מדיניות התשלומים במחלקת הכדורסל של מכבי ת"א עוררה בי תמיד קנאה צורבת על כך שאינני שחקן הקבוצה. שחקנים בליגה המרודה שלנו שניתן היה להשיגם בקלות ב-70 אלף דולר לעונה, מילאו את כיסיהם במכבי ב-300 אלף. למה? כובע. כי במכבי אהבו לשלם שכר מופקע.
כך למשל, אם מתבוננים בקבוצה הנוכחית, גיא פניני, על פי פרסומים, משתכר כ-400 אלף דולר לעונה. ואם לנסח את השאלה בדייקנות, הרי שהיא למה מה? איזה בעלי קבוצה, באיזשהו מקום על פני כדור הארץ, היה משלם לפניני, נגיד, 300? או 250? שלא לדבר על הליגה הישראלית, שאין בה קבוצה היכולה לגרד לטובת פניני משהו מעבר ל-70 אלף דולר. אז למה לשלם 400? כלומר, 800 אלף דולר ברוטו? 150, נגיד, לא היה משאיר את פניני במכבי? עירוני דיזנגוף נס ציונה יכולה לפתות אותו בשכר גבוה יותר?
מה שמביא אותנו ליוגב אוחיון, שעל פי פרסומים עומד לחתום על חוזה תלת שנתי בשכר של 400 אלף דולר נטו לעונה הראשונה. רביב לימונד, לשם השוואה, שמציג כדורסל מצוין, טוב לאין ערוך משל אוחיון, משתכר 120 אלף לעונה.
קשה, שוב, לשם השוואה, להגדיר את הכדורסל של אוחיון כפנטסטי. אוחיון קשוח, אמיץ, אבל שם התואר "אפור" נתפר כאילו על פי הזמנה למענו. כל כמה שהתפתח, אוחיון לא מדגדג את היכולת של לימונד, שלא לדבר על פארגו, מה שלא מפריע למכבי ת"א, נאמנה לשיטתה הבזבזנית, לפוצץ עליו 400 אלף דולר – 800 אלף דולר ברוטו – לעונה.
גל מקל, כזכור, לא הגיע למכבי, שסירבה לשלם לו חצי מיליון דולר לעונה. לך תשווה בין מקל לאוחיון. לשליטה במשחק, ליצירתיות, ליכולת עשיית השחקנים שסביבך טובים יותר. ואף על פי כן, מכבי סירבה למקל. כמה כבר ההבדל בין 400 אלף דולר (אוחיון) ל-500 אלף דולר (מקל), כשבסכום הגבוה אתה מקבל עושה משחק אמיתי? למה לרתק 400 אלף דולר נטו לשלוש שנים לאוחיון, שבגילו כבר ברור שלא יגדל להיות, נגיד, דיאמנטידיס?
מכבי ת"א מרתקת את עצמה לשלוש שנים – עוד שלוש שנים – לשחקן בינוני בסכום מופקע. יש לי, כמו שאומרים, הצעה שמכבי אינה יכולה לסרב לה: קחו אותי. אני מוכן, בכל רגע נתון, לעלות על הפרקט, לתת לכם כדורסל רע, כזה שאוחיון מספק לכם יותר מפעם אחת, והנה ההפתעה: בחצי מחיר. לא עסק טוב?