כבתם של זוג שחקני התיאטרון הקאמרי, אסתי קוסוביצקי ורמי ברוך - הדר ברוך, מתגליות "בוקר טוב ילד", סרטו החדש עטור התשבחות של שרון בר־זיו - הכתובת לגביה הייתה כל הזמן על הקיר. אם אמה, אסתי, אומרת ש"את הכישרון של הדר זיהינו מגיל אפס, עם כל ההצגות שהייתה עושה בבית על בסיס יומיומי. לא היינו צריכים לדחוף אותה לכיוון קריירה". אלא שמבחינת הדר, הסיפור יותר מורכב.
"זה לא היה פשוט", מציינת ברוך הבת, יוצאת להקת צופי תל אביב. "רבתי המון שנים עם הדבר הזה שנקרא משחק, אהבתי, שנאתי, לא הבנתי, עד שאחרי הצבא חתכתי, כשקיבלתי אומץ ללמוד משחק בסמינר הקיבוצים, כדי להיות חלק מהעניין שכנראה נועדתי לו. נראה לי שגם ילדים אחרים של שחקנים ובמאים חוו משהו דומה, כשהמשחק הופך לעוד ישות בבית, ואז יש את הפחד לא להגיע לרמה של ההורים, מה גם שמול הורים כמו שלי, אני מרגישה כמי שנמצאת כל הזמן במבחן".
והמסקנה?
"אם לא היה מלווה אותי הר של ציפיות, אולי היה הולך לי יותר חלק. ברור לי שמה שלא אעשה, יתלווה אלי תיק 'הבת של'. אם בעבר זה היה קשה לי, למדתי להשלים עם המצב ולחיות איתו בשלום".
בגיל 30, "בוקר טוב ילד" הוא הספתח שלה בקולנוע. "עמרי (אביב אלקבץ), לוחם צנחנים נפצע בפעולה צבאית, ומאושפז בבית חולים חסר הכרה", היא מגלגלת את עלילת הסרט. "אני משחקת את הגר, אחותו, שלצד הוריהם, נעמי (קרן מור) ודוד (שרון בר־זיו), חשוב לה להיות חלק מהמאמץ המשפחתי למענו, מה שנותן לה תחושה שהיא קיימת. כשקראתי לראשונה את התסריט, הדמות שלה מאוד נגעה לי ללב והרגשתי שאני מבינה את האמת שלה".
איך היה לך בעבודה עם שרון בר־זיו, במאי שהוא גם תסריטאי הסרט, שבו הוא מופיע באחד התפקידים הראשיים?
"לעבוד עם שרון זה טריפ, ממש רכבת הרים, כי שרון כולו איש של תשוקה ודימויים. הוא כיוון לעיצוב הדמות שלי באופן מלא רגש, נסך בי הרבה ביטחון ונתן לי לעוף עם התפקיד".
"מגיל מאוד צעיר קלטתי שנולדתי לתוך חגיגה", היא מעידה ומוסיפה: "זה כלל ארוחות ליליות, כשההורים חזרו מהצגות ופתחו שולחן, או כפי שקרה לא מעט, כשהייתה איזו חגיגה בגן הילדים, או בבית הספר, ומכל הילדים שני ההורים לא יכלו להגיע, כי היו עסוקים בחגיגות שלהם. אבל טפו, טפו, טפו, זה עבר אצלנו עם המון קבלה, בלי כעסים ומשקעים.
"כילדה, גדלתי בתוך הצגה אחת גדולה, אם זה לקפוץ על טרמפולינה ולראות את אבא לא מפסיק למלמל, כשלמעשה הוא שינן טקסט, או לראות אותם מתכוננים יחד להצגה. כשאני ואחי איתמר הגענו לגיל שבו ידענו לקרוא, עזרנו להם. היו גם מקרים שבהם היינו ממודרים מהם. כך נמנעה ממני בגיל אפס הצפייה בהצגה'הזונה מאוהיו'. עד היום אני לא מאמינה שלא ראיתי את המאסטר פיס הזה.
"מצד שני, משלב מאוד מוקדם היה עלי להתרגל לראות את אבא שלי מנשק על הבמה נשים אחרות. והאמת? - היה לי קשה לצפות בזה. אם אני לא טועה, באחת ההצגות זה היה עם קרן מור, שמשחקת את האמא המדהימה שלי בסרט החדש. בסוף מתרגלים, אלא מה?".