על פי דיווח ברשת "איראן אינטרנשיונל", המצטט את סוכנות הידיעות האיראנית אילנ"א, מטרת הסחר באיברים היא לאפשר לאזרחים הקורסים תחת יוקר המחיה לשלם את חובותיהם ולשמור על קורת גג. רחוב פרהנג חוסייני בטהראן כבר זכה לכינוי "רחוב הכליות", בשל קרבתו למרכז רפואי ולעמותה התומכת בחולי כליות, והוא הפך לנקודת מפגש מרכזית בין מוכרים לקונים פוטנציאליים.
התעריפים בשוק השחור משתנים בהתאם לביקוש ולסוג הדם של התורם. תמורת כליה יכול אזרח איראני להרוויח בין 30 ל-40 מיליארד ריאל (כ-11,850 עד 15,800 ליש"ט).
עם זאת, בעלי סוגי דם נדירים יכולים לדרוש עד 50 מיליארד ריאל. אחד המוכרים, שליח בן 30, סיפר כי דחה הצעה של 15 מיליארד ריאל עבור כליה, בתקווה להשיג סכום כפול שיכסה את חובותיו. אדם אחר, עצמאי בן 58, הציע למכור איבר בהנחה של 30 אחוזים ממחיר השוק כדי להשיג מזומן באופן מיידי, בעוד שמוכר שלישי הציע למכירה עסקת חבילה הכוללת כליה, רקמת כבד ואשך.
המציאות הכלכלית ברפובליקה האסלאמית עגומה מתמיד. יו"ר הוועדה לענייני חברה בפרלמנט האיראני, עלי באבאיי קראמי, הודה לאחרונה כי כ-50 מיליון איראנים מתקשים לממן רכישת מזון בסיסי, וכי כשמונה מיליון אזרחים חיים בעוני מוחלט. שכר המינימום במדינה עומד על 200 עד 300 מיליון ריאל בחודש, בעוד שההוצאה החודשית הממוצעת הנדרשת למשק בית מוערכת בכמיליארד ריאל לפחות.
תופעת סחר האיברים באיראן אינה חדשה, אך נדמה כי היא מחריפה. דיווחים קודמים הצביעו על כך שאיברים נמכרים גם לקונים מעבר לים במדינות כמו איחוד האמירויות, טורקיה ועיראק.
ארגוני זכויות אדם ואופוזיציה טוענים כי המשטר מעלים עין ואף מגבה בשתיקה את התעשייה המגלגלת מיליונים, לרוב תוך ניצול השכבות החלשות ביותר. באיראן, יצוין, סחר בכליות תמורת תשלום אינו מוגדר כבלתי חוקי באופן גורף, והתערבות הממשלה הסתכמה עד כה בקביעת מחיר מינימום ארצי בלבד.