אין הרבה יהודים באמריקה. ועוד פחות מזה יש יהודים שמצביעים למועמדים רפובליקנים בבחירות לנשיאות. כך שלמועמד הרפובליקני בבחירות 2016, דונלד טראמפ, יש בעיות דחופות וחמורות יותר מאשר להתעסק בשאלה כמה יהודים יצביעו עבורו. הוא צריך לסגור פער גדול מדי מול יריבתו, הילרי קלינטון, בקולות הנשים.
הוא צריך לסגור פער שספק אם יוכל לסגור – לנוכח הצהרותיו במערכת הבחירות – בקולות ההיספנים. הוא צריך מאגרים גדולים של קולות כדי שיוכל להתחרות. ליהודים יש הרבה דברים, אבל קולות אין להם. הם בסך הכל שני אחוזים מכלל האוכלוסייה. ומתוך שני האחוזים האלה רק חמישית עד שליש מצביעים למועמדים רפובליקנים לנשיאות. כלומר, 20 אחוזים מתוך שני אחוזים, או 30 אחוזים מתוך שני אחוזים. כך או כך – על זה לא בונים קמפיין נשיאותי.
כלומר, בהנחה שהיהודים אכן יצביעו לטראמפ באחוזים נמוכים למדי, הוויכוח יהיה על השאלה האם טראמפ הוא סיבה או תירוץ. האם ליהודים הרפובליקנים לא היה בכלל סיכוי לגייס לשורותיהם הרבה תומכים חדשים – וטראמפ פשוט מספק להם תירוץ נוח להסביר את כישלונם. או שמא אכן היה סיכוי לשינוי מהותי בדפוס ההצבעה של היהודים, בעקבות שמונה השנים הקשות של יחסי אובמה־ישראל, שהוחמץ בגלל שהמפלגה הרפובליקנית בחרה להעמיד בראשה מועמד שיש לו אמנם בת יהודייה, ושיש לו נכד יהודי, ושיש לו חתן יהודי המקורב אליו ומייעץ לו – אבל שרק מעט יהודים מוכנים לראות בו מועמד שייטיב עם מימושם של ערכים יהודיים, ושרק מעט יהודים מוכנים לראות בו מועמד שייטיב להגן על אינטרסים יהודיים, ובעיקר, שרק מעט יהודים חושבים שיהיה טוב לאמריקה. בסוף – עבור רוב רובם של יהודי אמריקה - זה מה שקובע.
התרעות פיקוד העורף