ר' (שם בדוי) מראשון לציון, מאמן כושר ויוגה והבעלים של סטודיו במרכז העיר שבתקופה רגילה יכול לדבריו לאכלס 15 מתאמנים בזמן נתון, החליט לפתוח את הסטודיו שלו בחשאי למתאמנים על אף הנחיות הקורונה של משרד הבריאות, האוסרות על כך. “בסגר הראשון, כשעוד לא היה ברור לאן אנחנו הולכים עם הקורונה, אז סגרתי והפסדתי כסף”, הוא מספר, “ואז, כשהכל נפתח שוב, העסקים חזרו להתרומם קצת, בקצב אטי. התחלתי להרגיש סוג של שגרה. ואז שוב החליטו לסגור. ואז החזירו את בתי הכנסת, ומכוני הכושר עדיין היו סגורים”.

מה הרגשת?
“זה משפיל ומבזה בעיניי שאפשר להתפלל בבית כנסת, אבל סטודיו, שבו יש יותר מרחב ופחות סיכון להידבק - צריך להיות סגור. אף אחד לא מנמק, אף אחד לא מתייחס ואף אחד לא שומע אותנו”.

פעולות המשטרה לאכיפת תקנות הסגר. צילום: דוברות המשטרה

הקש ששבר את גב הגמל, מבחינת ר’, היה הרגע שבו פורסמה הנחיה, בתום הסגר השני, שלפיה לקבוצות של עד 20 איש מותר להתאמן בחלל פתוח ולעשרה אנשים מותר לעשות כן בחלל סגור, אבל למאמן אישי אסור לאמנן. “זה כבר חרפן אותי והחלטתי שהגיע הזמן שאדאג לעצמי כי לא המדינה, לא הממשלה ולא משרד הבריאות ידאגו לי”, אומר ר’. “אז פתחתי את הסטודיו”.

מחאת חדרי הכושר (צילום: אלוני מור)
מחאת חדרי הכושר (צילום: אלוני מור)


איך אתה שומר על החשאיות?
“הסטודיו ממוקם ברחוב צדדי. לא רואים מבחוץ אורות דולקים או אנשים. אני קובע עם המתאמנים בוואטסאפ, והם יודעים שהסטודיו פתוח בשעות מסוימות ושאפשר לבוא רק בתיאום מראש ורק מדלת החירום האחורית, ככה שצריך להתאמץ מאוד כדי לתפוס את הסטודיו פתוח”.
ר’ מבקש להדגיש כי אף שהוא פותח בניגוד להנחיות מסוימות, הוא מקפיד מאוד על אחרות.

“הכניסה לסטודיו היא עם מסיכות, יש חומרי חיטוי, והמתאמנים דואגים לשמור על מרחק של שני מטרים”, הוא אומר. “אני גם לא מכניס יותר מחמישה אנשים בזמן נתון. חשוב לי מאוד לשמור על הבריאות של המתאמנים ושלי, ולכן אני מקפיד לשמור על כל האזהרות, חוץ מזה שאני פתוח כמו שאני חושב שזה צריך להיות”.


מהדלת האחורית


כ־1,000 איש השתתפו בשבוע שעבר בהפגנה של ענף חדרי הכושר והבריכות שנערכה בחולון ונשאה את הכותרת “עולם הכושר עולה באש", במחאה על אי־השבתם לפעילות. כידוע, מגיפת הקורונה הנחיתה מכה אנושה על ענף הכושר בישראל: מגבלות הסגרים הובילו לסגירתם של מכוני הכושר, שפעלו לזמן קצר בין הסגר הראשון לסגר השני.

כיום, בשלהי הסגר השני, מכוני הכושר סגורים, ואימונים מתקיימים בעיקר במרחב הפתוח, למעט חדרי סטודיו או מכוני כושר קטנים שמקיימים אימון של אחד על אחד, לפי ההנחיות. כאמור, רוב המכונים אינם פועלים בשל מגבלות הקורונה, אבל יש מכוני כושר, שכמו ר’ מחליטים לפתוח בניגוד להנחיות. הרבה מהתקשורת של אותם מכונים עם מתאמניהם נעשית בקבוצות פייסבוק סגורות, בקבוצות טלגרם ובקבוצות וואטסאפ פרטיות.

גם א’, מאמנת כושר ותיקה והבעלים של מכון כושר קטן ברמת גן, שבו, לדבריה, יכולים להתאמן בזמן נתון 20 איש, החליטה לפתוח את שעריו בחשאי בתום הסגר הראשון. “אני לא מרגישה שאני עושה משהו לא בסדר", היא אומרת. "ההתנהלות של הממשלה והפקרת ענף הכושר והספורט פוגעות לא רק בעסק שלי ושל הקולגות שלי, אלא גם במתאמנים עצמם. הם עולים במשקל, נכנסים לדיכאונות ומתחננים לחזור להתאמן. בסגר הראשון התחלתי לקבל יותר ויותר הודעות מהמתאמנים הקבועים, שהאיזון הנפשי שלהם הופר מפני שהם לא מתאמנים בכל יום בשעות הקבועות, והבנתי שיש פה מחדל של המדינה ושאני חייבת לפתוח, יהיה מה שיהיה”.

את לא פוחדת מקנס או מסגירת המקום?
“גם ככה המדינה לא מפצה אותי כמו שצריך, וגם ככה לאף אחד אין מושג באילו שעות וימים המכון שלי פתוח, אז אין לי כל כך ממה לפחד. התיאומים נעשים באופן פרטי, ולא כל אחד יכול להיכנס ובטח לא מהדלת הקדמית. הממשלה לא סופרת אותי, אז למה שאדפוק חשבון למישהו?”

את מקפידה על יתר ההנחיות?
“אני לא מכניסה יותר משמונה מתאמנים ודואגת לשמור על ההנחיות, ריחוק ומסיכות. חוץ מזה, אם במקרה תבוא המשטרה - מה שאני לא מאמינה שיכול לקרות כי אני מקפידה על החשאיות – אגיד שאני בית כנסת”, היא צוחקת.

במסגרת התחקיר לכתבה נתקלתי בקבוצת טלגרם שבה משתמשים שאלו היכן ישנם “מכוני מחתרת” בתשלום. אחד מהם סיפר לי כי מצא מכון כזה באזור הצפון, שבו הוא מתאמן. “אין לך מושג כמה חיפשתי מכון כושר שיהיה פתוח, אני חייב את זה לגוף ולנפש שלי”, הוא אומר, “אני משלם קצת יותר כסף מבדרך כלל ליום אימון, אבל זה שווה כל שקל. הגיע הזמן שהמדינה תתחשב בנו, האנשים שרק רוצים לשמור על אורח חיים בריא”.

כמה אנשים יש במכון בזמן נתון?
“לא יותר מארבעה אנשים, ותוך שמירה על כל ההנחיות. אנחנו לא עבריינים ולא עשינו שום דבר רע מלבד לרצות לשמור על אורח חיים בריא. הישיבה בבית היא שהורגת אותנו”.

“הגיעו לפת לחם"

“אני יודע מיהם המכונים המחתרתיים ובעלי המכונים האלה ולא אנקוב בשמותיהם, אבל חשוב לציין כי אנחנו לא מעודדים בשום אופן עבירה על החוקים, ולכן רוב רובו של הענף שלנו מקשיב לכללים ופועל על פי חוק”, מבהיר ירון סלע, יו”ר ארגון בעלי עסקים בתחום הכושר והספורט, “יש מועדוני כושר שהבעלים שלהם הגיעו לפת לחם, ובעלי הנכס לא מוכנים לבוא לקראתם בשכר המקום כשהוא סגור, ואפילו לא להוריד אחוז אחד ממנו. הפיצוי והמענקים שניתנים לנו מהמדינה נותנים מענה לסדר גודל של 25%־30% מההוצאות הקבועות שלנו. זה לא הגיוני. המדינה גרמה לאנשים להיות עבריינים. התופעה הזו היא בשוליים, וזה נולד רק ממצב של חוסר ברירה", אמר סלע.

ירון סלע (צילום: צילום פרטי)
ירון סלע (צילום: צילום פרטי)

עוד הוסיף יו''ר ארגון בעלי העסקים בתחום הכושר והספורט כי "גם מי שעושה את זה לא מתעשר עכשיו על חשבון מישהו אחר, אלא בקושי רב מצמצם הפסדים. גם המכונים המחתרתיים משרתים קומץ אנשים בלבד כי הם לא יכולים לפתוח בצורה רגילה, ושכולם יראו מה קורה אצלם. לכן בעל המכון פותח חשמל, מים, מביא מאמן, ואומנם לא מרוויח כל כך, אבל הוא חייב לגרום לתזרים כלשהו לעסק שלו. לבנו עם אלה שפותחים את המכונים שלהם באופן מחתרתי, ואנו מבינים אותם, אבל אנחנו לא מעודדים את זה בשום דרך. עד לפני חודש וחצי רוב האנשים הקשיבו להנחיות ופעלו על פי חוק, אבל מה שקורה עכשיו זו רעידת האדמה מלמטה. הם רואים שלקבוצות מותר להתאמן, אבל למאמן אסור לקבל כסף על כך, אז הם שואלים: ‘מה ההבדל בין להתאמן בחדר מדרגות או בחדר כושר?’ לפחות בחדר כושר יש מאמן ששומר על המתאמנים. האנשים שפועלים במחתרת לוקחים סיכון רב כי אין על זה ביטוח. לאיזה מצב הם הגיעו אם הם צריכים לסכן את העסק ואת המתאמנים בשביל לשרוד כלכלית? אם אותו בעל עסק היה מקבל פיצויים הולמים ולא מגיע לפת לחם, הוא לא היה צועק, לא היה פותח את המכון במחתרת”.