"זה לא הגיוני, הסיפור הזה עם הפנסיה, אפילו אכזרי, אבל איכשהו זה יצא לי לטובה", אמר לי בראיון לפני תשע שנים אלכס פלג, שחקן תיאטרון נפלא, שגם הטביע חותם מרשים על מסך הקולנוע והטלוויזיה. פלג, שהלך היום לעולמו בגיל 83, לאחר שהיה למעלה מארבעה עשורים מטובי השחקנים בהבימה, בירך על כך שלעומת אי אלה מחבריו, השחקנים הוותיקים, שהקריירה שלהם נגדעה עם צאתם לגמלאות, עלה בידיו להתגבר על ה"גזרה".

"אצלי זה אחרת", פלג, זוכה פרס אמ"י למפעל חיים, ציין בסיפוק. "נהייתה לי אפשרות לבחור תפקידים ולא לעשות כל דבר שרצו להטיל עלי. לעשות פעמיים צ'כוב ופעם שייקספיר בשנתיים וחצי זה הישג יפה מאוד. בהבימה לא הייתי יכול לצפות להספק כזה".

פלג נולד ב-38' בבוקרשט שברומניה, שם נקרא אלכסנדר שטרומינגר. לדבריו, מילדותו היה שם בחוגים דרמטיים ו"כבר שם הייתי שפוט לעניין התיאטרון". כשעלה ארצה בגיל 14, נשלח על-ידי עליית הנוער ללמוד בבית הספר החקלאי הכפר הירוק, בין השאר עם פולי מהגשש ועם חנן גולדבלט. "הכפר היה השער שלי לישראליות, אך מכיוון שהחקלאות לא הייתה משוש-חיי, הייתי נוסע לאחר הלימודים ללמוד בבית הספר הדרמטי בהבימה", סיפר.

לאחר שירותו הצבאי בלהקות פיקוד המרכז וגייסות השריון, עם קפיצה באמצע להבימה, להצגת "זרוק אותו לכלבים" של מוסינזון, למד שנתיים תיאטרון בפריז. כששמע שם על ההתארגנות לפתיחת תיאטרון חיפה, הופיע בו בהצגת הפתיחה "אילוף הסוררת".

הרומן שלו עם התיאטרון במורדות הכרמל לא היה ממושך. הבמאי היהודי-אנגלי יוליוס גלנר, שהתמנה כמנהל האמנותי של הבימה, קרא ב-63' את פלג לדגל עם פיתיון בלתי ניתן לסירוב כתפקיד סם בן ה-20 בהצגת "סוף המרוץ", מאת יוסטינוב, לצד ענקי התיאטרון הלאומי.

"הבימה של אז לא היה הבימה של היום", העיד. "הייתה שם אווירה של קדושה. במסדרונות בין חדרי האיפור הלכת בשקט. היום האנשים בתיאטרון רועשים ואין להם יראת הכבוד שהייתה".

אלכס פלג (שני מימין) ב''מי מפחד מווירג'יניה וולף?'', 1964 (צילום: ירון מירלין)אלכס פלג (שני מימין) ב''מי מפחד מווירג'יניה וולף?'', 1964 (צילום: ירון מירלין)

התפקיד שהקנה לו מעמד בהבימה היה ריקארדו פונטאנה, הכומר הצעיר, מציל היהודים, בהצגת "ממלא המקום" מאת הוכהוט, שהיוותה קטרוג כלפי עמדתו של האפיפיור פיוס ה-12 בתקופת השואה. "זה היה תפקיד-תפקיד", נזכר בנימת געגוע. "הייתי צעיר בן 26, נראיתי טוב וכנראה גם מוכשר. העיתונות השתגעה ממני ובבת אחת הפכתי לכוכב עולה".

אחד משיאיו של פלג בהבימה היה בתפקיד ניק בהצגה הסוערת וקוצרת השבחים "מי מפחד מ-וירג'יניה וולף". "אני, הצעיר בהצגה, חלמתי שאשחק בה בתפקיד המבוגר של ג'ורג', שאותו גילם מישא אשרוב", העיד. "החלום התגשם כששיחקתי את התפקיד בבית ליסין עם אותה פרטנרית נהדרת מהבימה - מרים זוהר".

בין תפקידיו הבולטים בהבימה היו קאסיו ב"אותלו" של שייקספיר, קוסטיה ב"השחף" של צ'כוב, יוסף ק. ב"הטירה" של קפקא, קראון ב"אדיפוס המלך" ועוד. בתיאטרון באר-שבע גילם את אוטו פרנק בהצגת "יומנה של אנה פרנק".

קל היה להרכיב לפלג על-פי תפקידיו קלסתרון כשחקן. בראיון קודם עמו, לפני כ-40 שנה, עמד על מיעוט הצגות המקור שבהן השתתף. "אני אירופאי במוצאי ונשארתי קצת כזה", אמר. "אף פעם לא התאמתי לתפקידי הצבר".

אלכס פלג עם דליה פרידלנד בהצגה המאהב, 1964 (צילום: ירון מירלין)אלכס פלג עם דליה פרידלנד בהצגה המאהב, 1964 (צילום: ירון מירלין)

ריבוי תפקידי הרופאים של פלג - שחקן שקומדיות היו ממנו והלאה ("ואולי בגלל זה מראש לא לקחו אותי לסרטי בורקס", נשם לרווחה)  - השופטים, המורים ודומיהם, לא היה מקרי ובהתאם לחזותו האינטלקטואלית. זו גם הביאה לו לא אחת תפקידי נסיכים, אבל בדרך כלל לתפקידי מלכים ושליטים העדיפו על פניו שחקנים אחרים.

חזותו גם הפכה אותו לשחקן-מסך מבוקש מאז שבהיותו חייל הופיע בסרטו של לארי פריש "עמוד האש". פלג עבר מסרט לסרט ובין השאר הרשים מול גילה אלמגור ("פרטנרית נהדרת", הוא שיבח אותה) בסרט "על חבל דק", שהבמאית שלו, מיכל בת-אדם, גייסה אותו לגלם את אביה בסרטה "איה: אוטוביוגרפיה דמיונית". ב"סיפור אינטימי", שביים נדב לויתן, שיחק מול חוה אלברשטיין, שעליה אמר - "היא לא רק זמרת, אלא גם שחקנית טובה מאוד".

בין שלל הסדרות שבהן הופיע בטלוויזיה, כולל "קסטנר", "מיי  פירסט סוני" ו"חדר-מלחמה", שיחק את אחד השרים ב"גולדה", שם חלק סצנה עם אינגריד ברגמן, שעליה העיד: "אני זוכר אותה כשחקנית גדולה, שכבר לא הייתה במיטיבה וראו עליה כמה שהיא סבלה קשה".

נטלי פורטמן ליהקה את פלג לתפקיד עמוס עוז המבוגר בסרטה "סיפור על אהבה וחושך". "לא להאמין כמה שנטלי הייתה מקסימה", התמוגג ממנה. "כשחקנית בעצמה מדהים היחס שלה לשחקנים. היא פשוט השתחוותה לרגליי".

אלכס פלג (צילום: אריאל בשור)אלכס פלג (צילום: אריאל בשור)

פלג היה חובב שחייה ותרגול בשיטת פלדנקרייז, מה שלדבריו "תורם לריכוז". כמי שהשתדל לא להחמיץ שחייה יומית בבריכה, הכיר את רעייתו, גילה, מורה לחינוך גופני במקצועה, בבריכת "גורדון". להם שתי בנות ושני נכדים. מאיה היא מעצבת תפאורות ונועה - קולנוענית, עורכת סרטים. כלומר, הן באמנות, אך בטווח ביטחון מהמשחק.

"כנראה, באיזשהו מקום בתת-מודע הרחקתי את שתיהן מהמקצוע שלי", הודה. "גם אם הצלחתי כשחקן, אין להתעלם מכך שמדובר בתחום קשה עם תחרות בלתי מתקבלת על הדעת. יש אינפלציה של שחקנים, כשאין כל כך הרבה תיאטראות שיקלטו את השחקנים הרבים שמסיימים מדי שנה את לימודיהם בבתי הספר למשחק".