אתמול ארזו מחוקקים ופעילים את המטריות ואת המזוודות הקטנות וטסו לניו יורק. מפלורידה, מאוהיו, מאילינוי. עשו סיבוב אחרון של קמפיין בבוקר, ואז למטוס, לאירוע המסכם של הבחירות. במקרה של הילרי קלינטון היו רבים כאלה. במקרה של דונלד טראמפ היו הרבה פחות. במפלגתו היו מי שייחלו לניצחונו, אבל היו גם לא מעט שייחלו לכישלונו או לפחות היו אדישים למדי ביחס אליו.
עד כמה יוצאי דופן היו החודשים שהסתיימו אתמול בערב? הם היו מוזרים, הפכפכים, רועשים מאוד. עד כמה ישנו את פניה של אמריקה? מוקדם לדעת. בשבועיים האחרונים, במסע מצפון קרוליינה ועד לקצה הדרומי של פלורידה, פגשתי לא מעט בוחרים של קלינטון הסבורים שנשיא כמו טראמפ יהיה סופה של אמריקה, ולא מעט בוחרים של טראמפ הסבורים שנשיאה כמו קלינטון תהיה סופה של אמריקה.
שלשום, בבוקר שלפני הבחירות, פרסם העיתון "יו-אס-איי-טודיי" 12 עצות שיעזרו “להתמודד אם המועמד שלך מפסיד בבחירות”. העצה הראשונה: הרגש חופשי לצרוח. האחרונה: דגמן התנהגות טובה. "זו הזדמנות מצויינת להראות לילדים כיצד להתמודד עם אכזבה", קבע העיתון. ועוד הציע – לטעמי העצה החשובה ביותר: "נהל את החשיפה שלך למה שמגביר את האכזבה או את הדיכאון שלך", כלומר, לחדשות הטלוויזיה, לשיחות על פוליטיקה, לרשתות החברתיות.
יהיה מן הסתם קשה ליישם את העצה הזאת הבוקר, כשהתוצאות עוד זורמות מהקלפיות, כשהעיניים עוד טרוטות מלילה ארוך של התרגשות. אבל מחר, או מחרתיים, כדאי בהחלט לנשום עמוק ולהירגע. אמריקה הולכת לבחירות לעתים קרובות למדי. כל שנתיים לקונגרס, כל ארבע לנשיאות. זה אומר שבכל שנה שנייה יש מערכת בחירות. למי שרוצה לכוון את השעונים: נובמבר 2018. מיטיבי לכת ירצו בוודאי לדעת שבבחירות האלה, בעוד שנתיים, צפויים הרפובליקנים לזכות בכמה מושבים בסנאט על חשבון הדמוקרטים (ההסבר המפורט מדוע, יכול לחכות לשנה הבאה).
התרעות פיקוד העורף