תהליך האיתור מתחיל בגילאי 11 עד 12. הרשויות בוחרות מאות ילדים מדי שנה, והמצטיינים שבהם נשלחים בגיל 17 לאוניברסיטאות הטובות במדינה. מעטים נבחרים לבסוף להצטרף ליחידת הסייבר של הצבא כהאקרים. ההאקרים זוכים לנסיעות למדינות בעלות ברית כמו סין, שם יש להם גישה חופשית לאינטרנט. הם יכולים לקבל עד 30% מרווחי השוד במטבע אמריקאי, לצד דירות יוקרה ששטחן מגיע ל-132 מ"ר שבהן יוכלו להתגורר גם הוריהם. הצלחותיהם עשויות לזכות אותם גם בנישואים למשפחות האליטה השלטת.
על פי הערכות המודיעין הדרום קוריאני, מערך לוחמת הסייבר של הצפון מעסיק כ-8,400 בני אדם. התמיכה המדינתית הופכת את ההאקרים הללו למסוכנים יותר, שכן הם אינם חוששים מהשלכות משפטיות וממשיכים לשכלל את שיטותיהם גם לאחר כישלונות.
אנשי מקצוע מערביים שעבדו מרחוק עם מומחי מחשוב צפון קוריאנים תיארו אותם כמסודרים, מנומסים ומשתמשים נלהבים בבינה מלאכותית. כלי בינה מלאכותית מהווים את חוט השדרה של פעילותם, והם עושים שימוש במנויים בתשלום לפלטפורמות כמו ChatGPT כדי לכתוב קוד ולזייף מסמכים וזהויות. בינאנס אישרה כי ההאקרים השתמשו בריאיון עבודה פיקטיבי ובתוכנה שהוחבאה בפרסומת כדי לחדור למחשבי העובדים.
עם זאת, חייו של האקר צפון קוריאני הם מפרכים. עובדי טכנולוגיה לשעבר מעידים על מחיה בחללים צפופים, עבודה של יותר מ-10 שעות ביום, מעקב מתמיד ולחץ קיצוני לעמוד ביעדים כספיים שגורר בעקבותיו בעיות בריאותיות וענישה במקרה של אי-עמידה במכסה. למרות זאת, נראה כי ההצלחות האחרונות, דוגמת הפריצה לבינאנס, רק יעודדו את המשטר להמשיך ולהרחיב את פעילות הסייבר שלו בעולם.
התרעות פיקוד העורף