זה היה אירוע נלהב, אופטימי. האוהדים שבאו אליו הריחו הפתעה. הסקרים לימדו אותם שלטראמפ יש יתרון קטן בפלורידה, שיש לו יתרון באוהיו, שבקרוליינה הצפונית יש תיקו, שהילרי קלינטון מאבדת את יתרונה הקטן בפנסילבניה, בקולורדו, בווירג׳יניה, ושטראמפ מוביל בנבדה ובאריזונה. ייתכן שאפם מטעה אותם, אבל אולי הריח מעיד על כך שמשהו באמת מתבשל. הפתעה. האירוע של טראמפ מתנהל כמו קרקס של הפתעות. מהבמה נזרקים לקהל כובעים, והקהל מסתער בשאגות לתפוס כובע. מהבמה נורות לקהל חולצות טי הנושאות כתובות תמיכה בטראמפ, והקהל מניף ידיים ללכוד אותן במעופן.
אחת מתעופפת לידי. איש זריז תופס אותה. שמו טימי. הוא שמח בה לרגע, ואז מקבל החלטה ג׳נטלמנית ומגיש אותה לגברת שלידו. היא קשישה היושבת בכיסא גלגלים. אין לה סיכוי לתפוס חולצה או כובע, אבל הנה, טימי מגיש לה את שלו, והיא לובשת אותה בתנופה מעל חולצתה ונעמדת לדגמן אותה למי שעומדים סביב. הנה הוכחה שיש בין תומכיו של טראמפ אנשים טובים, הגונים. אם למישהו נדמה שאין, כנראה שהתקשורת אשמה. ממילא, כשטראמפ מזכיר את התקשורת הקהל מסתובב אל הבמה שעליה עומדות מצלמות טלוויזיה וצועק ״בוז״ גדול, קצת מפחיד. הצצתי בטימי הטוב. גם הוא צעק בוז.
פאם בונדי היא התובעת הכללית של פלורידה, וגם היא תומכת נלהבת של טראמפ. תמיכתה זו העלתה בעבר תהיות: פעם שקלה לצרף את מדינת פלורידה לתביעה נגד ״אוניברסיטת טראמפ״ שהואשמה בהעלמות מס, אך שינתה את דעתה זמן לא רב לאחר שקרן טראמפ העבירה תרומה נדיבה לקרן שתמכה בבחירתה מחדש - 25 אלף דולר. חקירה נפתחה בעקבות האירוע הזה, וכדי לא להכביר בפרטיה נקצר ונאמר שבונדי וטראמפ לא יצאו ממנה צדיקים גדולים.
אבל, כאמור, יותר מכל הקהל שלו אוהב לקרוא ״לכלוא אותה״. ואנשיו של המועמד, והמועמד עצמו, נראים כמי ששמחים על הסנטימנט הזה, מטפחים אותו. הילרי קלינטון - בגרסת טראמפ - איננה מועמדת לנשיאות המציגה עמדות שהוא איננו מסכים איתן, היא לא יריבה פוליטית, היא פושעת שהסתננה לזירה שאין לה מקום בה. הוא מקפיד לכנות אותה ״קרוקד הילרי״, הילרי הנוכלת. וחוזר שוב ושוב על המסר: ״אסור היה להרשות לה לרוץ״. כלומר, הוא לא מאתגר את תפיסת עולמה, את תובנותיה, את מדיניותה, הוא מאתגר את עצם הלגיטימיות של המרוץ שלה. אם אני הייתי עושה מה שהיא עשתה - אמר בהתייחס לכך שקיבלה בהדלפה מוקדמת את אחת השאלות בעימות - היו ״מחזירים לשימוש את הכיסא החשמלי״.
הטקטיקה של קלינטון אינה שונה במהותה מזו של טראמפ. גם היא מערערת פחות על עמדותיו ויותר על הלגיטימיות שלו כמועמד. אין משמעות אחרת לטענה שטראמפ גזען, חשוך, מטרידן, אולי אנס. בעיניו היא פושעת - בעיניה הוא פושע. התרומות שהתיימר לתרום לא נתרמו. המיזמים שהקים התבססו על אחיזת עיניים. הדברים שהוא אומר הם שקר, גזענות, בדיחה. ביום שבו הופיע טראמפ בפלורידה, הופיע הנשיא ברק אובמה - הרפובליקנים מקפידים על ״חוסיין״ באמצע - בקרוליינה הצפונית, עוד מדינה שהצבעתה בשבוע הבא תהיה מכרעת. ״אם אתה מקבל את תמיכתו של מי שמזדהה עם הקו קלוקס קלאן, ומהסס כאשר אתה נשאל על התמיכה הזאת, אתה תסבול את התמיכה הזאת גם כאשר תהיה נשיא״, אמר אובמה, מרמז לתמיכה שטראמפ קיבל מהגזען הלבן דיוויד דיוק, ולמעשה מרמז שטראמפ רוצה בתמיכתם של גזענים כמותו.
בבחירות שבהן שני המועמדים מואשמים בהתנהגות פושעת, ברמאות, בשחיתות, אין פלא שכוכב הרגע הוא ראש ה־FBI, הסוכנות הפדרלית הממונה על המלחמה בפשע. ג׳יימס קומי החליט לסגור את תיק החקירה נגד קלינטון בתחילת הקיץ, וציוץ של מחאה לא נשמע מצדה או מצד הנשיא על ההחלטה הזאת. עכשיו הודיע על פתיחתה מחדש של החקירה נגדה, וחטף צרורות של ביקורת, כולל ביקורת מצד הנשיא עצמו. המחנה הדמוקרטי מניח שקומי - רפובליקני - מנסה לחבל בסיכוייה של קלינטון להיבחר בכך שהוא מודיע על חקירות נגדה על סמך ״שמועות ורמזים״, כפי שהגדיר זאת אובמה. האם הוא צודק? מי יודע. תומכיה של קלינטון סבורים שאובמה צודק, תומכיו של טראמפ סבורים שקומי פעל כראוי, גם אם באיחור. הם לא הבינו מלכתחילה מדוע נסגרה החקירה נגדה.
בבית הכנסת ״אגודת אחים״ בסוואנה, ג׳ורג׳יה, נאספו מתפללים לתפילת ראש חודש, ולאחריה לשיחה לא רגועה על פוליטיקה של ערב בחירות. יש קהילה יהודית לא גדולה בסוואנה. נשיא הפדרציה אדם סולנדר אמר לי שהיא מונה כ־4,000 נפשות. קהילה קטנה. יש הטוענים שבעברה הייתה עד כדי שליש מתושבי העיר הדרומית הזאת. היום היא בקושי 2%. כלומר, ההווה צנוע, העבר מפואר. על העבר מתעקשים: אני מספר ליהודים של סוואנה שביקרתי גם אצל היהודים של צ׳רלסטון, קרוליינה הדרומית, והם ממהרים להסביר שהקהילה שלהם עתיקה יותר (אלה של צ׳רלסטון אומרים כמובן אחרת). ראשוניה נחתו על החוף בשנת 1733. קבוצה לא גדולה שנהנתה מיתרון חשוב. הרופא, סמואל מוניס, נמנה עמה. מכיוון שהרופא של סוואנה מת במגיפה, והעיר נזקקה בדחיפות לרופא חדש, הוזמנו היהודים לעיר, והקימו קהילה.
שאלתי איך תצביע רוב הקהילה, הם הסכימו על ״בערך חצי חצי״. זה אומר שהקהילה הזאת שמרנית למדי, כמו המדינה, ג׳ורג׳יה. עד לפני כמה שבועות השתעשעה המועמדת קלינטון במחשבה על ניצחון בג׳ורג׳יה, שלא נראתה שמרנית כבעבר בכמה סקרים. היו גם מי שקיוו שהמתחרה הדמוקרטי על תפקיד הסנאטור מטעם ג׳ורג׳יה, ג׳ים ברקסדייל, יוכל לסייע למפלגתו להפוך ממיעוט לרוב בבית העליון של הקונגרס. אבל בשלב הזה הסנאטור המכהן, הרפובליקני, מוביל במרוץ בבטחה. אם הדמוקרטים מבקשים לעצמם שליטה בסנאט, יצטרכו כנראה לחפש את המהפך במקום אחר. קרוליינה הצפונית יכולה להיות המקום הזה. פלורידה כנראה שכבר לא.
או שאולי בכל זאת ג׳ורג׳יה? הנה תסריט לא מופרך שיכול להעיר את המדינה הזאת מתרדמת הבחירות ששקעה בה לאחר פתיחה סוערת יותר. החוק בג׳ורג׳יה קובע שמועמד לסנאט צריך לזכות ביותר מ־50% מהקולות, לא רק לנצח. לרפובליקני ג׳וני אייזקסון יתרון גדול, אולי עד כדי דו־ספרתי, על מתחרהו הדמוקרטי. אלא שבמרוץ ישנו גם מועמד שלישי, ליברטני, אלן באקלי שמו, שמגרד כמה אחוזים מהקולות. כמה בדיוק? לא היו הרבה סקרים בג׳ורג׳יה, אז לא ברור מה מצבו המדויק. בסקר אחד אייזקסון קרוב לרף ה־50% אבל מתחתיו, בסקר אחר הוא מעט מעליו. אם ביום הבחירות יתברר שלא עבר אותו, ייאלץ להתמודד בסיבוב חוזר מול מי שהגיע במקום השני. ולא רק זה: הסיבוב השני יוכל להיערך רק לאחר 10 בינואר של השנה הבאה. כלומר, כשאמריקה תנסה לשכוח את הבחירות, ולהתרכז בעונת החגים של החורף, ג׳ורג׳יה תשקע בסיבוב נוסף של בחירות, אולי אפילו בחירות דרמטיות. כי תיאורטית, זה יכול להיות הסיבוב שיכריע את גורל הרוב והמיעוט בסנאט.
ברקסטון בראג נולד בוורנטון, קרוליינה הצפונית, כמעט בדיוק לפני 200 שנה - 1817. הוא הותיר אחריו מחנה צבאי מפואר הנקרא על שמו, פורט בראג, ומסורת צבאית שנויה במחלוקת. בקרבות שונים במהלכה של מלחמת האזרחים התבלט לרעה בחוסר דמיון, ובנטייה להקריב חיילים בהתקפות חסרות פשר. או כך לפחות טוענים היסטוריונים בני ימינו. הם מתמקדים בין השאר בקרב המפורסם בשילה, שהזניק את הקריירה של גנרל יוליסס גרנט, לימים המפקד הכללי של צבא הצפון ומי שניצח עבור הנשיא אייב לינקולן במלחמת האזרחים.
בחודש מרץ שעבר נערך ליד פורט בראג אחד מאירועי הקמפיין המושמצים ביותר של טראמפ. זה היה אירוע שבו פחות או יותר קרא לקהל להכות את מי שבאו למחות נגדו. ״פעם, בימים הטובים, זה לא היה קורה״, אמר על ההפגנות, כי המפגינים היו זוכים ״ליחס מאוד קשוח״. היום יופיע באותו מקום הנשיא אובמה, וגם הוא ינסה להניע את הקהל לפעולה. לא למכות כמובן - זה לא מה שאובמה רוצה - אלא לבחירה מוקדמת. מחר, שבת, ייסגר חלון הזמן שבו עוד אפשר להצביע מראש. מי שלא יצביע היום או מחר בקרוליינה הצפונית יצטרך לטרוח ולבוא לקלפיות ביום שלישי הבא. אולי יבוא, אולי לא יבוא. אולי יצביע לקלינטון, אולי עד אז ישנה את דעתו.
שני הקמפיינים, של קלינטון ושל טראמפ, השקיעו השבוע מאמצים גדולים לעידוד הבוחרים להצביע מוקדם, וגם נחלו הצלחה לא מבוטלת במאמץ הזה. אבל נדמה שהמאמץ של קלינטון היה מיוזע קצת יותר, מבוהל קצת יותר. המגמה בסקרים השתנתה, ואנשיה של קלינטון החלו לחשוש שכל דקה שעוברת שוחקת את כוחה. הם העדיפו שההכרעה תיפול עוד לפני יום הבחירות. טראמפ לעומתם, היה שמח לקבל עוד יום־יומיים של קמפיין. אולי אם היה לו הזמן הנוסף, היה מצליח להעביר לצדו עוד מדינה או שתיים. אולי אם היה לו הזמן הנוסף היה מפנה כמה שעות כדי להופיע היכן שלא הספיק. לטראמפ ולעמיתיו יש קושי להתחרות בקמפיין של קלינטון, הנשען על הופעות של המועמדת, של בעלה של המועמדת, הנשיא לשעבר ביל, של יורשו של בעלה של המועמדת, הנשיא המכהן אובמה, של רעייתו של יורשו של בעלה של המועמדת, הגברת הראשונה מישל אובמה, של בתה של המועמדת, צ׳לסי קלינטון - וכמובן, של שלל חבריה ומכריה של המועמדת, כוכבי קולנוע וזמרים למכביר, המצביעים למפלגה הדמוקרטית, ושמחים לסייע לקלינטון בפרט.
התרעות פיקוד העורף