והנה, חזרנו ליהודים ולקול היהודי. שבוע וחצי לפני הבחירות, והיהודים הם סחורה חמה אם כי לא לוהטת. עיקר החיזור אחריהם מתמקד בפלורידה, מדינה שכתמיד זוכה לתשומת לב בגלל מספר גבוה של אלקטורים ובגלל נטייתם המוגברת של בוחריה להתלבט. בפלורידה יש לא מעט יהודים, בין חצי מיליון ל־900 אלף, תלוי מי סופר ואיך (3.5%־4.5% מכלל תושבי המדינה), ואלה זוכים בשבועות ובימים האחרונים לביקורי אישים מהדרג הראשון: הנשיא לשעבר ביל קלינטון, המועמד לסגן הנשיא לשעבר ג'ו ליברמן; בעיקר אישים הבאים לבקש מהם להצביע בעד הילרי קלינטון. לצד של טראמפ קשה יותר לדבר אל היהודים, גם משום שאין לו אישים ברמתו של קלינטון להציע, וגם משום שהיהודים אינם נראים כרגע כמאגר קולות הראוי לתשומת לב יתרה של המועמד לנשיאות. רובם הגדול יצביעו לקלינטון. וגם אלה שלא, לא בהכרח ישלשלו לקלפי פתק של טראמפ.
העובדה שהיהודים מעדיפים את קלינטון אינה בגדר הפתעה: יהודי אמריקה נוהגים להצביע למועמד הדמוקרטי גם כאשר הוא מלהיב יותר (ברק אובמה, 2008), וגם כאשר הוא מלהיב פחות (ג'ון קרי, 2004). מה שהשתנה השנה הוא המורל הנמוך של היהודים המצביעים לרפובליקנים. אם למפלגה הרפובליקנית הייתה תחושה שהיא מתקדמת בקצב אטי אך מתמיד לכיוון של שיפור מצבה בקרב בוחרים יהודים, בא טראמפ וקלקל את המגמה הזאת. אם ליהודים הרפובליקנים הייתה תחושה שלקולם ולתמיכתם יש משמעות, בא טראמפ והציב סימן שאלה על האפשרות הזאת.
יחסיו של טראמפ עם היהודים הרפובליקנים היו מלכתחילה מתוחים. הוא ידע שהם מעדיפים מועמדים אחרים על פניו, בעיקר את מרקו רוביו. הוא גם הטיח בפניהם את המציאות הזאת בפעמים המעטות שטרח להופיע בהן לפני קהל יהודי. אני לא מעוניין בכסף שלכם, בגלל זה אינכם תומכים בי, אמר בתחילת הדרך; אמירה זו אפשר לזהות בה נימה מתגרה של זלזול, או נימה אנטישמית, תלוי במאזין. עמדותיו הנוגעות למדיניות החוץ לא עלו בקנה אחד עם אלה של רוב היהודים הרפובליקנים, הנוטים לניאו־שמרנות נצית. הוא אמר שיהיה ניטרלי בתיווך בין ישראל לבין הפלסטינים. הוא סימן כיוון בדלני, והפליג בשבחיו של ולדימיר פוטין. אומנם על ההסכם עם איראן היו לו רק מילות ביקורת - אבל איראן איננה חזות הכל. ונשיא המאותת על כוונתו לאפשר לרוסיה לעשות במזרח התיכון כרצונה עשוי להביא תועלת לאיראן עוד יותר מאשר נשיא שחתם איתה על הסכם גרוע.
גם התומכים הקולניים של טראמפ, שלא בחלו בשימוש ברטוריקה אנטישמית ולא תמיד זכו לגינוי מיידי ונחרץ של המועמד עצמו, לא סיפקו ליהודים סיבה לתמוך דווקא בו. בין הבוחרים התומכים בטראמפ התגלו תופעות בוטות כאלה. עיתונאים יהודים זכו למטחי עלבונות, דימויים נאציים השתרשרו ברשת, אמירות חשוכות נעשו שגרתיות יותר מכפי שהיו בעבר - בין השאר בהשראתו של המועמד שאינו בוחל במילים (טראמפ עצמו לא דיבר נגד יהודים - יש לו בת יהודייה - אבל לשימוש בשפה משולחת רסן יש כנראה אופי ויראלי המדביק גם אחרים).
כך שיהודים בולטים בעלי עמדות נציות - בעלי טורים ותורמים, מעצבי דעת קהל ופרשנים - הסתייגו מטראמפ כבר בתחילת הדרך. ביל קריסטול חשב לרוץ נגדו, ג'ון פודהורץ והמגזין השמרני־יהודי "קומנטרי" יצאו נגדו בחריפות, איש הרדיו מייקל מדבד תקף אותו - וגם התורמים היהודים הכבדים סגרו את ארנקיהם. ב־2012 קיבל אובמה כ־70% מתרומות היהודים הכספיות, ב־2016 קלינטון מקבלת כ־95% מן התרומות. הכספים שנתרמו לטראמפ צנחו באופן מובהק מאוד לעומת הכספים שנתרמו למועמד הרפובליקני ב־2012, מיט רומני. וככל שהקמפיין התקדם והחריף, כך התגבר זרם היהודים הנוטשים את טראמפ.
אפילו מייקל מוקאסי, שהיה שר המשפטים בממשל בוש הרפובליקני וממבקריה החריפים ביותר של הילרי קלינטון והתנהלותה, איבד את סבלנותו כאשר התחייב טראמפ לכלוא אותה. "זו תהיה רפובליקת בננות", אמר על כוונתו של טראמפ למנות תובע מיוחד שיטפל בקלינטון.
מה יעשו יהודים שמרנים שמרגישים בחוסר נוחות ביחס לטראמפ? הם יכולים לדלג על רובריקת הנשיא ולהצביע רק למועמדים למשרות אחרות. הם יכולים להצביע לקלינטון - חלקם ודאי יעשו זאת. הם יכולים לכתוב על הפתק משהו אחר - הצבעת מחאה. לפני שבוע הצביע בעל הטור צ'רלס קראוטהאמר על אפשרות כזאת כאשר הודיע שלא יצביע לטראמפ או לקלינטון וכתב שיש לו "שבועיים להחליט". וכמובן, יהיו גם מי שבכל זאת יבחרו במועמד הרפובליקני, אם מתוך תחושה שהוא הפחות רע משני המועמדים, ואם מתוך תמיכה אמיתית במועמדותו ואמונה שהוא הנשיא הנכון לאמריקה.
מי שמחפש היטב ימצא קהילות יהודיות של תומכי טראמפ. יש יהודים אורתודוקסים שתמיכתם במפלגה הרפובליקנית ידועה ושיש בהם שיצביעו גם לטראמפ. יש יהודים בוכרים בניו יורק, ובכלל יהודים ממוצא רוסי. יש גם יהודים ממוצא ישראלי המעדיפים אותו. אבל כל אלה יחדיו אינם מסבירים את הקול היהודי של טראמפ. כל אלה יחדיו אינם מגיעים לכדי 20% מן הקולות - בהנחה, על פי הסקרים האחרונים, שיקבל אחוז כזה או לא רחוק מזה. החוקרים סטיבן כהן וסמואל אברמס שניתחו את סקרי היהודים מצאו שהמִתאם הגבוה ביותר בין היהודי לבין ההצבעה לטראמפ כמעט טריוויאלי: ההזדהות המפלגתית.
כן, אורתודוקסים נוטים יותר לטראמפ, וגם רוסים, וגם גברים שהשכלתם נמוכה (כמו בכלל החברה האמריקאית), וגם מי שהולכים לבית הכנסת לעתים תכופות (כמו בכלל החברה האמריקאית). אבל הדרך הפשוטה ביותר לדעת אם יהודי מתכוון להצביע לטראמפ היא לשאול אותו, האם אתה דמוקרטי או רפובליקני, האם אתה ליברל או שמרן.
כל מי שמחפש הסברים לכך שלטראמפ, גם אם יפסיד - והוא כנראה יפסיד - עדיין יש הרבה מאוד בוחרים, יכול למצוא את ההסבר גם אצל היהודים. לטראמפ יש הרבה בוחרים משום שבעידן המקוטב שאנו חיים בו רוב המצביעים נוטים להצביע למועמד של המחנה שלהם, יהיה מי שיהיה. ובתרגום ליהודית־אמריקאית: נראה, לפחות עד שתבוא הוכחה אחרת, שגם היהודים מתכוונים להצביע לפי מחנה.
המחנה הגדול תמיד, הדמוקרטי, יצביע כמובן לקלינטון. המחנה הקטן תמיד, הרפובליקני, יפצל את קולותיו. יהיו מי שיצביעו למועמדים רפובליקנים לבית הנבחרים, ולסנאט, ולמושלי מדינות, אך לא לטראמפ. יהיו פחות שיצביעו גם לטראמפ. ובמילים אחרות: לא בטוח שמספרם של היהודים הרפובליקנים ירד לקראת הבחירות האלה. כדי שזה יקרה, היהודים הרפובליקנים צריכים להגיע למסקנה שטראמפ לא היה תקלה שאירעה למפלגה שלהם אלא שהוא השתקפות נאמנה של דמותה. וכדי שזה יקרה צריך לעבור עוד סיבוב או שניים של בחירות.
התרעות פיקוד העורף