"כמו חיילים שיוצאים לקרב": עובדי מד"א מספרים על המאבק בנגיף

"בשבת אחר הצהריים קיבלנו הודעה על כך שיש משימה מאוד חשובה לביצוע וקראו למעשה לכל מי שיוכל להגיע. תיאמתי עם אשתי שהיא תהיה עם הילדים כדי שאוכל לצאת", מספר אריאל בוטנרו (39), נשוי ואב לשלושה, מורה לחינוך מיוחד שמתנדב במד"א כשנתיים.

המשימה שבוטנרו יצא אליה הייתה פינוי של נוסעים ישראלים שנחתו בארץ לבידוד ביתי לאחר ששהו בדרום קוריאה. מתנדבי ועובדי מד"א הם גם הראשונים שמעתה יבואו במגע עם אנשים שיהיו חשודים כחולים בנגיף הקורונה.

בשבת בערב נפתח המוקד המשותף של משרד הבריאות, קופות החולים ומגן דוד אדום לטיפול באנשים החשודים כחולים בקורונה. כל אדם שעל פי הנחיות משרד הבריאות נדרש להיות בבידוד ביתי, או אדם שהיה במגע עם חולה בקורונה או עם מי שקיים חשש כי הוא חולה בנגיף וסובל מתסמינים, כמו חום, שיעול, או תסמינים נשימתיים אחרים, עליו להתקשר למוקד 101 של מד"א. החובשים והפרמדיקים במוקד מצרפים לשיחה רופא/ה או אח/ות, שמחליטים בהתייעצות עם הרופא המחוזי של משרד הבריאות כיצד להמשיך בטיפול הרפואי. על פי התסמינים מתקבלת החלטה אם לשלוח פרמדיק שיבצע למטופל בדיקה בביתו מבלי לפנותו. הדגימה מועברת למעבדה במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, על מנת לשלול הימצאות של נגיף הקורונה בגופו.

במידת הצורך, אם תוצאת הבדיקה חיובית, יוזנק אמבולנס על מנת לפנות את החולה לבית החולים בתנאי בידוד מיוחדים. 
במוקד 101 של מגן דוד אדום נרשמה עלייה משמעותית במספר הפניות אליו מצד אזרחים, בעקבות כל העיסוק בנושא נגיף הקורונה. הפניות היו בעיקר של אנשים שחשבו שהיו במקומות בארץ שבהם טיילה קבוצת התיירים הקוריאנים, שתשעה מהם התגלו כחולים בנגיף עם חזרתם לדרום קוריאה. כמו כן התקשרו למוקד גם כאלה שנמצאים בבידוד ולא יכולים לצאת לקופת חולים, או שהיו מודאגים ושאלו שאלות אינפורמטיביות, כמו למשל, מה מותר ומה אסור; מה הם צריכים לעשות במידה וחבר או קרוב משפחה הגיע אליהם אחרי שהיה באיטליה; או "הייתי בשדה התעופה וראיתי אנשים שדומים ליפנים, האם יכול להיות שנדבקתי?". לפי מד"א, מדובר בשילוב של לחץ, חוסר ידיעה וצמאון למידע אמין.

ממוגנים וערוכים

"לבקשת משרד הבריאות, מגן דוד אדום, כארגון ההצלה הלאומי של ישראל, הקים מוקד ייעודי שנותן מענה בנושא הקורונה, ובמידת הצורך שולח פרמדיקים של מד"א לבתיהם של מטופלים כדי לקחת דגימה, על מנת לשלול הימצאות של הנגיף בגופם", אומר מנכ"ל מד"א אלי בין. "עשרות פרמדיקים נרתמו למשימה, שכן הם מכירים בחשיבות ביצוע הבדיקות הרפואיות בבית המטופלים על מנת למנוע התפשטות הווירוס בישראל. הפרמדיקים ממוגנים ברמה הגבוהה ביותר, בערכות ייעודיות נגד הידבקות, על פי הפרוטוקול הנהוג במקרים מאין אלו, שבו אנו מתורגלים גם בשגרה".

בוטנרו מביע ביטחון מלא במיגון ובהיערכות. "היה חשש, אבל בצבא הייתי ביחידת אב"כ ואני סומך על המיגון של מד"א ב־100%", הוא אומר. "ביום שבת עוד יותר נוכחתי לדעת עד כמה המשימה הזאת הייתה מאורגנת והיינו ממוגנים וערוכים לתת שירות לאזרחי מדינת ישראל שחוזרים ארצה".

סיפרת לאשתך על המשימה?
"לא יכולתי לספר לה. רק אחרי שחזרתי, סיפרתי לה לאן הלכתי. הייתה חובת סודיות. אבל היא הבינה שאם קוראים לי באמצע השבת, כנראה שזו משימה חשובה. אני חש מחויבות כלפי המדינה שבה אני חי, והארגון שאני מתנדב בו נותן את השירות הזה לאזרחי ישראל. לרגע לא עלתה בי המחשבה אם לנסוע או לא. התפקיד שלי היה להוביל את האזרחים שחזרו מהטיסה לביתם בצורה הכי בטוחה כדי למנוע את האפשרות של התפשטות המחלה ולצמצם כמה שניתן את החשיפה. הייתי חלק מקבוצת נהגים בשיירת מכוניות. כל אחד קיבל אזור אחר בארץ, שאליו היה צריך להוביל את הנוסעים. אחר כך נפגשנו בנקודה מוסכמת, כדי לטהר את הרכבים. התחלנו תהליך של הסרת המיגון על פי הנהלים, וזה המשיך לתת לי את תחושת הביטחון".

איך היית מסכם את החוויה?
"מאוד מרגשת, ובעיקר תחושה שאני יכול לעזור ולהעניק סיוע כמו שהייתי מצפה שייתנו לי".
רמי מאושר (35), נשוי ואב לשני ילדים קטנים, הוא פרמדיק במד"א שהתנדב במשך שנים והיום הוא עובד בארגון. הוא התנדב למשימה להצטרף ל־11 הישראלים שחזרו מספינת התענוגות "דיימונד פרינסס" שעגנה ביפן וששבו ארצה ב־21 בפברואר. ביום שבת בלילה הוא שוב התנדב לקבל את פני הנוסעים ששבו מדרום קוריאה. "זה התחיל עם החבר'ה מיפן", הוא מספר. "קודם כל, זו משימה שמישהו צריך לעשות אותה בסופו של דבר. יש ישראלים שצריכים לחזור לארץ. אני יודע שההתמגנות שלנו היא טובה, וגם בגלל שאנחנו עושים את זה ביומיום ונתקלים במחלות מידבקות, אין את הפחד. ביומיום אני לא נתקל בקורונה, אבל בנגיפים אחרים כן. אשתי היא אחות בתל השומר, גם היא מתמודדת בשגרה עם מחלות זיהומיות, אז אין לנו את הפחד". 

בכל זאת, אין חשש כלשהו?
"החשש כן קיים, אני לא רוצה להביא את הנגיף הביתה, אבל פחד אין כי יודעים להתמגן כמו שצריך. בדיעבד סיפרתי לאשתי שהייתי זה שפגש את נוסעי הספינה. אבל זה היה מובן מאליו שאמלא את המשימה הזאת. קודם כל, בדקנו אם אין מישהו עם תסמיני חום ושיעול. חילקנו אותם לכלי רכב ודאגנו שהם יגיעו הביתה לבידוד. אחרי ההעברה שלהם, בתוך שטח הבידוד, הורדנו את בגדי המיגון והגיעה חברה שטיהרה את הרכב כמו שצריך. הכל נעשה לפי הספר כדי למנוע את התפרצות הנגיף במדינה, ובעיניי זו משימה מאוד משמעותית. אני אחראי מתנדבים במרחב איילון וחשוב לי שהמתנדבים יראו דוגמה אישית. אם אני לא אתנדב, איזו דוגמה אישית תהיה להם?".

ואיך הייתה קבלת הפנים של החבר'ה שהגיעו מיפן?
"אמרתי להם: 'ברוך הבא, קוראים לי רמי, אני ממד"א'. החלפנו להם את המסיכות שהם היו איתן במטוס למסיכות שלנו, שזו צורת התמגנות נוספת. נסענו איתם במיניבוס עד למתקן הייעוד בתל השומר. גם אחרי שנודע שאחת מתוך 11 הנוסעים נדבקה בנגיף, הייתי די רגוע כי ידעתי שהיינו ממוגנים כמו שצריך".

תרגול על בובות

אתמול (ראשון) התקיימה השתלמות ל־73 פרמדיקים בנושא בדיקת מטופלים החשודים כחולים בקורונה בבית הספר לפרמדיקים של מד"א ברמת גן. הם תורגלו לקחת דגימות מריריות המטופל לשלילת הימצאות נגיף הקורונה, תוך שהם עוטים ערכות מיגון מלאות נגד הידבקות. "ההכשרה הורכבה מחלק תיאורטי עם הסברים על המחלה, המגיפה והתמגנות; ומחלק מעשי שבו כל אחד מתמגן ועושה את התהליך. כמו כן, תרגלנו אחד על השני ועל בובות את כל התהליך", מספר ד"ר רפאל סטרוגו, סמנכ"ל רפואה במגן דוד אדום שניהל את ההכשרה. "יש חשש וזה טבעי שיהיה חשש, אבל זאת אחת הסיבות והמטרות שעשינו את ההדרכות האלה. זה טוב שתהיה מידה מסוימת של חשש, כי זה גורם לאנשים לא להיות שאננים אלא להיצמד לתהליכים הנכונים ואז הם לא יעשו טעויות. צריך להביא אותם למידת החשש הנכונה, כדי למלא את המשימה".

אילו שאלות נשאלו במהלך הקורס?
"שאלות הקשורות להתמגנות, איך לגשת למטופל, איך לחטא את הידיים, היכן להניח את המיגון, איך להיכנס לדירה. ברור לכולם שזה אירוע שצריך לעשות נכון. ההדרכות הושלמו ביום ראשון בערב, ומהיום (שני) אנחנו מתחילים להפעיל את המערך שמגיע לבית של המטופלים ללקיחת דגימות".

החבר'ה כבר מחכים שיקראו להם למשימה זו?
"יש מידה מסוימת של חשש, אבל אנשים מבינים את חשיבות המשימה ומבינים שאנחנו בקו הראשון של המלחמה. הם הסיירת של החזית. בדיוק כמו שחייל בסיירת גולני יוצא להסתערות עם חשש, אבל עם הרבה מוטיבציה – הם אותו הדבר. זה חלק מובנה בדנ"א של אנשים שיוצאים לטפל באנשים. כמו שבימים הרגילים הם לא אומרים שלמטופל יש שחפת או איידס, אלא יש מטופל שזקוק לטיפול".

דרור עיני (58), אב לשבעה ילדים וסב לשמונה נכדים, פרמדיק עובד מד"א, היה אחד המשתתפים בקורס הזה. "אני 30 שנה בעסק, נמצא הרבה בבתי חולים, נחשף להרבה מחלות. אני בטוח שהמיגון שלנו הוא טוב", הוא אומר. "יש חשש, אבל אנחנו מוגנים מכף רגל ועד ראש עם כפפות, מסיכות. עושים הכל בצורה מבוקרת ובטוחה ואני בטוח שנעבור את זה בשלום. גם אשתי סומכת על זה שאם אני אומר שאני ממוגן, אז אהיה בסדר".

אתה מוכן לכל התרחישים של לקיחת הדגימות?
"בהחלט. בעבודה הזו אנחנו חשופים להרבה דברים. יש שחפת, יש מחלות מידבקות אחרות, לא חסר. עכשיו יש קורונה. אנחנו עושים את זה בשביל למנוע את התפשטות המחלה בצורה קטסטרופלית, וזה עוד משהו שמניע אותי".
בקורס השתתפו גם עובדות מד"א צעירות, הפרמדיקיות אוראל מדי (21) ממושב יונתן ברמת הגולן ותאיר חזזי (21) מחצור הגלילית. "בחרנו בזה. הסביבה אולי קצת לחוצה כי היא לא מכירה את הנושא, אבל ההורים יודעים שאנחנו ממוגנות ושהעבודה שלנו מתבצעת בתנאים בטוחים", מדגישה מדי.