אלוף במילואים עמוס מלכא היה ראש אגף המודיעין בצה"ל. מאז פרש הוא עושה חיל בעסקים, חי את החיים, עוסק בענייניו. נדמה לי שמעולם לא שמעתי אותו מחווה דעה פוליטית. אתמול העלה מלכא בחשבון הפייסבוק שלו שני מכתבים אישיים לשניים מרעיו לנשק. ראש אמ"ן לשעבר כותב לראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר ולסגן הרמטכ"ל לשעבר עוזי דיין.
מהמכתבים ניכר היה שמלכא חולק עם דיכטר ודיין לא מעט עלילות ודרך צבאית משותפת. "אבי ידידי", כתב לדיכטר, "הבט לי בעיניים, הבט למשפחתך בעיניים, הבט בעיניהם של חבריך הוותיקים, איתם נלחמת להגנת המדינה". אותה פנייה, בדיוק נמרץ, גם לעוזי דיין.
מלכא פונה, כמו שאומרים, למצפון של חבריו. הוא מבקש, דורש, מתחנן בפניהם לשים קץ לניסיונות ההתנקשות בדמוקרטיה (אלה מילים שלי). "זה בידיך, עוזי/אבי", הוא מסיים, "במעשיך בשבועות הקרובים אתה תכתוב את הפרק הנוסף שייכתב על שמך בוויקיפדיה. אתה תצרוב בתודעת המשפחה שלך, חבריך הקרובים והציבור איזה עוזי/אבי בחרת להיות. הרי יום אחרי עידן נתניהו, ממילא תחזרו להיות קצת יותר עצמכם".
מתברר שהדמוקרטיה הישראלית, חלשלשה ופגיעה כלפי חוץ, לא מתכוונת להיכנע ללא קרב. הרפיון והייאוש שהתפשטו בקרב יותר מדי אזרחים ישראלים מודאגים מפנים בימים האחרונים את מקומם ללוחמנות.
אחרי ח"כ גדעון סער, שאליו הצטרפה ח"כ מיכל שיר, שהביעו התנגדות ל"חוק החסינות", נשמע אתמול קולו הברור והצלול של השר לשעבר בני בגין. באבחת ראיון אחד ברשת ב' הוא קרע את המסכה מעל פרצופן האמיתי של יוזמות החקיקה האחרונות, מבית היוצר של בלפור. מבגין, לפחות למיטב ידיעתי, נמנע מסע ההכפשה והגידופים שלו זוכה בימים האחרונים סער, למרות שלא חסך את שבט ביקורתו הקטלנית מהיוזמות להצלת נתניהו באמצעות השמדת הדמוקרטיה.
אחריו דיברה גם הפרופ' למשפטים השמרנית רות גביזון, עם אותן המסקנות בדיוק. לימור לבנת מוסיפה את קולה החשוב ברשתות החברתיות. כל אלה כבר הצליחו לייצר את הבקיע הראשון בשכרון הכוח של נתניהו ושליחיו. לפתע, הודיע השר יריב לוין ש"חוק החסינות אינו חלק מהמשא ומתן הקואליציוני". חצי דקה אחרי שראש הממשלה עצמו תדרך שהוא כן.
הערב בשעה שש יתאספו מאות עורכי דין במשרד "גולדפרב זליגמן" בתל אביב לכנס מחאה נדיר, ראשון מסוגו. אני מכיר את היוזם, עו"ד צביקה בר־נתן, הוא ליטיגטור מבריק, ומעולם לא שמעתי אותו מחווה דעה פוליטית. יהיו שם רבים וטובים מהעילית המשפטית שלנו. פיני רובין (שמייצג גם את נתניהו!), דורי קלגסבלד, גיורא ארדינסט, אלכס הרטמן, רלי לשם, צבי אגמון, אלי זהר, יורם ראבד, יוסי בנקל, אורנה לין, אהוד סול ורבים נוספים. ההיענות עצומה.
המשרד, מהגדולים בישראל, יהיה צר מלהכיל את המשפטנים הבכירים שיצטופפו בו, מבינים את גודל השעה, בעצם את קוטנה. בחודש הבא ייערכו הבחירות לראשות לשכת עורכי הדין, כיסאו הריק של אפי נווה. ראוי לברר בירור קפדני את עמדותיהם של שני המתמודדים העיקריים לתפקיד. עורכי הדין אבי חימי מכאן וציון אמיר משם. להערכתי, מבין שניהם מי שמתבטא במפורש נגד מסע ההרס של משפחת נתניהו במערכת המשפט הישראלי הוא חימי.
תועמלני המשטר מיידים בהתארגנויות האלה צרור של קלישאות, ספינים ושקרים. "בסך הכל מחזירים את המצב לקדמותו", הם מטיפים למודאגים, "מחזירים את השלטון לעם". הבל הבלים ורעות רוח.
אגב, חוק החסינות באמת בשוליים. יש לו חשיבות מסוימת, אבל הוא לא העיקר. פסקת ההתגברות, שאמורה לכלול גם את ביטול יכולתו של בית המשפט העליון להתערב בהחלטות מנהליות של הממשלה והכנסת, היא זו שאמורה לקפד את פתיל חייה של הדמוקרטיה הישראלית.
אני בעד פסקת התגברות שפויה, מהסוג שתיאר אתמול בראיון הרדיו בגין. אבל לא זו הפִסקה שזוממים שליחיו של נתניהו. הם רוצים ללכת על כל הקופה, עם ה־D9. פסקה שתבטל את יכולתו של בג"ץ להיות ערכאת ערעור על החלטות מנהליות.
תארו לעצמכם עולם שבו פשוט אי אפשר לפנות לערכאת ערעור על החלטות שרירותיות, לפעמים פקידותיות, של דרג שלטוני. הרי כאן טמונה נשמת אפה של הדמוקרטיה ואותה בדיוק הם רוצים לקפד. לא כי השיטה שלנו פשטה רגל. היא לא פשטה רגל. לא כי יש צורך לאומי דחוף. אין צורך כזה. הסיבה ברורה, פשוטה, חדה כתער: זו הדרך היחידה למנוע מבג"ץ לפסול חסינות שתוענק, אם תוענק, לחשוד בשוחד מסיבות שאינן רלוונטיות לחוק החסינות. נקודה. המטרה אחת ויחידה: למלט מהדין את החשוד בשוחד.
מול כל אלה, מבחינת השלטון זה היה עוד יום במשרד. למחרת האירוויזיון, שהוגדר כ"מוצלח אי פעם", שתרם לתדמיתה העולמית של ישראל יותר מכל מה שנעשה עבורה עידן שלם, כבר חודשו הפרסומים על כוונתו של ראש הממשלה לקצץ באכזריות את תקציבו של תאגיד השידור. למה? כי הוא יכול, זה למה.
בתגובה, נמסר מלשכת ראש הממשלה ש"נתניהו טרם החליט". כי הכל תלוי בהחלטתו. הוא מוקף עדת גנבים הרוחצת באפסותה, שותפים קואליציוניים שמתעניינים רק בכמות השלל שיוכלו לבזוז, כל מיני כחלונים שכנפיהם קוצצו ועמוד שדרתם רוצץ. נתניהו יקום מחר על צד שמאל, אז התאגיד ייסגר. על צד ימין, אז לא. כאילו התאגיד לא הוקם כחוק, בחוק, באישור הכנסת, אחרי עבודת מחקר מקיפה, ועדות ודיונים פומביים.
לקינוח, הבליחה אחר הצהריים מי שתמיד תדע להוריד את הרף עוד קצת, הלא היא השרה מירי רגב. בשיחה שלא תיאמן בגלי צה"ל, כשהזכירו לה שסיפרה שהצביעה בפריימריז עבור גדעון סער, היא מיהרה להכחיש. לא הצבעתי עבורו והוא לא הצביע עבורי, אמרה. אז למה שיקרה? "אמרתי את זה יום אחרי הפריימריז בליכוד לקראת הבחירות. מותר לפעמים להגיד דברים בשביל אחדות הליכוד".
לשמוע, ולא להאמין. הגברת מתנדבת להסביר לעם ישראל שהיא שיקרה לו בפרצוף, ללא הנד עפעף ובלי להסמיק, "למען אחדות הליכוד". מעניין אילו שקרים היא מוכנה לשקר למען אחדות העם.