עונה כזו עוד לא הייתה במועדון הכדורסל של מכבי ת"א. מקום רביעי בסיום הליגה; 14 הפסדים, שבעה מהם ביד אליהו - מאזן נדיר במרעו; חמישה מאמנים עמדו העונה על הקווים; מנכ"ל התפטר, סמנכ"ל שיווק פוטר; השחקנים הזרים לא סופרים אף אחד ממטר רץ, כולל שימוש בחומרים נרקוטיים; החתמות על גבול השערורייה של זרים מתחילת העונה (והשיא היה ניפויו של דיימון סימפסון, הזר הטוב העונה ביחס של ימים במועדון לעומת תפוקה); וההעדפה של קווינסי מילר על פני סימפסון. מילר חווה פציעה חמורה בברכו, עוד לא התאושש, ניכר בו שהוא מתקשה ללכת וללעוס מסטיק בסינרגיה, אבל הנהלת מכבי קיבלה את המלצתו של ניקולה וויצ'יץ', עוד המלצה גרועה. 

הנהלת המועדון מקרטעת בהתנהלות בכל יום. כולם רוצים לשמור על כבודם של השותפים, אבל ביחד לא מסוגלים הבכירים, משפחת רקנאטי (אודי ושי), משפחת פדרמן (דיוויד ודני) ושמעון מזרחי, לקבל החלטות. דיוויד פדרמן לא במצב מתאים מבחינה כספית להביא כסף גדול מהבית. אודי רקנאטי יכול, ובכל פעם שהוא מזרים כספים ושותפיו לא, זה נרשם כהלוואת בעלים. נכון לתקופה האחרונה, רקנאטי לא מוכן להזרים כספים מבלי להגדיל את חלקו בבעלות (לפדרמן ורקנאטי שליטה זהה, 33% לכל אחד), והתחושה הכללית היא חמיצות. הסיפור של וויצ'יץ' לא ברור דיו. בשלוש השנים האחרונות, כל החתמת שחקן שלו הייתה כישלון חרוץ. החתמת המאמנים ז'אן טבק ואיינארס בגאצקיס הייתה ביזיון במהותו. וויצ'יץ' לא מחליט – ההנהלה מחליטה – אבל וויצ'יץ' ממליץ, וברוב מוחלט של המקרים המלצתו מתקבלת. לזכותו ייאמר שדווקא בקיץ הקודם המליץ בפני ההנהלה להחתים רכז זר, אבל שמעון מזרחי דרש ממנו ומהשותפים לשמור על צביון ישראלי. גל מקל ויוגב אוחיון לא מספקים את הסחורה בעמדת הרכז. כל ההערכות שלפיהן אנדרו גאודלוק וסוני ווימס יכולים לשחק גם בעמדות מס' 1 ו־2, אם וכאשר יהיו ביחד על הפרקט, הופרכו מיד. גם די.ג'יי סילי לא היה פתרון. 
מכבי הזדרזה לקבץ פליטים מאירופה עוד במהלך העונה שעברה. כל אחד מהם הציג מספרים, אבל לא הייתה שום כימיה בין הזרים עצמם ולישראלים בכלל. ההדחה של ארז אדלשטיין אחרי המשחק השני ביורוליג הייתה סוג של הויה־פרנויה, וגם סגירת חשבון קטן עם רקנאטי, שלחץ להחתים את ארז כבר לפני שנה וחצי. מאז המצב רק הידרדר: אינטרסים של עובדים במועדון, כמו הסקאוט אבי אבן (כישלון מדהים בג'וב) שהשפיע על מתן האפשרות לרמי הדר (כי הכיר אותו עוד מימיו בהפועל חולון) - סוג של שיא בהתנהלות. לשום מאמן שהוחתם השנה לא היה ניסיון יורוליג, להדר לא היה גם ניסיון כלשהו במפעלים אירופיים. 

עכשיו רוצים בבריגדה הצהובה את שאראס. יש לו ניסיון של עונה אחת באימון, ובליטא אצל ארוידאס סאבוניס הוא מוגן. רמת הציפיות ממנו אינה זהה לציפיות במכבי ת"א. אם יגיע לכאן, ספק אם יסיים עונה. ואסור לשכוח שאם יבוא לתל אביב, זו ברירת מחדל, כי הוא חולם על ברצלונה שבה שיחק. 
אם היה מעמד מאמן בישראל, ולו גם וירטואלי, אריק שיבק החריב כל שריד ממנו. הוא סיכם לחודש, שבו יאמן לכל היותר בשבעה משחקים, בשאיפה שיהיו פחות (רבע הגמר מתקיים בשיטת הטוב מחמישה משחקים, ואחריו פיינל־פור). הוא לא בא לנהל כלום, המציאות המוטרפת במועדון תנהל אותו, עד סיום העונה של מכבי. 
רוכשי המנויים מתקוממים לנוכח הניהול הכושל, וכל מה שעשתה הנהלת מכבי זה להחתים את יונה ויזנטל, שמעולם לא ניהל מועדון ספורט ולא הגיע מהספורט. הוא יועץ ארגוני בהתמחותו. הדבר האחרון שזקוקים לו במכבי זה עוד יועץ. 
בשלב זה אין פתרון זולת ניתוק השותפים העיקריים מהניהול השוטף, כולל בניית הסגל לעונה הבאה. אבל כל עוד מתעקשת משפחת פדרמן על וויצ'יץ' – שאיבד את האשראי לגמרי אצל האוהדים – לא צפוי שינוי מהותי. כל מאמן שיסכים לבוא למכבי כאשר אינו בונה את הסגל חותם על כישלון מראש. 
כי במכבי מודל 2017/18, הפעולה העצמאית האחרונה של מאמן היא חתימה על החוזה. אחריה הוא שבוי של ההויה־פרנויה, ושיטת הניהול הרגשית היא פשיטת רגל ספורטיבית וכלכלית. אם השותפים לא יפסיקו להחליט, המותג הבינ"ל של מכבי ת"א ייחרב לגמרי. כי "אנשים נגמרים ברגע אחד, ואימפריות נופלות לאט".