אחד המנהיגים הערבים הראשונים לברך על ההסכם המשולש של ארצות הברית, ישראל ואיחוד האמירויות היה נשיא מצרים א־סיסי. בהיוודע הבשורה על ההסכם פורץ הדרך, הוא צייץ בטוויטר ובירך על המוגמר. בנוסף אליו היו במצרים קולות נוספים, מי בעד ומי נגד, שמציבים שאלות באשר לתחושה האמיתית של מצרים כלפי נרמול מלא של יחסי ישראל עם עוד מדינה ערבית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכם השלום עם איחוד האמירויות. (צילום: איתי בית און/לעמ)

אף מפלגה במצרים לא הגיבה רשמית ובשמה להתפתחות החשובה, על אף קיום קשר הדוק בין מצרים לאיחוד האמירויות. הפרלמנט המצרי, שנהג להביע פומבית תמיכה בעמדת האמירויות בהתמודדות שלה מול ההגמוניה של קטר וטורקיה, בחר הפעם להחריש. מלבד הציוץ של א־סיסי לא נשמעה הודעה רשמית, למשל מפיו של שר החוץ המצרי סאמח שוכרי או ממשרד החוץ המצרי.

סלאח מונטסאר, פובליציסט מפורסם בעיתון “אל־אהראם”, התייחס במאמר לסוגיה והטיל ספק בכוונותיה האמיתיות של ישראל לגבי אי־מימוש הסיפוח. רוצה לומר שהנושא של הסיפוח לא ירד מסדר היום של ישראל, על אף הצהרות איחוד האמירויות כי ההסכם התאפשר רק אחרי שישראל ויתרה על סיפוח שטחי יהודה ושומרון. עמרו מוסא, מי שהיה שר החוץ של מצרים ולאחר מכן מזכ”ל הליגה הערבית, בירך אומנם על ההסכם, אבל באותה נשימה גם ביקש להמשיך בלחץ על ישראל כדי שהיא תעניק ויתורים לפלסטינים.

מאז חתימת הסכם השלום עם ישראל, מצרים ניצבת בעמדת בכורה בכל הקשור לישראל ולמזרח התיכון. קהיר מעורבת במציאת פתרון לסכסוך הישראלי־פלסטיני, מתווכת מול חמאס, התערבה בשקט מול טורקיה כדי למנוע את משט המרמרה וניהלה שיחות מאחורי הקלעים עם הנשיא הסורי חאפז אל־אסד כדי לקדם הסדר עם ירושלים. וזו רק רשימה חלקית.

בנימין נתניהו בשיחה עם דונלד טראמפ ויורש העצר של איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד (צילום: קובי גדעון, לע''מ)
בנימין נתניהו בשיחה עם דונלד טראמפ ויורש העצר של איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד (צילום: קובי גדעון, לע''מ)

עם כניסת איחוד האמירויות לקו השלום עם ישראל, מצרים עלולה לאבד מבכורתה. אם מדינות ערביות נוספות יצטרפו לתהליך הנורמליזציה עם ישראל, מצרים עלולה לאבד עוד יותר מכוח ההשפעה שלה מול ירושלים. השחקנים הערבים החדשים יתחרו ביניהם מי עוזר יותר לפלסטינים. הקיפאון בסוגיה הפלסטינית מעביר את מטוטלת ההשפעה לאזור המפרץ. יש להניח שמצרים מתבוננת בכך בלא מעט אי־נוחות. גם בואם של מתפללים מהמפרץ לאל־אקצא יעצים את השפעת האמירויות, הרבה מעבר לגודלה בעולם הערבי.

בעיני ישראל, הבכורה עדיין בידי מצרים וחייבת להישאר כך. שתי המדינות קשורות בנושאים כבדי משקל: המלחמה בטרור האסלאמי הרדיקלי, סוגיית עזה וחמאס והסכמי הגז בין שתיהן ובשיתוף יוון וקפריסין. ייתכן מאוד שאם ההסכם עם האמירויות יתפתח לקשרים משמעותיים שיתפרשו כנרמול בפרהסיה של היחסים עם ישראל, זה ידרבן את א־סיסי לשפר את הקשרים הבילטרליים עם ישראל, שהיום נמצאים בנקודה קרובה לאפס. זהו אתגר לנשיא המצרי, והתקווה היא שילך בדרך הנרמול ההדרגתי, שיחזק את מעמדה ותפקידה של מצרים באזור לתועלת ישראל. חשוב אם כן לבסס את הנורמליזציה עם איחוד האמירויות על בסיס מוצק כדי לעודד אחרים ללכת בעקבותיה.

הכותב כיהן כשגריר במצרים ובמוסדות האו"ם בז'נבה