ד"ר אביב מציגה את הדילמה של טורקיה בעזרת פסלו של אבי האומה הטורקית המודרנית, מוסטפא כמאל אטאטורק. "כיכר טקסים נמצאת בלב־לבה של איסטנבול", היא אומרת, "יש בה את פסל החירות של אטאטורק, והיא מסמלת את טורקיה המודרנית, החילונית. במשך שנים ניסו האסלאמיסטים להרוס את הפסל שנמצא בלב הכיכר ולהחליף אותו במסגד. כיום אומנם לא הורסים את הפסל, אך בונים מסגד לידו. גם מרכז התרבות על שם אטאטורק שנמצא שם עדיין סגור. כאשר מפלגת הצדק עלתה לשלטון, היא סגרה את המבנה לצורך תיקונים, אך מאז הוא סגור. ארדואן אומר כיום שיבנו שם בית אופרה, זה לב לבו של הדיון לגבי הזהות הטורקית. מצד אחד, יש מסגד. מצד שני, יש מה שאמור להיות בית אופרה, ובאמצע פסל של אטאטורק. זאת מהות הכל".
אם בתחילה החשש היה שארדואן יהפוך את טורקיה לאיראן, כמה שנים אחר כך, בסוף העשור השני של המאה ה־21, החשש הוא לא משלטון דתי, אלא משלטון יחיד. "אחרי כמה שנים של שלטון מפלגה אחת ללא איזונים ובלמים, הוא הפך להיות יותר אוטוריטרי", מסביר ד"ר גורן את השינוי שעבר על ארדואן.
“לכאורה יש תהליך דמוקרטי, ואין הכתבה מראש, העם הטורקי הוא מאוד פוליטי, והוא יודע לצאת לכיכרות", מסכמת ד"ר אביב. "אני בהחלט חושבת שיש מועמדים רציניים ואמיתיים נגד ארדואן, אבל איך אפשר לנהל מערכת בחירות כשהערוץ הממשלתי לא מעניק זמן דומה למפלגות אחרות? יש כיסוי נרחב מאוד למפלגת הצדק והפיתוח, שהאחרות לא מקבלות. אבל מצד שני, אין תקשורת חופשית. מצד אחד, יש פייר פייט, אבל מצד שני, אין יכולת להתחרות בו באמת. זה הדואליזם של ארדואן. הפנים הן כמו אובמה והפעולות הן כמו פוטין. אלה שאוהבים אותו, אוהבים אותו מאוד, בהערצה שקשה לתאר, ומצד שני, יש גם שנאה מטורפת כלפיו מצד האנשים שמפחדים ממנו".
התרעות פיקוד העורף