אחרי הבחירות האחרונות, נאנחת פרשניתנו לענייני הבטחות ונפיחוֹת, התנפצו כמעט כל התקוות למהפך שפוי, חכם ומאחד ולדרך חדשה ונכונה. המחמירים במתאכזבים יאמרו שאנחנו דוהרים לישראל חדשה, שבה עריצות הרוב תגבר על ערכי הצדק והשוויון, שאיפת השלום תובס בכוח הלגיטימציה של הכיבוש, הדמוקרטיה תוחלף בתיאוקרטיה, התקשורת הלוחמת והחוקרת בלקקנים חורשי טוב, האופוזיציה בעדר כבשים נובחות, הכנסת בסנהדרין והפתרון הפוליטי באפרטהייד. 

אני, בהיעדר תקווה וללא אמונה בנסים, מחפשת בייאוש את הסיכוי ואת ההפתעה, ואפילו בהפוכה. 
 
אני, בכל זאת, מאחלת הצלחה לליברמן ולחרדים, שני הצדדים הנצים על חוק הגיוס, ולרב פרץ ולסמוטריץ’, הנאבקים על תיק החינוך: אל תוותרו בשום פנים זה לזה ולרה"מ. המשיכו במאבקיכם הצודקים עד לניצחון – והראו לכולם איך נתניהו נסחט על ידי מפלגות זעירות, וכדי להציל את עצמו ממשפטיו מעניק להן את התיקים הבכירים בממשלה, בהשפלת שרי הליכוד השותקים.

ימונה לשר המשפטים וישלים את חזונו? יריב לוין. צילום: אסתי דזיובוב/TPS

 

ואני מקווה שלמרות הביטול המעליב של ההגדרות “שתי מדינות", “מדינה פלסטינית" ו"פתרון צודק לשני הצדדים", יפתיע אבו מאזן, ייעתר להבטחות המיליארדים של שליח טראמפ ויסכים למשא ומתן על עסקת המאה. ואז גם נתניהו ייאלץ להסכים לכך, מה שיגרום, כנראה, לסמוטריץ’ ו/או ליברמן לפרוש, ולכמה שרידי שרים בליכוד להתקומם חרש נגד מנהיגם - ובכך להציב את הממשלה החדשה לפני משבר קיומי ראשון.
 
אני גם מקווה ומייחלת שכחול לבן תעמוד בסוף על רגליה, מאוחדת ובטוחה בכוחה, אחרי שתתאושש מתדהמת הניצחון הכישלוני שלה ותחליט בדיוק מה האג’נדה שלה בנושאים הקיומיים - שתי מדינות, משא ומתן להסדר ולסיום הכיבוש, שמירת החוק, הדמוקרטיה, השוויון וזכויות האזרח, הקשר עם הערבים אזרחי ישראל, השמירה על עליונות בית המשפט ועל עקרונות מגילת העצמאות כחוקה זמנית והמאבק בניסיונות נתניהו להרחיק את עצמו מאימת המשפט והכלא. 
 
וכשתגבשו הסכמות ביניכם, כשתדעו במה עקרונותיכם נבדלים מעקרונות הליכוד (בתושב"ע, שהרי הליכוד לא הציג כל מצע לבחירות, כי ללכת בלי ולהרגיש עם זה הליכוד), וכשתחליטו באילו דרכים ועוצמות תפעלו להגן על הנושאים הנ"ל ועל המיעוט הגדול מעריצות הרוב הקטן, כי אז תהיו מכחול לבן לתכלת עזה.
 
אני מקווה ומפלל שנתניהו, זהיר וחרד בתוכו לא פחות משואף נקם בלי קווים אדומים, ימנה בסוף את עצמו לשר המשפטים. ממתי ניגוד אינטרסים עצר אותו? אבל אם בכל זאת לא יוכל לעשות זאת, שימנה את הנגבי הנאמן לשר המשפטים ואת סמוטריץ’ לשר לשמירת זכויות החילונים, הנשים והלהט"בים.
 
 ואם בסוף ימונה יריב לוין, הנאמן עוד יותר, לשר המשפטים, ויורשה להשתולל כיריב ליריביו, ראוי שיממש במיידי את חזונו למהפכת הדה־אקטיביזם או הפסיביזם של בית המשפט העליון: להרוס, לאבד, להשמיד ולשרוף הכל מהיסוד, לשפוך את המים עם התינוקות, לעקור כל שורש לעצמאות משפטית נאורה ולחוקי מפא"י הישנים. 
 
או אז, בלי שופטים עליונים, יועמ"שים ופרקליטות, סוף־סוף גם לא יהיו יותר כתבי אישום, חקירות והדלפות. חטאים יְטואטאו מתחת לשטיח, חוטאים יולבנו כשלג דאשתקד וכל המתפרנסים מעסקי החוק, המשפט ושמירת הסף יובטלו מעבודה, להוציא עורכי דין של חברות הביטוח. ואז גם נתניהו יהיה פטור מהתשלום לצבא עורכי דינו, כי הללו הרי עשו הרבה כלום ויקבלו המון כלום.