לאחר פסק דין "הדירה והבגידה" של בג"ץ, מגיע פסק דין מעניין נוסף העוסק בשאלת זכויות האישה על רכוש בעקבות החלטה על פירוק התא המשפחתי, כשהפעם, פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בעפולה.
במרכזה של התביעה עומד גבר שדרש מארוסתו לשעבר שתשיב לו את המתנות שנתן לה לרגל אירוסיהם. על פי כתב התביעה, בעת היכרותם היה התובע אלמן, בן 56 ואילו הנתבעת גרושה בת 43.
בכתב התביעה נכתב כי "התובע והנתבעת ניהלו מערכת יחסים זוגית במשך שנה. התובע טען כי הצדדים דבקו זה בזו מראשית ההיכרות בניהם, מערכת היחסים ביניהם התפתחה והם קיימו קשר זוגי שבמהלכו הם התגוררו בבית התובע. הוצאות המחיה היו על חשבונו בלבד והוא דאג לכל צרכי התובעת ברמה הגבוהה. הנתבעת הבהירה לתובע כי היא רואה בו בן זוג לחיים וכוונתה להינשא לו ולחיות עמו את שארית חייה".
עוד נכתב, כי הוא הסתמך על הבטחותיה, הלך שבי אחריה, רכש טבעת והציע לה נישואין. אולם, לאחר כשנה הודיעה לו לפתע בת זוגו שהיא מבקשת לנתק כל קשר איתו. לטענתו, "התברר לו כי היא רימתה אותו וניצלה אותו וכל מבוקשה היה לספק את צרכיה הכלכליים". כתב התביעה מציין את המתנות היקרות שקנה לה התובע במסגרת הקשר הזוגי ביניהם.
לטענתו, "מערכת היחסים בין הצדדים הייתה מחייבת, התובע הציג אותה בפני משפחה וחברים, הם חגגו חגים ביחד, בילו את כל הזמן הפנוי זה לצד זו וניהלו מערכת יחסים כמו זוג נשוי לכל דבר ועניין". לאור כל זאת נטען כי "בהתנהגותה ביצעה הנתבעת מעשי תרמית, הונאה, מצגי שווא, חוסר תום לב, הפרת הבטחת נישואין, התנהגות העולה לכדי רשעות של ממש כלפי התובע ורמיסת כבודו". עוד נטען, כי הבטחותיה של הנתבעת כי תינשא לו הן מעין התחייבות חוזית.
בכתב התביעה שהוגש בעזרת עורך הדין יריב ואקנין דרש הגבר את המתנות ובכללם טבעת הנישואין בחזרה. כמו כן דרש הגבר שתשיב לו בגדים בסך של 3,500 שקלים, טבעת אירוסין בסך של 580 שקלים וכן שלושה מכשירי טלפון של חברת sony בסך של 4,000 שקלים.
בית המשפט שלח את הזוג לגישור בו סוכם כי בת הזוג תחזיר לגבר את טבעת האירוסין וכן את מכשירי הטלפון, ואילו הבגדים שקנה לה יישארו ברשותה. הסכם הגישור קיבל תוקף של פסק דין.
יש לציין כי בית המשפט העליון בעבר הכיר בהפרת התחייבות להינשא כהפרת חוזה המצדיקה פיצויים. שופטת העליון אילה פרוקצ'יה כתבה כי "משעה שהוכחה הפרת הבטחת נישואין, אין טעם מוסרי או משפטי שלא לפסוק לנפגע פיצוי כללי מקום שהוכח כי חווה סבל, עוגמת נפש וצער המוכרים במשפט בשל הפרת חוזה".
עוד כתבה השופטת בפסק הדין כי "דווקא כשמדובר בהפרת חוזה המצוי בתחום חיי הרגש והאינטימיות של האדם, הנזק הנפשי הנגרם כתוצאה משברון הקשר הבינזוגי עשוי במרבית המקרים להיות הנזק העיקרי והראוי ביותר לפיצוי. הגבלת התרופה החוזית לנזק ממוני בלבד לא תשקף על פי רוב את מלוא הנזק האמיתי והיא עלולה להחטיא את תכליתו המרכזית של הפיצוי על פי מושגי המשפט המקובלים. יש איפוא להחיל את הוראות סעיף 13 לחוק התרופות גם לעניין הפרת הבטחת נישואין בשיעור שייראה לבית המשפט בנסיבות העניין".