אל דיוויס המנוח היה שחקן פוטבול מצטיין, מאמן עם Just win baby"". מאחורי המילים נמצא כל עולם הספורט המקצועני: אנחנו הבעלים נותנים לך את המעטפת הטובה ביותר שאנחנו יכולים, אתה חייב להפיק ממנה את המירב.

דיוויד בלאט הוא אולד-סקול שמכיר את חוקי המשחק, על אף שכספורטאי מקצוען חי בישראל. בהווייתו הוא אמריקאי, לכן קל לו להסתגל לעליונות של לברון ג'יימס בקאבלירס. המאמן הנוקשה הסתגל מהר למציאות שלפיה אי אפשר לאמן את לברון, הוא תמיד יעשה מה שיראה לנכון. בכל הקריירה שלו כמאמן, בלאט זרק מהפרקט כדורסלנים שבהתקפת מעבר עלו לקליעת שלוש. כשלברון מבצע את זה, הוא אפילו לא מביט. כל אחד אחר? יעוף לספסל.
את מה שהוא מצליח להפיק משחקנים שמשלימים קאדר, כמו דלאבדובה, סמית' ושאמפרט, לומדים כעת מיטב פרשני הכדורסל בארה"ב. וכל זאת במאזן 2-12 בפלייאוף, כאשר שחקנים מנוסים לא ברוטציה והוא משתמש בממוצע ב-6.5 שחקנים במשחק – זה ניגוד מוחלט לבלאט במכבי, שרצה רוטציה של שמונה שחקנים.

אטלנטה נפלה למלכודת הגנת האחוזים שלו. ההוקס יורים לשלוש באחוזים נמוכים (פחות מ-30% בממוצע), מאפשרים ללברון ושות' להוריד ריבאונדים בקלות, ממעטים לתקוף את הטבעת ולסחוט עבירות – ופשוט משחקים לידי קליבלנד ועושים להם את זה קל.
אליפות המזרח הוא הישג עצום לבלאט, ללא שום קשר למה חושב עליו הכוכב שלו, קינג ג'יימס. נכון שגולדן סטייט היא קבוצה מאוזנת יותר, עם ים של תותחים בכל עמדה ומאמן כמו סטיב קר, שכבר יש לו טבעת על היד מאליפות כשחקן. אבל בלאט ועוזריו המיומנים יושבים על הדיסקים ועל הניתוחים הסטטיסטיים ויודעים שאסור לאפשר לווריורס לרוץ, כי במגרש הפתוח הם יאכלו אותם חיים.
סטף קארי יתקזז עם לברון בכמות הנקודות, עם סטייה לפה ולשם – כי כוכבים, אם הם בריאים, מספקים את התוצרת. את הניצחון בסדרות מביאים השחקנים המשלימים. קליבלנד משיגה ניצחונות במשחק מתוכנן, לא דווקא במעברים ומתפרצות, כי הכדור הרי חייב לעבור דרך לברון. אם קיירי אירווינג ישוב לכושר משחק, יהיה קשה לווריורס לנטרל שני מפציצים מחוץ לרחבה. ואם לא, בלאט יתפלל שסמית' או שאמפרט יתנו הצגות בקליעה לסירוגין.
קל לחשוב שזו העונה של גולדן סטייט, כי היא הקבוצה הטובה בליגה העונה. אבל בסדרת גמר דברים יכולים להתהפך, ובלאט נראה בשנתיים האחרונות כאחד שאלוהים נגע בו: הפיינל פור במילאנו, ההחתמה בקליבלנד, הגעתו של לברון. כי לא יותר מדי מאמנים חוו את החיים בצל הכדורסלן הגדול עם האישיות הנרקיסיסטית הקטנה של אני ואפסי עוד.
אז אל תפסלו שום אפשרות. שיקגו הייתה עדיפה על הנייר כמו אטלנטה. הנייר נשאר, התחזיות התבדו. אם יש קבוצה שמשחקת לעיתים כמו שכונת מצוקה ואף מסריחה לא פעם את הפרקט, זו קליבלנד של בלאט.
בישראל הוא כבר אלוף. בארה"ב רק כותבים שהוא עוד לא מתאים. אז הוא יראה להם שהוא כן מתאים, ושלהם אין מושג, בדיוק כמו שלנו (ולבטח לי) אין.