ראשת מפלגת העבודה מרב מיכאלי התעמתה לאחרונה בכנסת עם ח"כ שבח שטרן (הליכוד) בעניין סבה, רז'ה (ישראל) קסטנר, וגורלה המר של יהדות הונגריה בתקופת השואה. משבחרה להיות מנהיגה של מפלגה ציונית, אין ברירה אלא להיכנס להיסטוריה כדי לבחון את דבריה.
נגד קסטנר נטען בזמנו על ידי יוצאי הונגריה כי שיתף לכאורה פעולה עם הנאצים. נטען כי בהיותו יו"ר בפועל של מועצת היהודים בהונגריה, הגיע לידיו דוח ורבה־הצלר על ההשמדה שחובר באפריל 1944 על ידי השניים, שהצליחו לברוח מאושוויץ. דהיינו לקראת סוף המלחמה כאשר גרמניה כבר הובסה בסטלינגרד והייתה בנסיגה בכל החזיתות.
לפי הטענה, חובתו הייתה להודיע ליהודי הונגריה שהגרמנים מרמים אותם כשהם נשלחים כביכול לעבודה חקלאית בעוד שייעודם היה למות בתאי הגזים. שני הניצולים שברחו משם ליוו את הדוח בתרשימים ובהסברים והעריכו כי עד אז נרצחו כ־1.7 מיליון איש באושוויץ. לא ברור מה קסטנר עשה עם הדוח. יש מי שטען שקסטנר לא פרסם אותו על מנת לא לפגוע במגעיו עם הנאצים.
בספרו של אחד משני הנמלטים מאושוויץ, רודולף ורבה ("ברחתי מאושוויץ", אוניברסיטת חיפה, 1998), הוא כתב: "רציתי להזהיר את העתידים להישלח מפני מה שמצפה להם מפני שידעתי שאילו ידעו – היו מתקוממים ולוחמים, כפי שהיהודים בגטו ורשה לחמו. לו ידעו את האמת, היו מסרבים ללכת בצייתנות לבתי המטבחיים".
כמו כן, קסטנר מסר תצהירי עדות במשפטי נירנברג לטובת עוזריו האישיים של אייכמן מה־ס"ס – קורט בכר, הרמן קרומיי, מגדולי משמידי יהדות פולין, וגנרל ה־ס"ס הנס יוטנר, הממונה הראשי על מחנות הריכוז בחבורה של אייכמן. לפי ספרו של ורבה, לא די בכך שקסטנר לא סיפר על דוח ורבה־וצלר, אלא "הוא הראה אותו לאדולף אייכמן בבודפשט". בנוסף, לדברי ורבה, בעקבות כך, אייכמן פתח בסריקות אחרי מחברי הדוח. "לא ידעתי שד"ר קסטנר לא הזהיר את היהודים ההונגרים שהם עומדים למות והוא מנהל משא ומתן מסתורי עם אייכמן בבודפשט", כתב ורבה.
יש לציין שמרד גטו ורשה התחיל בינואר 1943 כאשר בגטו נותרו עדיין 60 אלף יהודים, והגרמנים נאלצו להילחם במשך חמישה שבועות מבית לבית ומבונקר לבונקר כדי לסיימו. זה היה תוך כדי המלחמה על סטלינגרד, שבה הובס ונכנע הצבא הגרמני. תורה של הונגריה הגיע רק 15 חודשים לאחר מכן כאשר גרמניה עמדה בפני תבוסה כוללת. אולי אם קסטנר היה מגלה ליהודים את האמת על ההשמדה – היה סיכוי שיפרצו מרידות דומות בפרובינציה ההונגרית ויתרחשו בריחות לארצות השכנות. על פי הנטען, קסטנר לא פרסם את הדוח כדי לא לפגוע במגעיו עם הנאצים, בהם הצלת כ־1,600 נוסעי רכבת קסטנר, שחלקם היו מקורביו. מה שמעלה את השאלה האם אייכמן פיתה אותו לשתף פעולה כדי למנוע חזרה על המרד בגטו ורשה בשעה הכי קשה לגרמניה. קסטנר גם מעולם לא הסביר מדוע נתן עדויות חיוביות לטובת אנשי ה־ס"ס של אייכמן, מה שעזר להצילם מעונש.
אי לכך קבע השופט בנימין הלוי בפסק דינו במשפט קסטנר בשנים 1954־1955 כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן" – ביטוי פואטי של גתה על פאוסט. יש לציין כי שנים לאחר המשפט הביע הלוי חרטה על השימוש במילים אלו. ב־1957 נרצח קסטנר. בערעור שהוגש על פסק דינו של הלוי קבע בית המשפט העליון כי קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים וכן שלא היה שותף בעקיפין לרצח של יהודי הונגריה ולשותפות גזל עם הנאצים. שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט אמר ש"רק ההיסטוריה תשפוט את מעשיו" של קסטנר. עם כל הכבוד לכישוריה של נכדתו מרב מיכאלי, ההיסטוריה עדיין לא מדברת מגרונה.