"אימנתי אותו שנתיים בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים ויחד זכינו בשתי אליפויות ובגביע אחד. אני מכיר אותו מספיק טוב כדי להתחייב ולומר: כל מה שעובר עליו זה זמני. הוא יחזור ויהיה השוער הכי טוב בארץ". כך אמר השבוע מאמן הכדורגל גיא עזורי על שוער מכבי נתניה אריאל הרוש, שספג ביום ראשון שלישייה בפעם החמישית העונה, מלבד שלושה משחקי ליגה אחרים בהם אסף מרשתו רביעיות.
הרוש ירד מירושלים לשרון כשהוא על תקן השוער הישראלי הטוב ביותר. כשוער בית"ר סומן כמחליפו הבלעדי של דודו אוואט. בקדנציה של המאמן אלי גוטמן הוא כבר קיבל שבע פעמים את האפודה הלאומית במשחקי ידידות, אבל את גודל האכזבה ממנו במכבי נתניה אפשר להבהיר באמצעי הכי ברור שיש: עובדות.
הרוש הוא הסופג הגדול ביותר בליגת העל. ב-19 משחקי הליגה המלאים שבהם שיחק, יחד עם משחק הגביע נגד מכבי אחי נצרת, רעדה הרשת שמאחוריו 38 פעמים - ממוצע של שער בכל 47 דקות וחצי. למען ההגינות והדיוק נציין שגם במשחקי הליגה בלבד אין אחד שסופג יותר ממנו בממוצע למשחק, אבל כאן לפחות יש לו שותף להישג המפוקפק הזה – שוער הפועל פ"ת קאלה דרשלר. כל אחד מהשניים נכנע לשער בכל 48 דקות של משחק.

כמה אירוני שאת משחק הבכורה שלו בליגת העל עשה הרוש כמחליפו של קאלה, שנפצע במשחק של בית"ר ירושלים. אגב, "המתחרים שלהם" בממוצע הספיגה העונה הם מחמוד קנדיל מבני סכנין ודודו גורש מהפועל עכו, שנכנעו בממוצע בכל 52 דקות.
את אפודת השוער הראשון בנבחרת כבר איבד הרוש לאופיר מרציאנו מאשדוד, גם עמדת שוער המשנה נתפרה למידותיו של גיא חיימוב מקרית שמונה, ובשטח עוד "מסתובב" בוריס קליימן שהחליף את הרוש במשחק נגד בוסניה בחודש אוקטובר.
האם לאור הגרף היורד של הרוש, הוא עוד יכול לבצע תפנית ולבצע נסיקה? "בהחלט כן", אומר לנו בביטחון גמור אריה בז'רנו, מי שהגן על שער הפועל ת"א במאות משחקי ליגה, ומשמש בשנים האחרונות חבר בצוות מאמני השוערים של ההתאחדות לכדורגל. "עבדתי איתו כשהיה שוער בנבחרת האולימפית ואחר כך בפרויקט שוערים מיוחד שבנתה ההתאחדות. מדובר בשוער מאוד כישרוני. עם ניתור מצוין. עם בעיטה נקייה. עם תגובות טובות. עם משחק רגל מצוין".
"המעבר שלו מבית"ר למכבי נתניה השפיע עליו לרעה. הסיפור עם המוסלמים, הסיפור עם האוהדים, כל מה שהיה לו עם הנהלה והסכסוך המיותר עם אלי טביב הובילו להידרדרות ביכולת שלו. הוא נפגע פוליטית, לא ספורטיבית, ואני מאמין בו".
הרוש שיחק בנבחרת הצעירה בימי גיא לוזון ומוטי איוניר, אבל בנבחרות הגילאים העדיפו אברהם בכר ואחר כך זאב זלצר שוערים אחרים מהשנתון שלו. בנערים עד גיל 17 האמין בכר בגיא הדני ממכבי ת"א ובאלמוג מזרחי מבני יהודה שכבר מזמן אינם פעילים. גם זלצר, שאימן את הנבחרת עד גיל 18 ועד גיל 19, בחר בהדני ובגל מסיקה, שמשמש היום שוער שני להרוש במכבי נתניה.
"מדובר בשנתון שיצאו ממנו הרבה מאוד שוערים", מפנה אותנו בז'רנו לתופעה שאולי לא שמנו לב אליה: קנדיל, צחי גיגי, רובי לבקוביץ', דניאל ליפשיץ' – כולם ילידי 1988. דני עמוס וניל אברבנאל נולדו שנתון אחד לפני, ואופיר מרציאנו שנתון אחד אחרי. גם גיא חיימוב (מבוגר מהרוש בשנתיים) ובוריס קליימן (צעיר מהרוש בשנתיים) נמצאים בסביבה.
"הוא כל כך חזק מנטלית שהוא יתגבר על מה שעובר עליו עכשיו", אומר עזורי, "זה לא פשוט כל כך להיות אחד האהודים ביותר על אוהדי בית"ר ירושלים ופתאום הכל מתהפך. זה השפיע עליו, אבל שוער זה גם תקופות, ובזכות העוצמה המנטלית שלו הוא יחזור לעצמו ואנחנו נקבל בדיוק את אותו הרוש מלפני שלוש וארבע שנים. המנטליות תיתן לו לצאת מהתקופה הפחות טובה שהוא עובר". ובז'רנו מסכם: "הוא צריך את השקט שלו. הוא חייב להתעסק אך ורק בשוערות, ואז שום דבר לא יעצור את ההתקדמות שלו".