הדבר הכי מצחיק שנתקלתי בו בזמן מערכת הבחירות: תמונה של אריה דרעי לוחץ ידיים לשניים-שלושה כדורגלנים מאמינים ומבטיח להם שיעשה למען הפסקת הכדורגל בשבת.

 

 

למה מצחיק? ראשית כי אין בכך שום חדש. גם במערכות בחירות קודמות היו תמונות כאלה והצהרות כאלה. עבור דרעי זו הייתה עוד הזדמנות לתעמולת בחירות פופוליסטית וקלה, והכדורגלנים שמחו, מן הסתם, לראות תמונה שלהם בעיתון.

 

שנית, כל הצדדים המעורבים בתמונה יודעים היטב כי מדובר כאן בספין בחירות ריק מתוכן, והם גם יודעים שלא ייפגשו יותר כדי לממש את תוכן ההבטחה.

 

שלישית, אני בספק אם דרעי זוכר בכלל את האירוע. ואם כן - היו סמוכים ובטוחים שזה כבר לא מעניין אותו. דרעי עסוק בימים אלה במה שמפלגות מהסוג שלו כל כך אוהבות לעשות: לסחוט את המפלגה הגדולה כמה שיותר במו"מ הקואליציוני, כדי לרשום כמה שיותר הישגים לקראת הכניסה לממשלה.

 

שחקני מכבי ת"א חוגגים. יפסיקו לעשות זאת בשבת? (עדי אבישי)

 

"חילול השבת ההמוני" שגורם הכדורגל לא בראש מעייניו של דרעי. גם לא בתחתית הטבלה שלו. זה מעולם לא היה במצע הבחירות שלו ושל המפלגות החרדיות האחרות, ומעולם לא יהיה.

 

הצביעות שכל כך מאפיינת אותנו גלויה לעין כל: חלק לא קטן מהמצביעים עבור ש"ס הם אוהדי כדורגל שהולכים לראות משחקים בשבת. אני אישית מכיר כמה עשרות כאלה. דרעי יודע את זה, ואין שום סיבה להכניס את זה לקמפיין הבחירות, שמא ילכו לאיבוד קולות חשובים.

 

ולעניין עצמו: אני לא אדם דתי, אבל הייתי שמח מאוד אם לא היה כדורגל בשבת. בעוד שבועיים ימלאו 40 שנה ליום בו התחלתי לעבוד בטלוויזיה כעורך, מפיק ומאוחר יותר כשדר. מאז, יצאתי לעבודה ב-90 אחוז מהשבתות.

 

אני מקנא בחברים שלי שמקדישים את זמנם בשבת למשפחה. גם אני רוצה. אבל במציאות זה כמעט בלתי אפשרי. הכדורגל ניזון היום בעיקר מתשלום עבור זכויות שידור ומתשלומים של ספונסרים. הזזת כל המשחקים לימי חול פירושה פחות צופים ביציעים, ירידה ברייטינג ופגיעה בהכנסות. השבת הייתה ונשארה המקום המרכזי של הכדורגל שלנו.

 

אם יימצא פתרון קסם שיהיה מקובל על כל הצדדים המחזיקים על כתפיהם את הכדורגל בארץ - אהיה הראשון לתמוך בו. ואם לא, תמיד אפשר ללכת עם צלם לדרעי לפני הבחירות הבאות. אולי זה יקרה אפילו בעוד שנתיים.