מרקל הדגישה כי "זכות הקיום של ישראל אינה נמצאת בסכנה תיאורטית בלבד מצד איראן ומצד חמאס ואחרים, אלא בסכנה מעשית. ה-7 באוקטובר לא היה מתקפה של ישראל על רצועת עזה, אלא מתקפה של חמאס על ישראל". היא הזכירה את ההתנתקות ב-2005 וציינה כי חמאס תפס את השלטון והוביל מדיניות שנועדה להשמדת ישראל.
לדבריה, על אף שיש להצביע על חוסר מידתיות בנוגע לאספקת מזון, מפתיע אותה שמעט מאוד גורמים בעזה ומחוצה לה מבקרים את חמאס. היא אף תמהה על חוסר המידתיות בסיקור העולמי של ישראל לעומת השתיקה סביב רעב של מיליוני ילדים בתימן ובסודן.
משבר ההגירה והזירה הפוליטית בגרמניה
בחלקו השני של הריאיון ב"סטודופוליס", הגנה מרקל על מדיניותה במשבר הפליטים ועל אמירתה המפורסמת "אנחנו נעמוד בזה". היא הבהירה כי "מעולם לא הייתי נגד החזרת אדם לארץ מוצאו אם אין לו זכות שהייה אצלנו, אך התנגדתי לכך שנמנע מאנשים באמצעות מכת"זיות או כוח משטרתי להיכנס מאוסטריה לגרמניה".
מרקל ציינה כי שאפה לפתרון אירופי דוגמת ההסכם עם טורקיה, שקלטה 3 מיליון פליטים, כדי לא להרוס את חופש התנועה באירופה, והדגישה: "מה שייחסו לי, כאילו ביכולתנו לקלוט כל פליט מכל העולם, מעולם לא היה העמדה שלי".
בנוגע לעליית מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה", הזהירה מרקל כי המפלגה פועלת באמצעות הדרה של מהגרים ואנשים בעלי מראה שונה, והוסיפה: "יש לי ספק מבוסס אם סעיף 1 לחוקה מכוסה על ידי מצע המפלגה".
התרעות פיקוד העורף