היה זה פרצופו רב ההבעה של כריסטי שהעיד שאפילו לחברו המכשכש בזנבו של האדם יש רגעים שבהם מוטלת נאמנותו בספק והאינסטינקט הטבעי שלו הוא לברוח בצעקות אל תוך הלילה. שום הבטחה שאולי ניתנה לו, כולל סגן נשיא, אינה שווה את ויתורו הטוטלי על עצמאותו ואישיותו. פרצופו המשותק כארנבת הלכודה בפנסי מכונית, הדגים את שחשו רבים כאשר התברר היקף ניצחונו של טראמפ וההכרה שהמיליארדר הוולגרי ששבר כל חוק, תקנה וקוד של טעם טוב בפוליטיקה, הוא האיש שכעת יהיה צריך לנסות לעצור.
האימה שנשקפה מעיניו של כריסטי היא האימה המרחפת עתה מעל חלק גדול של הציבוריות האמריקאית שקמה למחרת סופר טיוזדיי עם טעם לוואי של גלולה מרה שלא התפוגגה. מעשהו הנכלולי של כריסטי, מופת קלוקל של העדפת טובת עצמו ושאיפה מיוחמת וחסרת תקווה לתפקיד בממשל טראמפ על חשבון חלק ניכר מהדברים שהוא מאמין בהם והציבור שהוא מייצג, היא יותר מאובדן ידידותו של ברוס ספרינגסטין. הוא המיקרוקוסמוס של תהליך מבעית (אין מילה טובה יותר לתאר את המתרחש כאן בחודשים האחרונים) שהביא את דונלד טראמפ לעמדת זינוק אל הבית הלבן.
קלינטון טרם הפשילה שרוולים באופן מסודר ועדיין לא קפצה ראש למדמנה כדי לפגוש בטראמפ בזירת היאבקות הבוץ החביבה עליו - אבל זה יקרה. בינתיים היא עסוקה בצבירת הנציגים הדרושים להעניק לה את הבכורה. אם תשיג את מבוקשה, אין ספק שחילופי האש העתידיים קלינטון־טראמפ, כולל גרירתו הבלתי נמנעת של ביל קלינטון לקלחת בשל עברו "הציורי" והמשווע לטיפול נלוז ותגובת הקלינטונים שעד עתה לא העלו באוב את ההיסטוריה המוכתמת והבעייתית של המיליארדר השאפתן, יאפילו על כל מה שראינו אי פעם בהתמודדות פוליטית באמריקה.
אם כל זה לא היה מוזר והזוי מספיק, מי שהתנדב להוביל את התנועה לעצירת טראמפ וגם נשא השבוע נאום בנושא, הוא לא אחר מאשר מיט רומני, המועמד הרפובליקני ב־2012 שנדרס על ידי ברק אובמה. רומני הוא האיש שהרים את כפפת האגרוף המיותמת והוא שמוכן לחבוט בטראמפ לפי הזמנה.
***
ועדיין קשה להרפות מהשאלה המטרידה: מה אמריקה רוצה? מסתבר שאחרי שבע שנות אובמה - שלרבים מאיתנו נראו כמאמץ הירואי מוצלח בחלקו לחלץ את אמריקה מהחולות הטובעניים שבה הותיר אותה ג'ורג' בוש - אמריקאים רבים משתי המפלגות מגדירים עצמם כועסים. בעיקר הרפובליקנים הנוחים לכעוס, שהעבירו את הקדנציה של אובמה בהתנכלות ובהפרעה מסיביות לכל מה שניסה לעשות ללא קשר לתוכן או למהות הדברים.
מצד שני, כפי שהוכיחה הצלחתו של ברני סנדרס, גם הדמוקרטים כועסים. באופן מנומק, מאופק ומכוון יותר ועל נושאים בעלי אופי עקרוני ליברלי שאותם הם מבקשים לקדם לכיוונים ליברליים אף יותר. סנדרס הזריק לדיון הפוליטי באמריקה את המילה מהפכה; היא העניקה לו את האטרקטיביות הראשונה ואת הצלחתו; והיא כנראה תמנע ממנו מלהגיע לארץ המובטחת, משום שאמריקה אינה ערוכה עדיין לעכל את המונח מהפכה ולחיות איתו בשלום. סנדרס המריץ את קלינטון שיצאה מהמפגש נחושה וממוקדת יותר. היא תמצה חלקים ממשנתו כדי לרצות את מעריציו המאוכזבים ולהעניק להם חלק ממה שהתרגלו לשמוע והבטחה למה שיקרה.
אף על פי שהדרמה או הטרגי־קומדיה רחוקה עדיין מסופה, נדמה שהיא מסוג האירועים שהם מפץ קוסמי שרק היסטוריונים וכותבי תולדות הפוליטיקה יצליחו להסביר. לא רק משום שההסברים הזמינים כעת עונים על שאלות מעטות בלבד, אלא משום שהתקשורת - ברגעי רפיון, אוזלת יד, ציניות ומשת"פיות - בגדה בשליחותה וכיסתה את הבחירות כפי שמכסים באמריקה תחרויות תרבות כמו אוסקר, גראמי ואמי ולא עשתה את המוטל עליה. היה עליה לחקור את עברו של טראמפ ולספר על מעלליו הרבים ולהציג לבוחר יותר מאשר אין ספור אירועים שבהם השתתף ולשדר מסיבות עיתונאים סתמיות שהשתרכו לנצח. התקשורת הציבה מערכת הגברה לכל נפיחה מילולית של טראמפ והציגה הישגים עילאיים כמו ראיון בלעדי עם רעייתו מלאניה.
בכל מקום אחר ושמוט לסת פחות, היה טראמפ חייב לשלם מיליוני דולרים על זמן המסך שניתן לו בחינם. מאות עיתונאים, מומחים, בעלי דעה ועניין, גדשו אולפנים עמוסים לעייפה במשך חודשים שבהם טחנו הלוך ושוב את אותן אמירות משומשות ועבשות עד שלא היה אפשר לשאת יותר את הדברת. את הדפיקות המעטות בטמבון של טראמפ סיפקו יריביו ואפילו לא זכו לפולו־אפ הולם מהתקשורת. ללא תקשורת מתלהמת ולכאורה נייטרלית היה קשה לטראמפ לשווק את הגותו המוגבלת ולהראות כמה נחשק הוא בכל המדינות.
סופר טיוזדיי יצרה מפולת שלגים וזו מידרדרת וגורפת את הניצב בדרכה. יום ההצבעה הזה היה ההוכחה שטראמפ הוא יותר מפה מלוכלך על גלגלים, הוא מועמד פוליטי לכל דבר, עם מאגר בלתי נדלה של בוחרים משולהבים הבולעים בשקיקה כל דבר הבל היוצא מפיו. אולי הדבר החכם ביותר שנאמר השבוע היה מפי ויסנטה פוקס, נשיא מקסיקו לשעבר, שאמר בתגובה לאיומו של טראמפ לבנות חומה על הגבול ולהכריח את מקסיקו לממן אותה: "אין שום סיכוי שמקסיקו תממן את הקיר המזוין הזה". אכן מילה גסה, אבל אולי הנחרצת שנשמעה כאן לאחרונה לצד המלמולים הרפים של אלה שהניחו למפלצת לגדול על ידי זלילת פסולת רדיואקטיבית.
התרעות פיקוד העורף