המלצת המשותפת היא צעד מכונן, ואך טבעי שמלחכי הפנכה של נתניהו יצאו נגדו

ייאמר מיד: יש במשותפת כמה טיפוסים שהייתי שמח לא לראות בכנסת. את בל"ד צריך לפסול מהתמודדות כי היא חותרת תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית. ח"כ עופר כסיף, יהודי, הוא איש עם עמדות מתועבות. אלא שכל זה לא רלוונטי. המלצתה של הרשימה הערבית המשותפת על מפלגה ציונית להרכבת ממשלה בישראל היא אירוע היסטורי, מכונן ומרגש. לא פחות.

הוא מעורר תקווה נושנה שכמעט נכחדה ממקומותינו בימי הזעם והאימה שנחתו עלינו כאן בעשור האחרון. ההמלצה הזו מסמנת תזוזה היסטורית של חברי הכנסת הערבים לכיוון שאותו מסמנים שולחיהם: השתלבות, דו־קיום והשפעה. אלה חדשות מופלאות, ואך טבעי הוא שדוברי הליכוד ומלחכי הפנכה של נתניהו יצאו מיד נגדן בזעם קדוש וורידי צוואר משורגים. עוצו עצה ותופר, נעשה כאן צעד לכיוון הנורמליות!! שומו שמיים.

 

ראשית, יש לקרוע את מסיכת הצביעות מעל פניהם של המגדפים: היה זה בנימין נתניהו שכרת ברית פוליטית עם הערבים לפני חודשים ספורים. הוא פיזר את הכנסת בקולות הערבים. הוא הצניח לתפקיד מבקר המדינה מוטציה מוזרה, בקולות הערבים. למה לפזר כנסת ולשלוח מדינה לבחירות מיותרות - כשר יותר מאשר לקבל המלצה להרכבת ממשלה חדשה? בשנת 2009 היה זה נתניהו שבנה ונסמך על בלוק חוסם עם הערבים כדי למנוע מציפי לבני להקים ממשלה אחרי התפטרותו של אולמרט (שהעדיף להגן על עצמו בבית המשפט בלי לקחת מדינה שלמה כבת ערובה).
 

זאת, ועוד: לפני שבועות ספורים עבר צלם החצר נתן אשל טיפול המרה בהול והפך לפובליציסט החצר. אשל פרסם שני מאמרים שבהם הוא קורא לחיבור היסטורי עם ערביי ישראל, מכנה אותם "הפתרון, לא הבעיה" ומפציר בכל מי שמוכן לשמוע שהגיע הזמן לשתף אותם בתהליך הפוליטי ובניהול ענייני המדינה. כשמישהו אחר מנסה לעשות את זה, הוא בוגד. כרגיל.
 

כל מי שקורא את המילים האלה וחי כאן, יודע את האמת. יש בישראל מאות אלפי אזרחים ערבים שוחרי שלום, מלאי תקווה, המשתוקקים למלא תפקיד מרכזי יותר בחייה של המדינה. הם מתעניינים פחות בסוגיה הפלסטינית מאשר אי פעם. הם יודעים מצוין את יתרונותיה של המדינה שבה הם חיים. הם אוהבים לחיות בה, והם היו מאוד רוצים להרגיש בה יותר בבית. הם משוועים לטיפול אמיתי באלימות וברצח בעריהם וכפריהם, הם רוצים להשתלב בהייטק ולהרגיש חלק מהאירוע המופלא ששמו ישראל. ההמלצה על כחול לבן היא סוג של סנונית שיכולה לבשר את בואו של האביב היהודי־ערבי. אולי זה חלום באספמיה ויכול להיות ששום דבר לא ייצא מזה. לפסול את זה על הסף, זו פשוט נבזות.
 

יום ההמלצות הראשון אצל נשיא המדינה אתמול היה כאוטי ומוזר. כחול לבן התחילו אותו עם השאיפה לקבל את המנדט להרכיב ממשלה ראשונים, וסיימו אותו עם הרצון להיות אחרונים. המשותפת המליצה על גנץ, וכעבור רבע שעה הזדרזה בל"ד להחריג את עצמה מההמלצה. נשיא המדינה מביט בנעשה ואובד עצות.

הוא לא יודע למי להתייחס ברצינות וממי להתעלם. איזו כותרת נכונה ואיזו פייק. סביר להניח שהיום הוא יסיים את שלב ההיוועצות, ומחר יזמן, אולי, את שני הקודקודים לשיחת צפופה אצלו. לא כדאי לתלות תקוות בשיחה הזו. אנחנו בדרך למריטת עצבים מתמשכת שתוכרע, אם תוכרע, הרבה אחרי הדקה ה־90.