לפי איגוד העובדים הגדול בצרפת, CGT, כ-500 אלף בני אדם השתתפו אתמול ב-1,750 הפגנות ברחבי המדינה במחאה על יוקר המחיה. הצעדות היו ברובן שלוות ומשכו אליהן בני כל הגילים, כולל משפחות עם ילדים, אולם בשוליהן נרשמו ביזה ועימותים עם המשטרה מצד צעירים רעולי פנים. לפי משרד הפנים הצרפתי, לפחות 272 בני אדם נעצרו ברחבי המדינה.
כיתות בלי גג, ג'וקים במסדרון ו-38 מעלות
המחאה אינה מסתכמת במורים חסרים. עם התפשטותה חזרו לרשת סרטונים שצילמו תלמידים בתוך בתי הספר. תלמידה מתיכון בלז סנדראר בסן-סן-דני אמרה באירוניה: "כמובן שאין לי גג מעל הראש כשאני בכיתה", כשהיא מציגה את מצבו של המבנה. תלמידים אחרים דיווחו על עכברים וג'וקים במסדרונות ועל שירותים מוצפים.
בקיץ האחרון, במהלך גלי החום, הגיעו הטמפרטורות בחלק מהכיתות ל-38 מעלות. כשני שלישים מבתי הספר היסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים בצרפת נבנו לפני 1970, ורבים מהם אינם מותאמים לעומסי החום ההולכים ומתגברים. לכן תחזוקת המבנים נמצאת במקום הראשון ברשימת הדרישות: תוכנית חירום לשיפוץ בתי ספר, מיזוג או פתרונות קירור, בידוד מפני קור ושירותים "נקיים ומתפקדים".
תלמיד אחר סיפר שהוא קם בשש בבוקר, נוסע שעה לבית הספר, שעה נוספת בדרך חזרה ואז נדרש להתמודד עם שיעורי הבית. "אני כמעט לא מבלה עם המשפחה שלי", אמר. באופן פרדוקסלי, תלמידים צרפתים לומדים פחות ימים בשנה מהממוצע ב-OECD, אך ימי הלימודים שלהם ארוכים יותר. לקורנו ביקש לבחון שינוי במערכות השעות בשיתוף צוותי חינוך, תלמידים ורשויות תחבורה, ואף הציע להיעזר בבינה מלאכותית כדי לשפר את התוכנות שמרכיבות את המערכות.
רשימת הדרישות גם חורגת מענייני פדגוגיה. התלמידים דורשים סיוע כלכלי, לרבות מחיר מקסימלי של אירו אחד לארוחות תלמידים, ובמקביל דורשים להפסיק את האלימות המשטרתית שלטענתם ליוותה חלק מהמחאות. העימותים עצמם אינם מאפיינים את כלל ההפגנות. הצעדות הגדולות היו ברובן שלוות, אבל בשוליהן הופיעו קבוצות של צעירים רעולי פנים, ונרשמו תקריות של ביזה ועימותים עם שוטרים. במקביל, מאות המעצרים מוסיפים עוד נדבך למתח בין המפגינים למדינה. לדעת חלק מהחוקרים, התגובה המשטרתית עצמה כבר הופכת לדלק של המחאה.
האלגוריתם שקובע מי ילמד רפואה
ואז מגיע Parcoursup. זו הפלטפורמה הלאומית שבאמצעותה תלמידי השנה האחרונה מגישים מועמדות לאוניברסיטאות ולמסלולי המשך. מבחינת רבים מהם, היא הפכה לסמל של מערכת אטומה. כל מסלול מדרג מועמדים באמצעות קריטריונים ואלגוריתמים מקומיים, והתלמידים טוענים שאינם יודעים כיצד התקבלו ההחלטות, למה נדחו ואפילו אם מכתבי המוטיבציה שעליהם עבדו במשך שעות נקראו.
דו"ח מפברואר 2026 קבע שהמערכת עשויה גם לשמר פערים סוציו-תרבותיים. מוסדות יכולים לראות מאיזה תיכון הגיע המועמד, נתון שעלול לפגוע בבוגרי בתי ספר פחות יוקרתיים או מאזורים חלשים. בין 51 ההמלצות שהוגשו: ביטול מכתבי המוטיבציה, הסתרת שם בית הספר וחשיפת האלגוריתמים המקומיים. הממשלה מבטיחה כעת שקיפות גדולה יותר - כולל הסבר לתלמידים כיצד חושבו הציונים, כיצד דורגו ומדוע התקבלו או נדחו.
"רוצים להפוך את השולחן"
לדבריו, יש במחאה גם ממד כמעט מרדני - רצון "להפוך את השולחן". לא מפני שקיימת תוכנית פוליטית סדורה, אלא משום שחלק מהדור הצעיר כבר אינו מאמין שהמערכות הקיימות מסוגלות להתמודד עם העתיד שמחכה לו: אי ודאות כלכלית, משבר אקלים ומלחמות. הדברים מתחברים היטב למה שנשמע גם ברחובות.
אגנס אינה תלמידה. היא בת 50. אבל היא מדברת באותה שפה כמעט בדיוק: אקלים, כלכלה, שוויון והתחושה שהשלטון אינו פועל. קמיל בן ה-18 מוסיף למשוואה גם את הבחירות של 2027, את חוסר האמון בפוליטיקאים ואת הפערים הכלכליים. וכך הופך מאבק על כיתה בלי מורה לחלק ממשבר אמון רחב בהרבה.
לדברי טיברז', גם התלמידים של היום הם "אזרחים שרוצים להשתתף ולהתבטא". עבורם, חסימת בית הספר אינה כבר הנשק האחרון שבו משתמשים לאחר כישלון כל הערוצים האחרים - אלא אחד הכלים הראשונים. הרשתות החברתיות מאפשרות להם להתארגן בלי הנהגה מסורתית, בלי מפלגה ובלי ועד מרכזי.
טיברז' מותח ביקורת חריפה על הממשלה וטוען שבשלבים הראשונים היא ניסתה "לרסן ולדכא" את התלמידים במקום לפתוח איתם בדיאלוג. לדבריו, התמונות של אלימות משטרתית שמופצות ברשתות "מאחדות ומגייסות מחדש את התלמידים". כלומר, בדיוק כשהממשלה מנסה לעצור את המחאה, תגובתה עלולה לספק לה עוד תמונות, עוד כעס ועוד משתתפים.
רובן פולידו סאנצ'ס, אנליסט ועיתונאי ספרדי המזוהה עם הימין השמרני ומתמחה במדיניות הגירה ואבטחת גבולות, פרסם התייחסות חריפה למתרחש בצרפת וטען כי ההתפתחויות במדינה צריכות לשמש אזהרה לספרד ולמדינות נוספות באירופה. לדבריו, המשבר בצרפת אינו אירוע מקומי או זמני, אלא ביטוי לתהליך רחב יותר של שחיקה בביטחון האישי, בלכידות החברתית וביכולת המדינה לאכוף את החוק. "מה שקורה בצרפת אינו חדשות; זו אזהרה מתמשכת", כתב. לדבריו, אותה מגמה ניכרת גם בגרמניה, בלגיה ובריטניה.
פולידו קשר את ההתפתחויות להגירה בלתי חוקית וטען כי מדינות אירופה התעלמו במשך שנים מהשלכותיה. "אנחנו רואים את זה ברחובות שהפכו לשטח זר, בנתוני הפשיעה, בלכידות החברתית שמתפוררת שכונה אחר שכונה ובמדינות שעברו מלהבטיח סדר להתנצל על הניסיון לאכוף אותו", כתב.
לדבריו, צרפת היא מקרה מבחן עבור ספרד דווקא משום שלטענתו היא נכנסה למשבר כשהיא מצוידת ביותר משאבים, כוחות משטרה ומסורת שלטונית חזקה. "לחשוב שספרד תהיה היוצאת מן הכלל תחת הפרדיגמה הפוליטית הנוכחית זו הונאה עצמית", טען. בהמשך קרא פולידו להקשחת מדיניות ההגירה והאכיפה. לדבריו, צעדים הצהרתיים או הבטחות פוליטיות אינם מספיקים עוד, ויש לעבור למדיניות של אכיפה נוקשה יותר.
את דבריו חתם באזהרה ישירה לספרד: "צרפת כבר חצתה את הקו. לנו נותר עוד צעד אחד. שאיש לא יאמר אחר כך שלא הזהירו אותו".
כבר מזמן לא רק מחאה על בתי ספר
הכול התחיל ממורה חסר, אחות שאינה נמצאת, שירותים מוצפים ולוח שעות שמותיר תלמידים מחוץ לבית כמעט יום שלם.
אלא שמתחת לכל אלה נחשף משהו גדול יותר. חרדה מפני העתיד הכלכלי. פחד ממשבר האקלים. תחושה של העמקת אי-השוויון. חשד כלפי מערכת המיון להשכלה הגבוהה. אכזבה מהפוליטיקאים. ומעל הכול - התחושה שהמוסדות הישנים אינם מקשיבים. לכן המבחן של ממשלת צרפת כבר אינו רק אם תצליח למצוא עוד מורים או לשפץ עוד בתי ספר.
הוא נוגע בשאלה אם היא מסוגלת לדבר עם דור שמעדיף יותר ויותר את הרחוב ואת הרשתות על פני המפלגות והמוסדות המסורתיים - ובמקביל עם ציבור מבוגר יותר שכבר יוצא לצדו להפגין על יוקר המחיה. מחאת התלמידים התחילה במערכת החינוך. עכשיו היא כבר חלק משאלה הרבה יותר גדולה: כמה אמון עוד נשאר לצרפתים במדינה שאמורה להכין אותם לעתיד.
התרעות פיקוד העורף