על העובדה כי זדורוב הודה ברצח ושחזר אותו מול שוטר שהזדהה כעבריין בבית הכלא, סיפר: "בנאדם שלא היה אף פעם בבית סוהר, לא יודע איך להתנהג, שמו אצלו עבריין שהולך בפוזה של 'הנה אני גנסטר', אז אני עושה כאילו אני כזה כדי שלא יפגעו בי. השמעתי לו את מה שהוא רצה כדי שהוא יעזוב אותי בשקט".
על השמדת הראיות אמר: "המכנסיים שלי היו קטנים אז זרקתי אותך. הם היו קטנים וצמודים עליי אז שמתי בפח הזבל וזרקתי. המשטרה אומרת שזה היה בכוונה. אם הייתה לי לפחות חצי אחוז מחשבה על זה, אני בחיים לא הייתי זורק אותם".
לפני חודשיים וחצי הובא זדורוב לבית המשפט העליון ובדעת מיעוט, שופט אחד זיכה אותו מחמת הספק. הקהל מחא כפיים וזה גרם לזדורוב להאמין שהוא זוכה. על כך הוא סיפר: "אני ישבתי והמתורגמנית אמרה ששניים (שופטים) אמרו שיצאתי זכאי ואחד הרשיע. אנשים התחילו למחוא כפיים, הכפיים הפסיקו והשופט התחיל לדבר. לקחו אותי והוציאו אותי מהאולם".
"בערך חצי שעה, 40 דקות. אחר כך לקחו אותי שישה אנשים ושמו אותי בתא אחר, התחילו לספר שהמתורגמנית טעתה".
"ככה זה היה, הרגשתי על הפנים".
"אני חי בעצבים שיש דברים שאני לא יכול להבין, איך זה יכול להיות קיבינימט, נמאס לי. אמרתי זה מה יש (יכולתי) לקחת חוט ולהתאבד, סתם דוגמה. אבל למה אני חייב להתאבד על תיק שלא עשיתי שום דבר"?, הוסיף זדורוב על התחושות הקשות.
לסיום הביע תקווה שהפרשה תתהפך: "אני צריך שסוף סוף הצדק ייצא לאור. אימא שלי אמרה כל הזמן 'אל תפחד, כמה שלא יהיה אי אפשר לשים את האמת בכיס, היא יוצאת לאור', אבל היא התכוונה שזה ייצא או עכשיו או אחרי שנה או אחרי 10 שנים, אבל לא משנה מה היא תצא לאור".
התרעות פיקוד העורף