עשרים וחמישה ביקורים בפלורידה. זה היה הסיכום, נכון לאתמול, של מה שעשו הילרי קלינטון ודונלד טראמפ מאז הוועידות בקיץ ועד עכשיו. המדינה מספר אחת. הם ביקרו לא מעט גם במדינות אחרות כמובן. באוהיו, בפנסילבניה, בניו המפשייר. אתמול והיום הם יבלו באוויר שעות ארוכות, יורדים לקרקע להופעות קצרות, מדלגים ממדינה למדינה, מאזור לאזור, מאירוע לאירוע. אתרי הביקור נבחרים בזהירות, בקפידה, בהתבסס על סקרים עדכניים. טראמפ החליט לדלג על מדינת ויסקונסין ולהקדיש זמן למינסוטה. מה לעזאזל הוא יודע על מינסוטה שאנחנו לא יודעים? למה הוא נוסע למינסוטה יום לפני הבחירות?
הפעם האחרונה שבה מינסוטה הצביעה למועמד רפובליקני הייתה מזמן, ב־1972. ריצ׳רד ניקסון היה המועמד שניצח. הוא ניצח במינסוטה ובעוד 48 מדינות. יריבו, ג׳ורג׳ מקגוורן, ניצח רק במדינה אחת. מאז הבחירות ההן, ברצף, מינסוטה מעניקה את 10 האלקטורים שלה למועמד הדמוקרטי. כך, כשהוא מנצח, כמו ג׳ימי קרטר ב־1976. כך, גם כשהוא מפסיד, כמו ג׳ון קרי ב־2004. על פי כל המדדים המוכרים לנו, גם מחר מינסוטה תצביע למועמדת הדמוקרטית. הסקרים האחרונים, למעט אחד מסוף ספטמבר שקבע שוויון, נותנים לה יתרון של 6%-10%. ובכל זאת, טראמפ טס למינסוטה. אי אפשר להבין מדוע, אך גם אי אפשר להתעלם מההחלטה הזאת.
בשבת ירד גשם לאורך חופיה היפים של פלורידה. לעתים גשם כבד. קלינטון נאלצה לקצר מאוד הופעה שלה כאן בגלל הגשם. אתמול עוד כיסו את השמיים עננים כבדים, אך התחזית בישרה על פחות גשם, מה שאמור היה לאפשר לנשיא ברק אובמה את הופעתו המתוכננת בקיסימי, לא רחוק מאורלנדו. בימים האחרונים ממקד אובמה את המסר שלו באובמה. כלומר, במקום לדבר על קלינטון הוא מדבר על עצמו, על הצורך להגן על המורשת שלו, על ההכרח בשמירה על ההישגים שלו, על השאיפה להמשיך את המדיניות שלו. אם הבוחרים מתקשים לחבב את קלינטון, אז שיצביעו עבורה משום שהם מחבבים אותו. הספירה של ההצבעה המוקדמת בפלורידה מלמדת על יתרון קטן לדמוקרטים לקראת יום שלישי. ממילא, חבר הקונגרס הדמוקרטי טד דוייטש, משוכנע שהמועמדת שלו בדרך לניצחון. הוא מרגיש "ביטחון מוחלט". או כך לפחות אמר לי.
גם דוייטש כמובן עומד לבחירה מחדש, כמו כל חברי בית הנבחרים, אבל ביום שישי, כשהתפנה לשוחח איתי, הוא לא נשמע מודאג ביחס לעתידו האישי. הוא ינצח. זאת, למרות שהבחירות מחר מסמנות עבורו שינוי. כיום הוא מייצג את המחוז ה־21 של פלורידה, אך מחר הוא מתמודד על ייצוג המחוז ה־22 של פלורידה. פסיקה של בית המשפט אילצה את המדינה לחלק מחדש את המחוזות ואילצה את דוייטש ואת שכנתו מהמחוז ה־22, לואיס פרנקל, שגם היא דמוקרטית וגם היא יהודייה, לשחק בכיסאות מוזיקליים. הם הסכימו ביניהם שהיא תתמודד במקומו ב־21 והוא במקומה ב־22. הם ביקשו להימנע מתסריט שבו הם מתמודדים אחד נגד השני, ומפריעים אחד לשני להמשיך לעוד קדנציה בוושינגטון.
לדוייטש, זה לא היה עניין גדול כי הוא רגיל. הקדנציה הראשונה שלו הייתה במחוז ה־19, אחר כך נאלץ לזוז ל־21, עכשיו יזוז ל־22. וכל זה בשש שנים בסך הכל. שוחחנו מעט על פוליטיקה ויותר על אנטישמיות. דוייטש מודאג ממה ששמע בבחירות האלה. הוא מודאג מנימות אנטישמיות בחוגים מסוימים של תומכי טראמפ. בסוף השבוע נרשמה עוד תהייה ביחס לתוכנו של תשדיר התומך בטראמפ, בכיכובם של שלושה יהודים שכביכול שולטים בכלכלה ואחראים לבעיותיה – ג׳ורג׳ סורוס (מיליארדר יהודי), ג׳נט ילין (ראש הבנק הפדרלי), לוייד בלנקפיין (מגולדמן סאקס). אמרתי לו שבכמה בתי כנסת שבהם ביקרתי, בקרוליינה, בג׳ורג׳יה ובפלורידה, היו לא מעט יהודים שמתכוונים להצביע לטראמפ. הוא אמר שמצער אותו לשמוע.