זה לא קרה, כי להפועל אין נכסי נדל״ן שניתן לממש, ושמיר לא פראייר של אף אחד. אם אין מה לממש עם רווחים של מאות מיליונים, הוא לא בא. בתסקיר שהכינו המנהלים המיוחדים שמינה ביהמ״ש המחוזי לעמותה לניהול כדורגל בהפועל פ״ת, עו״ד עמית פינס ועו״ד ליאור דגן, ושהוגש לביהמ״ש ב-10 במרץ, מתברר ששמיר עשה הון מהשתלבותו בעמותה, במהלך שתוכנן בקפידה וכל מטרתו הייתה להשתלט על נכסיה.
אלא שב-23 בפברואר 2003 שונה התקנון ונקבע כי חתימה של אחד מחברי הוועד, בצירוף חתימה של עובד במועדון, יחייבו את העמותה לכל דבר ועיקר. פינס ודגן כותבים במפורש בדו״ח כי האחרונים היו אך ורק אנשי שמיר ועושי דברו.
לדוגמה, החוקרים גילו כי חברת ל.י.ב ניהול והשקעות, שנכנסה כשותף בחברת ה.ל.ה.פ, היא חברת קש. ל.י.ב (לוי יהודה ובתיה) הם שכניו של שמיר ומעולם לא השקיעו בחברה ולא השתתפו בישיבות. בחקירתו הגדיר עצמו יהודה לוי כ״תייר״ בחברה, שמעולם לא הכיר את שותפיו, לא ידע על התחייבויות כספיות ולא ידע שהשקיע ברכישת חלק מהחברה 2.6 מיליון שקל.
כדי לממן את העסקה עם חממי, העמיד שמיר לרשותו קו אשראי בסך שבעה מיליון שקל בסניף מרכז העסקים של בנק דיסקונט בתל אביב, שניהל חבר בוועד עמותת הפועל פ״ת. שמיר פרע את ההלוואה בעצמו. לטענת פינס ודגן, שמיר הציג בפניהם מצג שווא כשטען שלא היה מעורב בחברת ה.ל.ה.פ בשנים 2005 עד 2010. שכן השניים איתרו שורת מסמכים בחתימתו של שמיר, שמוכיחים שהיה בעל עניין ומורשה חתימה בחברה.
התרעות פיקוד העורף