כמדי שנה, חג הפסחא נחשב יום חגיגי עבור הקהילה הקתולית ברפובליקה האירית ובצפון אירלנד, אשר מציינת את המרד של 1916, שבו הכריזו בדלנים רפובליקנים על הקמת מדינה אירית עצמאית לפני שדוכאו על ידי הצבא הבריטי בכוח רב. ברחבי האי נערכים מצעדים חגיגיים, בהשתתפות תזמורות ופעילים לבושים במדי הבדלנים.
גם בשכונת קרגן הקתולית שבעיר דרי (לונדונדרי) התקיים בשבוע שעבר מצעד רפובליקני, שאורגן על ידי פלג קיצוני של מפלגת השין פיין, אף שהוא לא קיבל את אישור הרשויות. מאות בני אדם התקבצו במקום, ובהם פעילים רעולי פנים, וכאשר השוטרים קראו לנוכחים להתפזר, החלו עשרות מתפרעים צעירים להשליך בקבוקי תבערה, אבנים ובקבוקים לעבר הניידות. לפחות שבעה בני אדם נעצרו עד כה, ובמשטרה ממשיכים לחפש אחרי מעורבים נוספים.
העימותים האלימים בדרי, כמו גם אלה שהתרחשו יממה קודם לכן במצעד בעיר לורגן, עוררו גינויים נוקבים מצד הנהגת השין פיין ומהצד היוניוניסטי הפרו־בריטי. "המחזות מדרי מטרידים", אמרה מנהיגת השין פיין בצפון אירלנד, מישל אוניל. "הצילום של ילדים משליכים בקבוקי תבערה לעבר השוטרים הוא השתקפות מדכאת של העבר שלנו והצצה אפשרית לעבר העתיד שלנו", הוסיף חבר המועצה המחוקקת מטעם המפלגה היוניוניסטית של אלסטר, דאג ביטי.
לפני 20 שנה בדיוק, החג נראה אחרת בצפון אירלנד, עם תקווה לשינוי. ב־10 באפריל 1998, יום שישי הטוב שלפני חג הפסחא, נחתם הסכם היסטורי שסיים שלושה עשורים של טרור ואלימות שגבו את חייהם של כ־3,500 בני אדם, כאשר הפרוטסטנטים־יוניוניסטים והקתולים־רפובליקנים, עם ממשלות בריטניה ואירלנד ובתיווך אמריקאי, סיכמו על הקמת מועצה מחוקקת ומועצה מנהלת עם ייצוג לשתי הקהילות ועל התפרקות כל ארגוני הטרור מנשקם.
היום ייערך באוניברסיטת קווינס בבלפסט טקס חגיגי שבו יוענקו עיטורי החירות של בלפסט מטעם העירייה לנשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, שהעניק את חסותו לתהליך השלום, ולסנאטור לשעבר, ג'ורג' מיטשל, שתיווך בהצלחה בשיחות, בניגוד לכישלונו בתיווך בין ישראל לבין הפלסטינים כעבור שנים אחדות.
אולם מדובר באחד האירועים החגיגיים היחידים שיציינו 20 שנה להסכם יום שישי הטוב, כאשר צפון אירלנד נמצאת בתקופת חוסר הוודאות הגדולה ביותר בשני העשורים האחרונים. שורה של משברים שמשולבים אלה באלה מעוררת חששות כבדים כי החבל עלול להיסחף מחדש לאותם ימים אפלים שכולם קיוו כי כבר חלפו.
בינואר אשתקד הודיע מנהיג השין פיין בצפון אירלנד וסגן ראש המועצה המנהלת של החבל, מרטין מקגינס, על התפטרותו, וזאת אחרי שהשרה הראשונה (המקבילה לראש ממשלת החבל), ארלין פוסטר, סירבה להיענות לדרישתו כי תתפטר בשל מעורבותה לכאורה בפרויקט מושחת שקידמה בעת שהייתה שרת היזמות והמסחר. התפטרותו של מקגינס, שהלך לעולמו חודשיים לאחר מכן, הביאה לבחירות מחודשות למועצה המחוקקת, שהסתיימו כאשר המפלגה היוניוניסטית־דמוקרטית של פוסטר שוב סיימה ראשונה, על אף אובדן של עשרה מושבים, בעוד השין פיין, כעת תחת הנהגתה של אוניל, הגיעו למקום השני עם מושב אחד פחות.
מאז התקיימו סבבים של משא ומתן בין שתי המפלגות, חלקם תוך מעורבות של ראשי הממשלות של בריטניה ואירלנד, ובפברואר האחרון אף נראה היה שהצדדים קרובים להסכם, אולם הוא לא הגיע לכלל בשלות, וכבר 15 חודשים שעדיין אין מועצה מנהלת לחבל. בשל כך, בריטניה כבר החלה לקבוע את התקציב עבור צפון אירלנד, ואם לא תהיה התקדמות, הבריטים עשויים לקחת שוב את הניהול הישיר של ענייני החבל.
המחלוקות העיקריות הן סביב דרישות השין פיין לקדם נישואים חד־מיניים, לחקור מקרי מוות מתקופת העימות האלים ובמיוחד לקדם חקיקה שתכיר בשפה האירית כשפה רשמית בצפון אירלנד. פוסטר ומנהיגי שאר המפלגות היוניוניסטיות לא מוכנים לקבל כלל לקבל את רעיון השפה האירית (גאלית) בחבל הבריטי, ואף כינו את הרעיון "כלי נשק של הרפובליקניזם".
בשין פיין הטילו את האשמה על פוסטר ומפלגתה וטענו כי הם הקשיחו את עמדתם מאז שהפכו לבעלי הכוח בפרלמנט הבריטי, שם הם מעניקים לראש הממשלה, תרזה מיי, את הרוב הדרוש בהצבעות הקריטיות מאז הבחירות הכלליות בשנה שעברה. "אני צריכה הנהגה יוניוניסטית שמוכנה לבנות חברה חדשה, שבה נכבד אלה את אלה ויחד נשרת את כל הקהילה באופן הוגן", אמרה אוניל בטקס לזכר מרד חג הפסחא בבלפסט. "אני לא אוביל ממשלה בלתי צודקת שמונעת מאזרחים את זכויותיהם".
מערערים את היסודות
משבר נוסף שמשפיע על המצב הפוליטי בחבל הוא הפרישה הבריטית מהאיחוד האירופי. יותר מ־%55 מתושבי צפון אירלנד הצביעו נגד הפרישה במשאל העם ביוני 2016. צפון אירלנד מהווה כיום את אחת הסוגיות הבלתי פתורות של המשא ומתן בין נציגי בריטניה והאיחוד האירופי, מאחר שמדובר בשטח היחיד של הממלכה המאוחדת שמחזיק בגבול יבשתי עם מדינה חברה של האיחוד (אירלנד), גם אם מאז 1998 אין כל סימן בשטח לקיומו של הגבול, למעט השינוי בשלטים ובתמרורים.
נכון להיום, ההסדר המסתמן הוא שצפון אירלנד תישאר באיחוד המכסים האירופי ובשוק המשותף, אפילו אם שאר חלקי בריטניה יעזבו אותם. במקביל, מתקיימים דיונים על רעיונות נוספים, בעיקר טכנולוגיים, שיאפשרו מעבר חופשי של סחורות גם לאחר הברקזיט, וכל זאת במטרה למנוע את חזרתו של גבול קשיח עם עמדות מכס לצד עמדות אבטחה. החשש הוא כי כל ביטוי לקיומו של הגבול יעורר מחדש גילויי אלימות, בעיקר מצד ארגונים בדלניים רפובליקניים שיראו בכך מטרה לגיטימית שנועדה לאיים על רעיון השלמות של האי האירי. אבל גם בקרב תושבי אזור הגבול בצפון אירלנד, יש מי שלא מוכנים לקבל שינוי במצב הנוכחי, כולל הצבת מצלמות. "אני מוכן להמר כמה זמן המצלמות האלה יחזיקו מעמד", אמר דקלן פירון (60), בעל עסק לייצור מטבחים מהכפר ג'ונסבורו, בשיחה עם "טיימס". "חבר בפאב אמר לי באחד הלילות: 'אני כמעט בן 70 ואני אהיה הראשון שאפיל אותן'".
ראש ממשלת אירלנד, ליאו ורדקר, הודה בחודש שעבר כי הוא חושש שהברקזיט עלול לאיים על עתידו של הסכם יום שישי הטוב "כי הוא מאיים לתקוע טריז בין בריטניה לבין אירלנד, בין צפון אירלנד לבין הרפובליקה של אירלנד, וגם בין שתי הקהילות של צפון אירלנד".
גם הוועדה המשותפת של ועדות זכויות האזרח של אירלנד וצפון אירלנד, אשר הוקמה במסגרת ההסכם, הזהירה כי אם הסכם הפרישה הבריטי לא יכלול הגנות על זכויות האדם בצפון אירלנד, על שוויון בין התושבים משני צדי הגבול ועל זכותם של התושבים בחבל להשתתף בבחירות האירופיות, יהיה בכך ערעור של חלק מיסודות הסכם יום שישי הטוב.
בצד היוניוניסטי ניסו להרגיע את החששות שהברקזיט יפגע בהסכם, אולם דיוויד טרימבל, מנהיג היוניוניסטים בזמן חתימת ההסכם ומי שהיה השר הראשון אחרי הקמת המועצה המנהלת, האשים את האירים כי הם אלה שמערערים את ההסכם מאחר שהם מנסים לפגוע בסעיף שקובע כי תושבי החבל הם שיקבעו את עתידו במסגרת הממלכה המאוחדת. "מה שיעורר אלימות מצד מיליציות לויאליסטיות (יוניוניסטיות) הוא שהממשלה האירית הנוכחית תגיד דברים מטופשים לגבי הגבול והסוגיה החוקתית", אמר בסוף השבוע ל"גרדיאן".
סקר שפורסם בחודש שעבר בבריטניה הראה כי 36% מהנשאלים ציינו כי הם מעניקים חשיבות רבה יותר לעזיבת האיחוד האירופי מאשר לשמירה על צפון אירלנד במסגרת הממלכה המאוחדת, בעוד ש־29% העניקו משקל רב יותר לשמירה על הממלכה המאוחדת על כל חלקיה. עבור השין פיין, מדובר היה בנתון מעודד שנותן דחיפה לתקווה הישנה לאחד את שני חלקי האי, ואוניל אף הביעה את אמונתה כי משאל עם חדש על עתידה של צפון אירלנד יתקיים בתוך חמש שנים. "ככל שההשלכות של הברקזיט הופכות לברורות יותר, ובעת שאנחנו מתקרבים לשלב הנסיגה, יותר אנשים בעלי רקע יוניוניסטי יהיו פתוחים לרעיון של יחסים חדשים באי שלנו, ובין אירלנד ובריטניה", אמרה בנאומה בחג הפסחא.
בגלל "משחקי הכס"
"אנחנו מכירים בהבדלים המהותיים בין השאיפות הפוליטיות המתמשכות שלנו", הצהירו כל הצדדים החתומים על הסכם יום שישי הטוב. "עם זאת, נשאף לפעול בכל דרך אפשרית לעבר פיוס והתקרבות מחדש במסגרת של הסדרים דמוקרטיים ומוסכמים״. ב־20 השנים שחלפו אכן הצליחו הצדדים היריבים, שבמשך שנים ארוכות העוינות ביניהם הגיעה עד למעשי אלימות אכזריים, להציב מאחוריהם את השימוש בטרור, תוך גינוי מוחלט של הפיגועים הספורים שהתרחשו בצפון אירלנד מאז 1998, ולנסות לפתור בהידברות ובדרכי שלום את חילוקי הדעות.
עדות מרשימה לכך סיפקה השותפות יוצאת הדופן שהתפתחה בין איאן פייזלי, הכומר היוניוניסטי שלא הסתיר את שנאתו לקתולים, לבין מרטין מקגינס, שהיה ממפקדי המחתרת האירית בימי הטרור, כאשר השניים עבדו יחד בתור השר הראשון וסגנו. השניים כבר אינם בין החיים, וממשיכות דרכם, פוסטר ואוניל, לא מצליחות להגיע לאותה רמה של ידידות ושותפות פוליטית, אולם עדיין שומרות על דרך ההידברות ומסתייגות מגילויי אלימות.
מי שדאג לקלקל את הטעם הטוב הוא ג'רי אדמס, שלפני חודשיים פרש מתפקיד נשיא השין פיין אחרי יותר מ־35 שנה ועדיין נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת באי האירי, בעיקר בשל הכחשותיו לגבי עברו במחתרת. בראיון ל"דר שפיגל" בסוף השבוע הוא הצהיר כי "שימוש בפעולות חמושות בנסיבות מסוימות מהווה תגובה לגיטימית״, אך הודה כי הוא מביע צער על כל הקורבנות במהלך העימות המזוין והדגיש כי הוא כבר סלח לאויבים שלו "שעשו מה שחשבו שהוא הדבר הנכון״.
גם הפריחה הכלכלית שלה ציפו בצפון אירלנד לא הגיעה. אומנם משקיעים זרים ניצלו את היעלמות הטרור כדי להגיע לחבל, אולם עדיין מדובר באזור החלש ביותר מבחינה כלכלית בכל הממלכה המאוחדת, כאשר השנה צפויה צמיחה מתונה של אחוז אחד בלבד ובשנה הבאה רק של 1.1%, נתון שעלול להשתנות לרעה לנוכח חוסר הוודאות של הברקזיט. עידוד מסוים מגיע מכיוון התיירות, כאשר מכ־1.5 מיליון תיירים בשנת 1998 נרשם זינוק ל־2.59 מיליון מבקרים בשנת 2016, לא מעט בזכות הסיורים לאתרי הצילומים של "משחקי הכס".
תחום נוסף שעוד רחוק משלמוּת הוא הפיוס בין הקהילות, שמתקדם בקצב איטי. בבלפסט ישנן קרוב ל־100 "חומות שלום" שעדיין מפרידות בין שכונות קתוליות, שבהן מתנופפים דגלי אירלנד לצד דגלים פלסטיניים, ובין שכונות פרוטסטנטיות עם הדגל הבריטי ולעתים גם דגלי ישראל, אם כי ישנם יותר שערים פתוחים שמאפשרים מעבר חופשי בין השכונות. מערכת החינוך עדיין מופרדת ברובה בין שתי הקהילות אף שישנם בתי ספר קתוליים ופרוטסטנטיים שמקיימים ביניהן מערכות לימוד משותפות, אם כי מדובר במקרים חריגים.
תקווה לעתיד מספקות התוכניות לשיתוף פעולה בין־קהילתי, רבות מהן במימון האיחוד האירופי, שיוצרות גשרים של הידברות בעיקר בקרב בני הדור הצעיר, מי שלא נכוו בעצמם מימי האלימות והטרור. "אני חושבת שעלינו להתקדם מהימים של חומות השלום ושתי הקהילות צריכות להיות זו עם זו״, הסבירה לואייסיץ' מקמסטר (16), שמתגוררת באחת השכונות הקתוליות של בלפסט ומשתתפת בפרויקט קהילתי לצד בני נוער פרוטסטנטים, בשיחה עם רשת השידור הציבורית האמריקאית. ״אולי לדור המבוגר יש בעיה עם הפלת חומות השלום כי הם עוד לא התגברו על מה שקרה בעבר. זו הייתה תקופה טרגית ואסור לשכוח אותה, אבל צריך להתקדם״.