"יש אנשים שמצביעים להילרי, אבל רק מטראמפ יש גם מי שמתלהב"

הדרך מצ'רלסטון, דרום קרוליינה, לסוואנה, ג'ורג'יה, לא אורכת זמן רב. לא בסטנדרט אמריקאי. לאורכה ביצות, צמחייה דרומית אופיינית ומעת לעת גם שלט דרכים. הצביעו לשריף הזה, הצביעו לשופט ההוא, הצביעו לגזברי המחוז ההוא. שלטים של הילרי קלינטון אין בכלל, של דונלד טראמפ בקושי. אמריקה של ערב בחירות מחולקת לשני מעמדות. לא עניים ועשירים, לא משכילים ובורים, לא גברים ונשים, לא שחורים ולבנים. אמריקה של ערב בחירות מחולקת בין מי שיש להם מה לומר בבחירות ובין מי שאין להם.

צפון קרולינה - יש. נוסעים דרומה לדרום קרוליינה - אין. היא תצביע לטראמפ וחבל לבזבז עליה זמן. עוד דרומה, ג'ורג'יה - קצת יותר מעניינת. כי לרגע היה נדמה שאולי, מי יודע, תתהפך ותצביע לקלינטון. אבל כנראה לא. עובדה: הקמפיין של קלינטון לא משקיע בג'ורג'יה אפילו דקה. הוא ויתר עליה. ואם ויתר, נראה שהוא יודע למה.

הלאה, עוד דרומה, פלורידה: זו המדינה שאליה נוהרים המועמדים יותר מלכל מדינה אחרת. חגיגה של דמוקרטיה שדרום קרוליינה לא ראתה כבר הרבה מאוד שנים, וגם לא תראה כל עוד יהיה קולה צפוי מראש. אולי נוח יותר בלי כאב הראש של קמפיינים שדופקים על הדלת. אולי יש שדווקא מתקנאים במדינות שמקבלות תשומת לב.

אתמול בצהריים נאספו במגרש הירידים של אורלנדו כמה אלפי חוגגים של דמוקרטיה אמריקאית כדי לחגוג את הדמוקרט שלהם - דונלד טראמפ. בכניסה הדביקו לי סטיקר על החולצה: ״אני נוצרי ואני מצביע״. מתחתיו איור של אגרוף קמוץ ואצבע אחת מונפת. על האצבע צלב, למקרה שלא הבנתי למה מתכוון המשורר במילה ״נוצרי״. שאלתי את היושב לידי, אחד אנדרה שלפר, אם כיהודי זה אמור להפריע לי. ״עזוב שטויות, מן״, הרגיע אותי. ״אנחנו אוהבים את כל מי שמצביע לטראמפ.

"לקלינטון יש מי שמצביע, אבל רק מטראמפ יש מי שגם מתלהב"

מי מצביע לטראמפ? באורלנדו יש לא מעט צעירים בקהל, לא מעט נשים ונערות. הרבה ״דפלורבלס״ - אנשים מגונים - כמו שהגדיר אותם בחיוך ראש המפלגה הרפובליקנית באורלנדו בדברי הפתיחה שלו. קלינטון כינתה כך את מצביעיו של טראמפ, אך הם, במקום להיעלב, הפכו את העלבון לקריאת קרב. אנחנו, הדפלורבלס, נגרש את הממסד, נביס את המיינסטרים, נלמד לקח שלא יישכח את האליטות. וכמובן, את התקשורת. או, כפי שהיא מכונה כאן בטון של לעג ארסי, ״התקשורת הליברלית״. מזל שיש לי סטיקר של מצביע נוצרי.

האווירה כאן קרנבלית, השמש חמימה, המוזיקה רועמת. מישהו מריח הזדמנות. מישהו מריח שזה רחוק מלהיות קרב אבוד. טראמפ ממשיך לטפס בסקרים, ממשיך לטפס במדדים הבוחנים את סיכוייו לנצח - אצל נייט סילבר הנודע עבר אתמול את רף ה־30%. כדי שזה יקרה הוא מוכרח לנצח בפלורידה. ממוצע הסקרים של ריל קליר פוליטיקס חזה לו אתמול יתרון של אחוז אחד בפלורידה. על הדשא באורלנדו אני צופה באחוז הזה, לוגם משקה תוסס, חובש כובע מצחייה, מניח קלות את האגן לצלילי המוזיקה הרועמת ממערכת ההגברה האימתנית.

בסוואנה, ג'ורג'יה, עצרתי לתפילת ראש חודש, בייגל, סלמון ושיחת רעים על פוליטיקה עם כמה מיהודי העיר. על חביתה ויתרתי. גם על קפה שלישי לאותו הבוקר. רבים ממשתתפיה אמרו שיצביעו לטראמפ. אחרים רמזו שיצביעו קלינטון, למרות הסתייגויות נחרצות. מישהו מתלהב ממנה ממש? שאלתי. ״יש מי שמצביע לה״, אמר לי אחד מהם, ״אבל רק מטראמפ יש גם מי שמתלהב״.