לפני שהקורונה השביתה את עולם המוזיקה כמעט כליל, סטטיק ובן אל היו אמורים לטוס לסיבוב הופעות ענק בארצות הברית, לשמש כמופע פותח של פיטבול ושון פול ולהופיע בגמר "אמריקן איידול" בארצות הברית.
בשל ההגבלות, השניים ערכו מחדש את הקליפ לשירם "אמאל'ה" (מישהו זוכר? אני פחות) עם השלמות של אמן ההיפ הופ והראפ פליפ דינרו אליו חברו לשיר חדש – "Milli" (קיצור של "מיליון") שמשלב בין היפ הופ לסלסולים אוריינטלים.
האמת שדי התאכזבתי מהשיר – אחרי היציאה הגרועה של הצמד עם נסרין קדרי ל"חביב אלבי", הם ממשיכים להישמע נוסחתיים ונטולי עניין בשיר החדש שבנוי בצורה שבלונית שאינה מתקדמת לשום מקום, בטח שלא בפזמון.
אז קצת סלסולים והיפ הופ זה לא משהו שחדש עבור הצמד ובייחוד עבור המאזינים שלהם. בעבר הצמד עלה לגדולתו בכך שהביא את הוייב החדש, המרענן, השונה בכל פעם מחדש מקודמו, ונראה שלאחרונה הם קצת "איבדו" את זה ונפלו לתוך המקום הנוח והבטוח שאולי לאוזן הישראלית יכול להישמע סביר (לא מעבר), אך לאוזן בינלאומית הם נשמעים (לפחות בשיר זה) כעוד WANNABE’S שמנסים להצליח בגדול וכולי באמת ובכנות תקווה שיצליחו, אך מוזיקלית קשה לי לראות את זה קורה.
חסרה ההתלהבות, התשוקה, ההשקעה והמחשבה הפדנטית על כל ניואנס, חסרים הגרוב והכימיה שלרוב מאפיינים את הצמד הכריזמטי והחבירה לפליפ דינרו היא גימיק חמוד אך לא מועילה יותר מדי (לא היינו מרגישים בחסרונו גם אם לא היה משתתף בשיר).
בכדי להמשיך להצליח ולממש את הציפיות, ההבטחות והפוטנציאל הגלום בצמד, עליהם לחשוב איך להמציא עצמם מחדש ולצאת מאזור הנוחות שלהם ולהוכיח שהם ראויים כי עם שיר כזה, התוצאה, לטעמי לפחות, די הפוכה.