היא יצאה מהרכב על ידי כך ששברה את החלון הצדדי של הנהג, וסיפרה כי "כל עצם בגוף שלי כאבה. יכולתי לחשוב רק על אחותי, אז התחלתי לצרוח את שמה. חשבתי לעצמי שאילו רק אצרח מספיק חזק, מישהו יוכל לשמוע או לראות אותי. זה כל מה שיידרש כדי שאחזור למשפחה שלי"
לדברי הרננדז, היא הרגישה את ההשפעות של ההתייבשות לאחר שלושה ימים. היא מצא במכוניתה צינור רדיאטור באורך של עשרה אינץ', והשתמשה בו כדי לשאוב מים מתוקים שטפטפו על הצוקים. "זה הפך לטקס שלי: הייתי הולכת על החוף ומחפשת אחר מקום גבוה חדש ממנו אוכל לצעוק לעזרה, ושותה מים שנופלים מהסלעים. כל לילה הייתי מוצאת מקום להירדם בו לפני הגאות, וכל בוקר הייתי מתעוררת ומסתכלת על הזריחה".
על מחשבותיה באותם רגעים, אמרה כי "שירים שלא שמעתי במשך שנים היו חוזרים על עצמם כל הזמן בראש שלי. הייתי חולמת על הדברים שאוכל לאחר שימצאו אותי, ודמיינתי את פניו של האדם שיחלץ אותי מכאן".
הרננדז שרדה בכוחות עצמה במשך שבעה ימים, עד שנמצאה על ידי שני גולשים ב-14 ליולי. לדבריה, היום האחרון שלה על החוף היה "טוב במיוחד": לאחר שהתעוררה, הלכה אל הנקודות הרגילות אליהן הייתה מגיעה בחוף, והחלה להסתכל על הדברים מעט אחרת. היא אף תפסה מנוחה בין הסלעים. כשראתה אישה שהולכת על החוף, הייתה בטוחה שזה אחד מהחלומות בהקיץ שלה, שכן היו לה רבים כאלה באותם ימים.
"צעקתי הצילו!! ורצתי לעברם מהר ככל שיכלתי. היא הייתה ביחד עם גבר, ואני לא חושבת שהם האמינו למראה עיניהם. אני לא האמנתי שהם אמיתיים, שסוף סוף מצאתי מי שיחלץ אותי".
לדברי השריף, "אזור החיפוש היה גדול במיוחד, בערך 50-60 מיילים לאורך הכביש המהיר, ומזג האוויר גם הוא מאוד הקשה על כוחות החיפוש. הוא הוסיף כי החוף שבו נמצאה כמעט ולא מתויר, ולהתהלך בו הוא דבר קשה מאוד אפילו עבור אדם בריא.
התרעות פיקוד העורף