השער היציג של הדולר המשיך אתמול במסעו דרומה ונחלש לעומת השקל ב־0.71%. היציג נקבע על רמה של 3.5 שקלים, אך היחלשותו לעומת השקל נמשכה בשעות הערב לאחר קביעת השער היציג. השקל גם התחזק לעומת היורו (שנסחר ב־3.9 שקלים) ולעומת סל המטבעות. מתחילת השנה התחזק השקל ב־6% לעומת הדולר. אלה הרמות הנמוכות ביותר של המטבעות זה שנה וחצי.



לכאורה, מה רע בשקל חזק? הרי בסופו של דבר, מחירי מוצרי היבוא יורדים, הנסיעות לחו”ל מוזלות דווקא בעונת הנסיעות הבוערת, ואין טוב מכך, והאינפלציה הנמוכה מגדילה את כוח הקנייה הריאלי. אז זהו שלא. שער חליפין כזה פוגע בראש ובראשונה בתעשייה, ביצוא, ובעתיד גם בתעסוקה. הוא גם מקטין משמעותית את כדאיות ביקורי התיירים בישראל, שמבחינתם הרבה יותר כדאי לקפוץ לעקבה או לקפריסין.



את כל אלה הנגיד יודע מצוין, ואם לא - בתחילת החודש שיגרו לו התעשיינים תזכורת על הירידה ביצוא התעשייתי ועל ההשלכות העתידיות שעלולות להיות לכך. בניגוד לקודמתו קרנית פלוג, הנגיד לא הגיב, לא מילולית ולא מעשית, בשוק המטבע - למעט התערבות סמלית - אף שברבעון השני של 2019 תהיה ירידה בצמיחה.



היחלשות הדולר נובעת מהציפיות להפחתת הריבית בארה”ב. הנגיד האמריקאי ג’רמי פאואל, יחליט היום על גובה הפחתת הריבית. לדעת מרבית האנליסטים, הריבית תופחת ב־0.25% ותגיע ל־2%־2.25% לשנה.



הריבית הנמוכה בחו”ל מגדילה את האטרקטיביות של השקל והופכת אותו לאטרקטיבי בעיני גורמים ספקולטיביים המנצלים את הססנות המדיניות המוניטרית.



זאת ועוד: לפני שבועיים, ביום שבו פורסמה ההחלטה שלא להעלות את הריבית, פרסמה מחלקת המחקר תחזית שלפיה הריבית עומדת לעלות עד סוף השנה לפחות פעם נוספת. הערכה כל כך שטותית מזמן לא הייתה.



כמובן שהדבר נתן אות לכל הגורמים לקנות שקלים (כי הריבית עומדת לעלות) ולמכור דולרים. בפועל, הנגיד פרופ’ ירון מסונדל. בשעה שבשווקים הבינלאומיים הריבית יורדת, הוא אינו יכול להעלות ריבית, ואפילו לא להעלות על דל שפתיו אפשרות כזאת.



התחזיות השנויות במחלוקת רק הגדילו את אי־הוודאות. בנוסף, הנגיד לא עושה שום סימן שכוונתו להתערב בנעשה בשווקים ולקנות דולרים. הוא רחוק מגילוי אותה נחרצות מסוימת מתקופת קודמתו קרנית פלוג.



פרופ’ ירון נמצא בתפקיד מאוקטובר 2018 וכמעט אינו מורגש בתחום המוניטרי. הוא אינו מורגש, לא במערכת הבנקאית, לא בנושא שכר הבכירים, ולא בנושאים מוניטריים שוטפים. בפועל, הנגיד מתנגד כאילו הוא מהאו”ם.



הוא חסיד השווקים התחרותיות ומיעוט ההתערבות, ולכן עד כה לא הראה שום סימן כי בכוונתו להתערב גם בעתיד. גם המערכת הפוליטית, שעושה איתו חסד (הרי מדובר במינוי של נתניהו), אינה לוחצת עליו.



מעניין שנתניהו מרבה לחקות את דונלד טראמפ. האחרון, וזה לא סוד, לוחץ על הנגיד האמריקאי להפחית משמעותית את הריבית. אצלנו, דווקא בנושא כלכלי חשוב זה ראש הממשלה נוקט תענית דיבור.



ייתכן שהוא חושב שהואיל ומדובר בתקופת בחירות זה לא ייתפס ראוי להתערב בשיקולי הנגיד. אבל פרופ’ ירון חייב לקחת את המושכות לידיים, להפגין נוכחות, להראות שיש בעל בית בשוק ולקנות דולרים. הוא חייב להופיע בכל זירת מסחר, גם אם מדובר בערב שישי ובחגים, ולקנות בהתאם לצורך.


גם גורמי השקעה בינלאומיים מקבלים בהפתעה את מדיניות הנגיד. כלכלני בנק אוף אמריקה פרסמו אתמול סקירה על התנהגות המטבע, עם המלצה שבנק ישראל ירגיע את גישתו הניצית ביחס לדולר. הם מבקרים את הצהרותיהם של גורמים בבנק ישראל על הכוונה להעלות את הריבית במשך השנה, בטענה שהדבר רק מלבה את ההיסטריה ואת התחזקות השקל. “אנו חושבים שהוועדה המוניטרית של בנק ישראל תהיה חייבת למתן את הטון”, מציינים כלכלני בנק אוף אמריקה.