טרם שאביע דעתי על מה שמכונה "רפורמת הירקות והפירות", אעשה גילוי נאות: אינני מהנהנים מאכילת ירקות ופירות, ואף ביצים אני נוהג לאכול בלי החלמון (מסיבות בריאותיות).
כידוע, בימים האחרונים הודיע שר האוצר אביגדור ליברמן על כוונתו לפתוח את שוק הפירות, הירקות והביצים ליבוא כמעט חופשי בתוך חמש שנים. אחרי ששמעתי את תומכי הורדת המכסים מתרצים את פתיחת שוק הירקות והפירות ליבוא ללא מכס בתירוץ הכל כך מוכר "התייעלות" - נזכרתי בסיפור על הכפרי מהעיירה יהופיץ, שקיצץ מדי יום את כמות האוכל שנתן לפרדת העבודה שלו. קיצץ וקיצץ והתפאר בפני חבריו על ההתייעלות ועל הפחתת העלויות שיביאו להוזלת מחיר התוצרת שלו לצרכן והגברת התחרות בשוק המקומי. בסופו של תהליך, אפסו כוחותיה של הפרדה, והיא מתה מרעב. ואוסיף קטע משלי: חבריו, שלא קיצצו ולא התייעלו, העלו מחיריהם בגלל היעלמות המתחרה שנותר ללא פרדה. מוסר ההשכל שלמדתי מסיפור ילדות זה הוא שהתייעלות בסוף מעלה מחירים.
זאת ועוד, התפלאתי לשמוע ממצדדי הרפורמה כי הרפורמה תצעיד קדימה את החקלאות הישראלית מחקלאות מיושנת לחקלאות המתבססת על חדשנות. הואיל וביקרתי בלא מעט משקים בארץ ונתקלתי בחקלאות מודרנית שאין שנייה לה בעולם, די התפלאתי לשמוע תירוץ נבוב זה. הרי רק לאחרונה הפעיל משרד החקלאות בראשות השר אלון שוסטר תוכנית חדשנות לענפי הצומח ב־95 מיליון שקלים. בנוסף, נזכרתי בביקור במרכזי מו"פ של משרד החקלאות בערבה, וכמובן בפיתוחי מכון וולקני שהם מודל לחיקוי בכל העולם.
אז חקלאות מיושנת אין, וחקלאות אינטנסיבית מודרנית רואים בכל מקום: בתי צמיחה, חממות גידול וחקלאות הידרופונית. רבות כבר נאמר על עלויות הגידול בארץ: כשרות, שמיטה, מחירי מים, שכר עבודה ופערי תיווך. מסתבר שראש חסה נמכר בירדן לבתי המלון ב־30 אגורות, ואילו בארץ מחירו כ־3.5 שקלים בגלל עלות העבודה ומחירי המים. מסתבר שאחרי ה"רפורמה" כדאי יהיה לישראלים להקים חוות גידול בירדן, שם שכר העבודה נמוך ללא היטלים ואגרות, ואילו המים ניתנים חינם אין כסף מישראל לירדנים.
הנושא האחרון הוא ביטחון המזון, כלומר יכולתה של מדינה לחיות מהייצור המקומי של מזון ללא תלות ביבוא העומד תמיד בסכנה של אמברגו כזה או אחר ועלול להשאירנו רעבים. החקלאים הישראלים הם החיילים בצבא הגנת המזון הישראלי, וכך יש להתייחס אליהם. אם בגלל ביטול תוכנית האוצר אשלם 70 שקלים לחודש יותר על פירות וירקות – כך לפי הערכת האוצר - כדי לשמור על ביטחון המזון בארצנו, אז המחיר כדאי, וכולי תקווה שלא אני ולא אחרים יתמוטטו מכך.
אז מה כן - טיפול בשני נושאים שאחראיים ליוקר המחירים: הורדת פערי התיווך בתחום זה, מהלך שאינו מופיע כלל בחוק ההסדרים החדש; ושמירה על מחיר מים סביר לחקלאות.
הואיל והעניין המרכזי הוא חיסכון בעלויות, משרד האוצר יוכל לכלול בחוק ההסדרים סעיף של פתיחת שוק השרים ליבוא ללא מכסות וללא מכס. מסתבר שעלות העסקת שר בתאילנד זולה בהרבה מזו בישראל. הואיל ורוב העובדים בחקלאות הם תאילנדים, אולי כדאי לייבא שר חקלאות מתאילנד, ובכך להוזיל עלויות ולהגביר את התחרות על תפקידי שרים בארץ.