף הגרועים ביותר.