אחד הרגעים הבלתי שגרתיים בפסגה ההיסטורית בסינגפור בחודש שעבר בין דונלד טראמפ לבין קים ג'ונג־און התרחש אחרי ארוחת הצהריים. שני המנהיגים יצאו לסיבוב ברחבי מלון היוקרה "קאפלה" ובמהלכו הגיעו למכונית המשוריינת של הנשיא האמריקאי. לפתע ביקש טראמפ מאחד מעוזריו לפתוח את הדלת ומנהיג קוריאה הצפונית זכה לקבל הצצה, גם אם חטופה, לאחת ההטבות העיקריות של הנשיא, שידועה בכינוי "החיה" ואשר אמורה גם להגן עליו מפני פגיעת מטעני צד ונשק כימי.

לא ברור אם מלבד המכונית הראה טראמפ לקים גם את איש הצבא האמריקאי שעמד בקרבת מקום, לבוש במדי שרד כחולים ובידו מה שכבר זכה לכינוי "אביזר העוצמה האולטימטיבי, נשק יום דין, שיכול להרוס את כל העולם". מדובר ב"פוטבול", המזוודה המפורסמת שאמורה להיכנס לפעולה כאשר יגיע הרגע שבו נשיא אמריקאי כלשהו יצטרך להורות על מתקפה גרעינית.

חודשים לא רבים לפני הפגישה נראה היה שהשעון מתקתק לקראת הרגע שבו יהיה צורך להפעיל את המזוודה הגרעינית. על רקע שיגורי הטילים והניסוי הגרעיני שביצעו אנשי קוריאה הצפונית, טראמפ וקים החליפו מהלומות מילוליות, שבשיאן איים נשיא ארה"ב מעל במת האו"ם כי ישמיד את המדינה המסוגרת. בתחילת השנה, כאשר הזהיר הרודן מקוריאה הצפונית כי הכפתור הגרעיני ניצב על שולחנו, מיהר טראמפ להצהיר כי "גם לי יש כפתור גרעיני, אבל הוא גדול יותר וחזק יותר".



למרות זאת, המזוודה אינה מכילה כפתור גרעיני, וגם על השולחן של טראמפ בחדר הסגלגל לא ניצב כפתור אדום גדול שהוא יכול ללחוץ עליו ולשגר טילים לכל עבר (לשמחתם של מתנגדי הנשיא). במקום זאת, לפי הפרסומים, 20 הקילוגרמים של "פוטבול" - שנקרא כך בשל תוכנית מלחמה גרעינית מיושנת בשם "דרופ קיק" ("מכת זריקה" בתרגום חופשי, מהלך בפוטבול שבו בועטים בכדור אחרי שזורקים אותו על הקרקע) - כוללים ספר שחור המציג מגוון של אפשרויות לתקיפה גרעינית, ספר המפרט רשימת אתרים סודיים שבהם הנשיא יכול להסתתר במקרה של מתקפה, תיקייה שמוסבר בה כיצד להפעיל את מערכת השידור במצבי חירום וכרטיס קטן הנושא את הקודים הגרעיניים.

תיק ה"פוטבול" מלווה את המפקד העליון לכל מקום, בכל יציאה מהבית הלבן, בארה"ב ובעולם, כמו לסיור הנוכחי של טראמפ בבריסל, בבריטניה וגם בהלסינקי, שם ייפגש עם ולדימיר פוטין. הוא מוחזק בידו של אחד מחמישה עוזרים צבאיים של הנשיא שתמיד נמצא בסביבתו הקרובה, החל בשיירה שבה הוא נוסע, דרך קומת המלון שבה הוא שוהה וכלה במעלית. במקביל מזוודה דומה נמצאת אצל עוזר צבאי של סגן הנשיא, וזאת למקרה שהנשיא לא יוכל לתפקד ברגע האמת או שינותק הקשר עמו.

קודים בכביסה

פיט מצגר, שהיה אחד מנושאי המזוודה בתקופת כהונתו של רונלד רייגן, סיפר בזמנו שאנשי הצבא שנבחרים למשימה עוברים תהליך מיון ובדיקת רקע קפדניים בידי משרד ההגנה, השירות החשאי והבולשת, נוסף על הערכות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות. "אתה חייב להיות מוכן לכל דבר בכל רגע", אמר לרשת CNN. "צריך לזכור שהכל יכול לקרות במהירות, כי הטיל טס במהירות רבה מאוד".

מצגר סיפר כי באחד הימים שבהם ליווה את רייגן, גרם לו אחד מעמיתיו להיכנס באופן חריג למעלית אחרת מזו שנסע בה הנשיא ואז טען באוזניו שהוא פספס את השיירה הנשיאותית, מחדל ביטחוני אדיר. לדברי מצגר, הלב שלו דפק במהירות עצומה, אבל אז גילה לו חברו שזו הייתה רק מתיחה.

עם זאת, היו מקרים שבהם קצב פעימות הלב הואץ בצדק. סיפור ידוע בוושינגטון, שאיש עדיין לא אישר וגם לא הכחיש אותו, התרחש בתקופתו של הנשיא ג'ימי קרטר, בשלהי שנות ה־70. בהתאם להנחיה שעל הנשיא לשמור באופן צמוד על "הביסקוויט", הכרטיס שעליו מופיעים הקודים הגרעיניים, הוא נהג לשים אותו בכיס מכנסיו. אולם יום אחד נעלם הכרטיס, ובדיקות גילו שקרטר שלח את הבגדים לניקוי במכבסה ושכח להוציא את הכרטיס המסווג.

ביל קלינטון. "אמצא את הקודים ואביא לכם". צילום: רויטרס

מקרה נוסף התרחש ב־21 בינואר 1998, אחד הימים הסוערים ביותר בתקופת הממשל של ביל קלינטון. באותו יום הפך ה"וושינגטון פוסט" לעיתון הארצי הגדול הראשון שדיווח על הרומן בין קלינטון לבין מוניקה לווינסקי, והכניס את הבית הלבן לטלטלה רצינית. לוטננט קולונל רוברט פטרסון, אחד העוזרים הצבאיים של הנשיא, שחזר בספרו כיצד הגיע לחדר הסגלגל בבוקר והעניק לנשיא את הכרטיס עם הקודים הגרעיניים המעודכנים, אולם בשל מצבו של קלינטון נמנע מלבקש ממנו את הכרטיס הקודם.

כעבור ימים ספורים נשאל קלינטון לגבי הקודים הרגישים, ולתדהמת אנשי הצבא ענה: "הם לא אצלי. אמצא אותם ואביא לכם". "במשך ימים ארוכים הפכנו הכל בבית הלבן", כתב פטרסון. "דיברנו עם עובדי המעון וביקשנו מהם לחפש בבגדי הנשיא וברהיטים. דיברנו עם העוזרים הבכירים. בסוף הנשיא הרים את ידיו ואמר: 'אני פשוט לא יכול למצוא את זה. לא יודע איפה זה'".

גם ראש המטות המשולבים של קלינטון, הגנרל יו שלטון, סיפק תיאור דומה בספרו על אירוע שהתרחש בסביבות שנת 2000, ואשר לא ברור אם מדובר בסיפור שעליו כתב פטרסון או במקרה אחר. לפי שלטון, כאשר אחד מאנשי הצבא ביקש לעדכן את הקודים, עוזרו של קלינטון טען באוזניו כי לא הוא ולא הנשיא יודעים איפה הם. בסופו של דבר הונפק כרטיס חדש, אולם לא ידוע מה עלה בגורלו של אותו עוזר. "הקודים נעלמו למשך חודשים. זה היה חתיכת עניין", ציין שלטון. "ניצלנו בעור שינינו".

בנוגע לכרטיס הקודים, פראן טאונסנד, שהייתה היועצת לביטחון לאומי של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש, הסבירה שמדובר רק בחלק אחד מתוך מערך מורכב של פקודות ונהלים, ועל כן גם אילו הכרטיס הזה היה נופל לידיים עוינות, לא הייתה מתאפשרת הוצאה לפועל של מתקפה. "אפילו אם ישנו החלק הדרוש, קשה מאוד לאדם אחד ליישם את הפיקוד והשליטה בדבר כזה", אמרה לרשת CNN אחרי פרסום ספרו של שלטון. "יש המון דברים שצריך לטפל בהם. קשה לי לדמיין שמישהו היה יכול להוציא לפועל תקיפה גרעינית, אם הוא היה מוצא את הכרטיס הזה".

הצל של הנשיא

בעוד פחות מחודש יצוינו 73 שנה לאחד האירועים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה, כאשר בפעם הראשונה הופעל נשק גרעיני באופן התקפי, עם החלטתו של נשיא ארה"ב הארי טרומן להטיל את פצצת האטום על העיר הירושימה שביפן. שלושה ימים לאחר מכן הוטלה פצצה נוספת, הפעם על נגסאקי, ובעקבות זאת נכנעה יפן, ומלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה הרשמי.

ההפצצות על יפן הכניסו את העולם לעידן גרעיני, ובשנת 1949 החזיקה גם ברית המועצות בפצצות אטום משלה. נוכח המלחמה הקרה המתעצמת גבר החשש מפני עימות גרעיני, והאמריקאים החלו להסדיר את הנהלים למקרה שיצטרכו לתת מכת פתיחה גרעינית או להגיב על שיגור טילים בליסטיים נושאי ראשי קרב גרעיניים מצד הסובייטים.

הארכיון לביטחון לאומי בארה"ב פרסם השבוע מסמכי ארכיון מסווגים משנות ה־60, שמתארים את הטיפול של הנשיאים בנהלים להפעלת כלי נשק גרעיניים. אחד המסמכים, מ־19 בינואר 1961, תיאר כיצד נשיא ארה"ב דווייט אייזנהאואר ומזכיר הצוות גנרל אנדרו גודפסטר תדרכו את ג'ון קנדי, שהושבע לנשיאות יום לאחר מכן, על התוכן של תיק נשיאה משרדי שעסק ב"הסדרים מבצעיים והכנות קיימות, על מנת שהנשיא יוכל לתת הנחיה לממשלה ולאומה במקרה חירום".




"תיארתי בפניו (קנדי) מסמכים כמו כינוס הקונגרס לישיבה ותיארתי מה אפשר לעשות במשרדי ה־FBI במקרה כזה", כתב גודפסטר במזכר המסווג. "הראיתי לו את 'תוכנית די מינוס' שמתארת את הפעולות של הממשלה במקרה חירום והסברתי כיצד המסמכים האלה משתלבים בתוכנית. גם סיפרתי לו על מסמך נוסף - שאינו כלול בסדרת מסמכי פעולת החירום - אשר נכלל בתיק ומתיר את השימוש בכלי נשק גרעיניים במקרה חירום". את התיק, כך הסביר אייזנהאואר, צריך לשאת "אדם בעל נוכחות בלתי מורגשת שילווה את הנשיא לכל מקום לאורך כל כהונתו".

שנה מאוחר יותר, בינואר 1962, ביקש קנדי להסדיר את הנהלים של הפעלת הנשק הגרעיני. עוזרו הצבאי קפטן טזוול שפרד שלח לראש המטות המשולבים ליימן למניצר סדרת שאלות בשמו של הנשיא שיסייעו לברר מה הסמכויות שלו לאשר תקיפה גרעינית. בין השאר שאל הנשיא "האם תיק פעולות החירום של המטות המשולבים מאפשר לי ליזום התקפה בלי להתייעץ תחילה עם מזכיר ההגנה או עם ראש המטות?", "מה עלי לומר לחדר המלחמה המשותף על מנת לשגר מיד תקיפה גרעינית?" ו"איך האדם שיקבל את ההנחיות שלי יוכל לוודא אותן?".

משבר הטילים בקובה באוקטובר 1962 האיץ את תהליך ההסדרה, וחודש מאוחר יותר כבר העבירו המטות המשולבים לבית הלבן תיק שכולל "פעולות שאפשר לבצע במצבי היערכות ביטחונית שונים". במהלך 1963 פותחה התוכנית המבצעית המשולבת, שסיפקה אפשרויות שונות לתקיפה גרעינית נגד מטרות מפתח, כולל הערכות בדבר מספרי נפגעים והיקף הנזקים. בתחילת 1964 נוסף גם "ספר הזהב", שמכסה את פעולות החירום של המטות המשולבים.

במסמך מיוני 1965, בתקופת כהונתו של לינדון ג'ונסון, מוזכר הכינוי "פוטבול" באופן מפורש, וכבר אז נאמר עליו כי המשקל שלו הפך מסיבי. "אני יודע שאתה רוצה לצמצם את המשקל של ה'פוטבול', אבל אני בטוח שנוכל למצוא שליחים חזקים שמסוגלים לשאת עוד פאונד או שניים של נייר", כתב ג'ו ג'וזפסון, העוזר הימי של הנשיא, לגנרל צ'סטר קליפטון, יועצו הצבאי הבכיר של הנשיא, שבעצמו נשא מדי פעם את התיק.

מבחן הפקודה

הדוקטרינה האמריקאית למבצעים גרעיניים מדגישה כי "הנשיא הוא היחיד שיכול להורות על הפעלת כלי הנשק הגרעיניים" ומסבירה כי התהליך מתבצע באמצעות מערכת הפיקוד והשליטה הגרעינית. "הנשיא עשוי להנחות על השימוש בכלי נשק גרעיניים באמצעות פקודת הפעלה דרך ראש המטות המשולבים למפקדים הקרביים, ובסופו של דבר לכוחות בשטח שלהם יש שליטה ישירה על כלי הנשק", נאמר במסמך.

אף על פי שההוראה מגיעה מהנשיא, מדובר בתהליך שנועד לוודא היטב שהפקודה חוקית ושהנשיא היה כשיר כאשר קיבל אותו ולא שמדובר בגחמה. באפריל 1969 הפילה קוריאה הצפונית מטוס ריגול אמריקאי, וכל 31 אנשי הצוות נהרגו. ג'ורג' קרבר, שהיה המומחה המוביל של ה־CIA לענייני וייטנאם, סיפר שניקסון "התעצבן והורה על תקיפה גרעינית טקטית", וראש המטות המשולבים התבקש להכין רשימת מטרות.

מי שמנע את מתן ההוראה היה היועץ לביטחון לאומי הנרי קיסינג'ר שהבין שהנשיא שתוי. על כן הוא והרמטכ"ל הסכימו לחכות עד שניקסון יתפכח לפני שיחליטו על צעדי התגובה. "אם הנשיא היה פועל כפי שהוא רוצה, הייתה פורצת מלחמה גרעינית בכל שבוע", צוטט קיסינג'ר.



אם היה אי־פעם נשיא שעורר חשש מכך שיש לו שליטה על נשק גרעיני, זה רק דונלד טראמפ. עוד לפני השבעתו, וגם במהלך המשבר מול קוריאה הצפונית, לא מעט ממתנגדיו הביעו דאגה שהתנהלותו הבלתי צפויה עלולה לגרום לו לרצות לתקוף בנשק גרעיני בשל דיווח ברשת פוקס או אחרי סדרת ציוצים חמת מזג. מומחים הסבירו כי במקרה כזה קשה מאוד לעצור את הנשיא, מאחר שעל אף שהוא יכול להתייעץ עם גורמים אחרים, בסופו של דבר ההחלטה החוקית היא אך ורק של האיש בחדר הסגלגל.

רוברט קהלר, שהיה מפקד הפיקוד האסטרטגי האמריקאי, הגוף האחראי על כלי הנשק הגרעיניים, ציין בשימוע בקונגרס כי "אם פקודה בלתי חוקית עומדת בפני הצבא, הצבא מחויב לסרב לאפשר אותה". גם ג'ון הייטן, שאף הוא עמד בראש הפיקוד האסטרטגי, טען כי אם היה מקבל פקודה להפעיל את הנשק הגרעיני בתסריט כזה, הוא היה מבהיר שאינה חוקית ומנסה להציג אפשרויות פעולה אחרות.

עד כה, למרבה המזל, לא נזקקו אנשי הצבא לעמוד בפני המבחן הקריטי שעלול להביא את האנושות אל סף מלחמת עולם חדשה, קטלנית יותר מאי־פעם. אומנם טראמפ הכריז שהוא הצליח למנוע מלחמה גרעינית בעקבות פגישתו עם קים, על אף שהתנהלות קוריאה הצפונית מאז הפסגה מעלה חששות מחודשים, אבל עדיין אי אפשר לדעת אם במהלך כהונתו של טראמפ, או נשיא אחר בעתיד, לא יהיה צורך להפעיל את ה"פוטבול" או לבחון את נוהלי החירום ברגע האמת.