אין תקופה גרועה יותר מבחינתה של ישראל לנהל את השיח מול ארצות הברית בנושא הגרעין האיראני מאשר תקופת בחירות. לכך מתווספת המחלוקת בתוך הצמרת המדינית בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון בני גנץ ושר החוץ גבי אשכנזי בנוגע למדיניות הפומבית שיש לנקוט מול האמריקאים. במציאות כזו, החשיבות של דרגי המקצוע - משרד הביטחון, צה"ל והמוסד - בשיח עם האמריקאים הופכת משמעותית עוד יותר. מה גם שעד שתושבע בישראל ממשלה חדשה, ייתכן מאוד שוושינגטון כבר תיזום צעדים בניסיון להגיע להסכם חדש עם איראן.

לא במקרה הקו הפומבי שאותו צריכה לנקוט ישראל לא עלה בדיון שנערך השבוע בראשות נתניהו. הפערים, החשדנות וחוסר האמון בין הצדדים גדולים מדי. בקו הלעומתי כלפי הממשל האמריקאי מצדדים נתניהו וראש המטה לביטחון לאומי, מאיר בן שבת. את הקו הפרגמטי מאמצים בכירי מערכת הביטחון, שר הביטחון, שר החוץ וראש המוסד יוסי כהן. במערכת הביטחון מציינים כי בנושא הזה השיח מול המוסד הוא טוב וענייני, וכל אחד מבין את תפקידו בתוך השיח הפנים־ישראלי ומול המקבילים בארה"ב ובמעצמות נוספות.

בישראל קיוו כי הנשיא החדש ג'ו ביידן ימתין מעט עד לחידוש המו"מ וימשיך לאכוף בכל הכוח את הסנקציות על האיראנים, על מנת להביא אותם לשולחן המו"מ בנקודת פתיחה חלשה יותר. בפועל זה לא קורה, והאיראנים, בהפרות גסות של ההסכם, ממשיכים לבחון את סבלנותו של הממשל האמריקאי החדש, שבשלב זה מגלה איפוק רב לנוכח הפרובוקציות והממצאים החמורים שעולים מתוך הדוחות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. בדוח האחרון שפורסם השבוע עולה כי איראן קיימה פעילות בחומר גרעיני בלפחות ארבעה אתרים - ולא דיווחה היכן אותו חומר גרעיני נמצא היום.

לצד החששות, בישראל רואים גם את ההזדמנויות שבהסכם חדש. לפני כחודש גיבשה מערכת הביטחון את מסמך העמדה שלה בנוגע לשאלה מהו הסכם טוב. בישראל מבינים היטב כי האמריקאים צפויים לחזור למסגרת של הסכם הגרעין עם איראן, וזה עשוי להיות מהר מכפי שחשבו.
מסמך העבודה של מערכת הביטחון עונה גם על הסוגיה מהו הסכם מצוין מבחינתה של ישראל: הארכה משמעותית בת עשרות שנים של תפוגת ההסכם הקודם מבחינת הפיתוח והעשרת האורניום; הידוק הפיקוח על מתקני הגרעין; הגבלה משמעותית של תוכנית הטילים ארוכי הטווח המיועדים, על פי ההערכות, לשאת ראש קרב גרעיני; מאמץ מדיני בינלאומי למניעת המשך ההתבססות של איראן במזרח התיכון ופעולות הטרור שהיא ושלוחיה מבצעים.

אבל במערכת הביטחון מבינים היטב כי מדובר ברשימת משאלות שלא צפויה להתממש במלואה, וכי יהיה קשה לכרוך בנושא הגרעין את הגבלת תוכנית הטילים ארוכי הטווח ואת מניעת ההתבססות האיראנית באזור והתמיכה בטרור. לכן צריך להחליט על סדרי עדיפויות ובאילו נושאים מרכזים את המאמץ מול האמריקאים. בדיון השבוע הוחלט כי המל"ל ינהל את עבודת המטה בתחום המדיני מול כל הגורמים שעובדים עם האמריקאים וגורמים אחרים, וידאג גם ליישור הקו במסרים בין גורמי המקצוע השונים.

בסופו של דבר, מהדיון האחרון לא יצא הנתון החשוב ביותר - מה ישראל רוצה מהסכם גרעין חדש, ומהו הקו שאותו ישראל צריכה לנקוט מול האמריקאים. ככל שהמדיניות הנוכחית תימשך בחודשים הקרובים, ישראל תתקשה להשפיע על הממשל בארה"ב.

בנימין נתניהו וג'ו ביידן (צילום: רויטרס)
בנימין נתניהו וג'ו ביידן (צילום: רויטרס)

שלח לי שקט

מאיראן הרחוקה - למציאות היומיומית בעזה. סיור של יום שישי בבוקר, קצת לאחר הסערה של השבוע שעבר, שלא השאירה כמעט זכר לכלניות האדומות שכה מאפיינות את האזור בתקופה זו של השנה. הניגוד שבין יפי הטבע למכשול ולגדר הגבוהה שפוצעים את הנוף מחזיר אותנו למציאות כשמשפחת צבאים מחפשת את עצמה בין הגדרות שתוחמות את אזור הביטחון המיוחד.

הרבה השתנה כאן בשנה האחרונה, ולא רק המכשול שהקימה ישראל בגבול הרצועה. גם בעזה משתנים דברים. מוקדם לדבר על יציבות ביטחונית לאורך זמן, הרי עימות יכול להתפתח במהירות מסחררת. ועדיין נראה שבשנה האחרונה, בזכות אינטרסים כלכליים, מגיפת הקורונה, הקטארים שפותחים את הכיס וישראל שמאפשרת יותר בהקשרים ההומניטריים – נוצר בכל זאת בסיס מעט רחב יותר של יציבות. במשך חודשיים לא נורתה רקטה מהרצועה. זו אינה תעודת ביטוח לכך שהסלמה לא צפויה בעתיד, אבל זה משקף מצב נוכחי שכבר נמשך חודשים ארוכים, שבהם האינטרסים של ישראל וחמאס מתחברים, נכון לעכשיו, לרצון לשמור על השקט ולא להידרדר להסלמה.

את הקו בעזה מוביל מנהיג חמאס יחיא סנוואר. המעמד והדומיננטיות שלו לא מעורערים בשלב זה. בישראל מעריכים כי במצב הנוכחי קיים פוטנציאל שהשקט היחסי יימשך. השקט, יש לציין, לא השתרר כך סתם במקרה. מאחורי הקלעים פועלים אנשים רבים ממערכת הביטחון בישראל, במצרים, בקטאר ובחמאס, ובנוסף, הקשר העקיף בין ישראל לחמאס מעולם לא היה כמעט ישיר כמו עכשיו.

אבל באזור שלנו אין מתנות חינם. בישראל מודעים לכך שמחיר השקט, שממנו נהנים תושבי העוטף לאחר שנים ארוכות של חוסר יציבות, משולם במטבע של המשך ההתעצמות של חמאס, שמנצל היטב את התקופה הזאת ואינו שוקט על שמריו. סבבי ההסלמה בשנים האחרונות אפשרו גם פגיעה בנכסי איכות של חמאס. תקופה של שקט מגבילה מאוד את היכולת של צה"ל לפעול, ובחמאס עמלים על שיפור יכולות הטילים, אימון הכוחות וחפירת המנהרות. כמו כן, מושקעים משאבים גם ביכולות הצבאיות הימיות, והאירוע השבוע סיפק הצצה קטנה לניסיונות של חמאס להתעצם גם בזירה זו. הדיווח הלקוני שבו תוארה בהודעת דובר צה"ל השמדת כלי שיט שהתקרב לכוחות חיל הים, אינו מספר את התמונה המלאה.

ניתן להעריך כי חמאס לא שאף השבוע לבצע פיגוע ימי. איום פוטנציאלי - כך התייחסו בצה"ל לאותו כלי שיט של חמאס. חציית קו אפשרה לישראל להשמיד אותו מבלי שהאירוע חצה את סף הרעש הקל של אדוות הגלים. ללא תגובות מצד חמאס, וגם אצלנו תחת חשיפה תקשורתית נמוכה. בדילמה שבין התעצמות חמאס וארגוני הטרור בעזה לבין שקט, בוחרת ישראל בשימור היציבות, אך ממשיכה לפקוח עין על צבירת הכוח המדאיגה של חמאס, שלא פוסק לרגע מלתכנן את העימות הבא.
 
[email protected]