דרמה כזאת מזמן לא הייתה, והכל בחסות הצנזורה הצבאית. זה התחיל בישיבה סודית מיוחדת של שרי הממשלה שבה נדרשו השרים לחתום על מסמך שהם שותפי סוד, והסתיים בסירובה של הצנזורה הצבאית לאפשר לפרסם מהו הפיצוי שניתן לסוריה תמורת החזרתה של הצעירה שחצתה את הגבול ברמת הגולן. מה שאסרה הצנזורה הצבאית לפרסם - פרסמה הטלוויזיה הסורית. הסוד השמור, שהיה נחלתם של שרי הממשלה, הפך לנחלת הכלל.
פרסום הפרשה בטלוויזיה הסורית על כך שצעירה ממודיעין עילית חצתה את הגבול לסוריה, חידד את השאלה אם לא נעשה שימוש בצנזורה הצבאית כדי ליצור דרמה מיותרת חודש לפני הבחירות, אחרי שהתברר שמדובר בצעירה שהחליטה לחצות מרצונה את הגבול לסוריה. לאחר הדיווח של הטלוויזיה הסורית שלפיו בידי סוריה צעירה ישראלית, התברר שמדובר בצעירה מבית חרדי, בת 25, שבעבר כבר ניסתה לחצות את גדר הגבול לעזה ואת הגבול לירדן, ובמקרה אחר להיכנס ליריחו שנמצאת בשליטה פלסטינית. המחיר שנדרשה ישראל לשלם עבור שחרורה של הצעירה לא כלל רק את שחרורם של רועי צאן תמימים, שסביר להניח שלא רק רעו את צאנם. המאמץ שהוקדש לתפיסתם של הרועים מעיד שלישראל היה עניין בלכידתם של השניים, שידעו כיצד ניתן להתקרב לגבול עם ישראל. מי שהוצגו כרועי צאן נתפסו על ידי צה"ל. הצגתם כרועי צאן תמימים היא כנראה חלק ממאמץ להפחית מערכם, כדי להוכיח שהמחיר שישראל שילמה בעסקה בתיווכה של רוסיה הוא נמוך.
על הסעיף הנוסף שכלל העסקה, כתנאי לחזרתה של הצעירה לישראל, הוטל איפול כאמור על ידי הצנזורה. כל מי שהכיר את פרטי העסקה, ואת העובדה שבעידן רב־ערוצי כמעט בלתי אפשרי לחסום מידע, ידע שהחיסיון שהטילה הצנזורה לא יימשך זמן רב. השאלה המרכזית היא האם הצנזורה הצבאית אסרה את פרסום התמורה הנוספת שקיבלו הסורים בגלל חשש לפגיעה בביטחון המדינה, או שנעשה שימוש בכוחה ובסמכותה של הצנזורה לצרכים שאינם קשורים לביטחון הלאומי. לא חלפה יממה, ושני מקורות חשפו את מה שביקשה הצנזורה הצבאית להסתיר. הראשון הוא העיתון "א־שארק אל־אווסט", והשני הוא ריצ'רד סילברסטיין, בלוגר אמריקאי, שבבלוג שלו "תיקון עולם" ניתן למצוא בקביעות ידיעות שהצנזורה הצבאית בישראל אוסרת לפרסם.
שני המקורות דיווחו שישראל תממן חיסונים מסוג ספוטניק שמייצרים הרוסים כחלק מהעסקה לשחרור הצעירה. אם ישראל גמלה לסורים במעשה הומניטרי, לא היה מקום לצנזורה, משום שמעשה כזה יכול להעלות את ערכה של ישראל בעולם. מי שחששו מהפרסום והפעילו את הצנזורה הצבאית העריכו כנראה שפרסום זה יוביל לביקורת ציבורית, אבל לא מתפקידה של הצנזורה למנוע את הביקורת. השאלה היא מי הורה לצנזורה למנוע מידע על מעצרה של הצעירה הישראלית בסוריה ולהסתיר מהציבור את הסעיף הסודי בעסקה, שלטענת מקורות זרים כרוך בהוצאה של כמיליון דולר מקופת המדינה כדי לממן חיסונים עבור אזרחי סוריה.
היו כבר מי שהזדרזו לטעון שהמחווה שנאלצה ישראל לעשות תקדם את מציאתם ושחרורם של נעדרי צה"ל, ואת החזרת גופתו של אלי כהן ז"ל. אך אלה נימוקים הזויים. אם ישראל תבקש לקדם את מציאת גופות החללים ולהביא לקבורה בישראל את גופתו של כהן ז"ל, היא רק צריכה לזכור שוולדימיר פוטין הוא בעל הבית האמיתי בסוריה, ולרתום אותו למשימה. שלא כמו המבצע לשחרורה של הצעירה, שאימצה לעצמה תחביב של חציית גבולות, מדובר כאן במשימה לאומית, שהתמורה עבורה תהיה אולי גבוהה, אבל מוצדקת.