סגן אלוף במילואים אבי כאלו פרש לפני כשלוש שנים מצה"ל, לאחר 24 שנות שירות בצבא, רובן במודיעין. בין לבין הוא הושאל לחמש שנים לפרקליטות הצבאית, שם כיהן בין היתר בתפקיד היועץ המשפטי של פיקוד הדרום בזמן מבצע עופרת יצוקה ב־2008.

דיווח: כך הוחמצה תוכנית סודית לחילופי שבויים ונעדרים מעזה

בתפקידו האחרון באגף המודיעין שימש במשך חמש שנים כראש מחלקת שבויים ונעדרים (שו"ן) של צה"ל. לתפקיד זה נכנס לפני מבצע צוק איתן בעזה, שבו נפלו ונחטפו סגן הדר גולדין ז"ל ברפיח וסמל ראשון אורון שאול ז"ל בשג'אעייה. בהמשך נוספו לתיק השבויים והנעדרים המורכב של עזה שני אזרחים פגועי נפש, אברה מנגיסטו מאשקלון והישאם א־סייד מחורה, שחצו את הגדר לרצועה ומאז על פי ההערכות מוחזקים בידי חמאס, רחוקים מלב העניין והשיח הציבורי בישראל.

סא''ל (במיל') אבי כאלו (צילום: אלוני מור)
סא''ל (במיל') אבי כאלו (צילום: אלוני מור)


גם את הרוסים מכיר כאלו מקרוב, לאחר שלוש שנים אינטנסיביות וחשאיות על הקו שבין תל אביב למוסקבה. המגעים עם הרוסים נוצרו על רקע שיתופי פעולה מודיעיניים ומבצעיים שנרקמו עם שותף לא טבעי לקהילת המודיעין, שהוא גם יריב מודיעיני ובעל ברית של הגדולים באויבינו – איראן, חיזבאללה וסוריה. כאלו נעזר ברוסים, שנרתמו לסייע באיתור שרידי שלושת נעדרי קרב סולטן יעקוב במלחמת לבנון הראשונה.

כאלו סבור כי במציאות הנוכחית, שבה ישראל נדרשת לגלות קו נִצי יותר כלפי הרוסים, יהיה קשה לחזור שוב לאינטימיות דומה בציר המודיעיני והמבצעי שהובילה לאיתור ההיסטורי של שרידיו של רב־סמל זכריה באומל ז"ל. לעמדתו, ישראל לא ניצלה את חלון ההזדמנויות באופן מיטבי עד לפרוץ המלחמה באוקראינה כדי להמשיך להתקדם במאמצים דומים לאיתור נעדרים נוספים בסוריה.

אורון שאול ז''ל (צילום: דובר צה''ל)
אורון שאול ז''ל (צילום: דובר צה''ל)


על ההתנהלות של הדרג המדיני והצבאי בסוגיית השבויים והנעדרים בעזה יש לכאלו ביקורת נוקבת. "בשנים האחרונות אין למדינה אסטרטגיה בנושא השבויים והנעדרים בעזה", הוא מקדים ואומר כבר בתחילת הראיון. "בניגוד לפרסומים שונים, לא התקרבנו כלל מאז צוק איתן לפתרון הסוגיה, והדרג המדיני הבכיר וגם צמרת הצבא חוששים להיכנס ולעסוק באומץ בנושא הזה בשל החשש מביקורת ציבורית ומחיר פוליטי".

לאחר מבצע שומר החומות הציבה ישראל משוואה נוקשה הכורכת יחד תמורות אזרחיות ופתרון סוגיית השו"ן. בפועל, מבהיר כאלו, דיבורים לחוד ומעשים לחוד. "ישראל התפשטה מכל עקרונותיה בנושא השבויים הנעדרים וזורה חול בעיני המשפחות עד היום", הוא טוען. "יש לישראל אינטרס לגיטימי, והוא - לשמור על היציבות בדרום, אך הבעיה נוצרת כשלמרות הצהרותיך כי שינית מדיניות, אתה מתקפל מהן מתוך אינטרס נקודתי, תמורת שקט מעזה. ההתנהלות המזוגזגת הזו גם מחשקת אותנו, וגם האויב לומד למנף זאת לאינטרסים שלו".

טראומת שליט וג'יבריל

תפקיד ראש מחלקת שבויים ונעדרים הוא רגיש ויוצא דופן בנוף הצה"לי. רמ"ח שו"ן נושא בכובע כפול. מחד, נהנה מקשר ישיר וחופשי שאינו אופייני לקצינים בצבא, לרבות בכירים ממנו, לדרג המדיני. הן למול מתאם השו"ן (בשנים האחרונות ירון בלום) והן למול המזכיר הצבאי לרה"מ. מאידך, בצבא הרמ"ח אמון על כל עולמות התוכן של איסוף, מחקר ומודיעין, ייזום מבצעים לחשיפת מידע חדש והשבת נעדרים, קשרי חוץ מול צבאות אחרים, ולא פחות חשוב, התפקיד המורכב ואולי הרגיש ביותר – קשר עם משפחות השבויים והנעדרים.

ממשלת ישראל אומרת פעם אחר פעם למשפחות ולציבור שהיא עושה הכל כדי להשיב בנים לגבולם. איך אתה מסתכל על זה היום לאחר שלוש שנים כאזרח?
"את הביקורת שיש לי אמרתי עוד כשהייתי לובש מדים והשמעתי אותה לבכירים ביותר: ללא דיון ריאלי ומפוכח בסוגיית השבויים והנעדרים בעזה, לא תהיה התקדמות במגעים ולא יוחזרו הבנים. המערכת המדינית־ביטחונית עודנה סובלת מטראומת עסקת גלעד שליט, כפי שסבלה בעבר מטראומת עסקת ג'יבריל ב־1985 והמחיר הקשה ששילמנו ב־1,150 מחבלים. טראומת עסקת ג'יבריל הובילה לאובדן עקבותיו של רון ארד, וגם כיום, עם כל ההבדלים אל מול רצועת עזה, המערכת סובלת משיתוק ביחס ליכולת שלה לנהל מו"מ אפקטיבי עם חמאס".

השיתוק, אני מניח, נובע גם מהחשש מביקורת ציבורית־פוליטית על מחיר עסקה שיש בנוגע אליה סימני שאלה. יכול להיות שכרגע אין פתרון לסוגיה הזו והממשלה צריכה להיות ישרה עם המשפחות ולא להשלות אותן?
"חמאס הוא לקוח קשה מאוד, אפילו יותר מחיזבאללה, כי אצל חמאס סוגיית האסירים היא בלב הנרטיב שלו ואי אפשר לשנות את זה. לכן הוא גם דורש בקשות חסרות מידה הנשענות על ההישגים האדירים שלו בעסקת שליט. אלה הן ציפיות מאוד לא ריאליות, שבצדק רב ישראל לא מוכנה לשלם שוב".

אז בעצם מדובר בשיח של חירשים שבו שני הצדדים מבינים היטב את גבולות הגזרה ולא באמת מעוניינים בעסקה כרגע?
"אלה לא דברים שייאמרו במפורש, לא לציבור בישראל, לא למשפחות ואפילו לא בחדרי חדרים. אבל למיטב הבנתי, שגם נשענת על שיח עד היום עם גורמים שונים במערכת, אין לשני הצדדים, ישראל וחמאס, אינטרס אמיתי כרגע להתקדם לעסקה".

כי חמאס וישראל מבינים לעומק שכל צד לא מסוגל בעת הזו לשלם את המחירים בגלל הביקורת והלחצים הפנימיים?
"במצב הדברים היום, כשפער העמדות כל כך גדול וכשמדובר במחיר הפסד לשני הצדדים, ישראל וחמאס מבינים היטב כי כל אחד במגרש שלו לא קרוב לוותר".

איפה הטעויות של ישראל? היכן כן היה ניתן להתקדם?
"קודם כל, שאלה שחייבים לשאול, מדוע אנחנו מתעקשים על כריכת האזרחים באותה עסקה יחד עם החיילים גולדין ושאול?".

אתה זה שהיה במערכת שנים ארוכות ועסק בנושא. לא בחנתם את זה לעומק?
"התשובה היא לא. בשום שלב הנושא הזה לא עלה לסדר היום, בעיקר בשל חשש מביקורת של משפחות החיילים גולדין ושאול. אף אחד לא אומר זה מפורשות, אבל הפיל הזה נמצא כל הזמן בחדר".

אבל ניתן להבין את הביקורת האפשרית. משפחות החיילים עלולות להתרעם על כך שאזרחים שחצו מיוזמתם קודמים לטיפול בלוחמים שנפלו למען המולדת.
"אני חושב שפתרון סוגיית השבת גופות החיילים עובר קודם כל דרך פתרון סוגיית האזרחים השבויים, שהיא הומניטרית במהותה. היא גם ישימה, משום שעליה ישראל לא הייתה נדרשת לשלם מחירים כבדים, וגם חמאס מכיר בכך שיש בידיו אזרחים פגועי נפש. הוא גם היה יכול להסביר לתושבי עזה ולאסירים בכלא שמדובר במשהו אחר שניתן למסגר אותו אחרת. אם היינו פותרים קודם כל את הסוגיה הזו, חוויית ההצלחה של עסקה כזו לשני הצדדים הייתה מקדמת שיח נוסף, מבססת אמון בין הצדדים, אולי אפילו מסייעת ליציבות הביטחונית בדרום ועשויה לקדם עסקה של השבת לוחמינו לקבר ישראל. עסקה שהיא יותר מורכבת לשני הצדדים".

למעשה אתה אומר שפירוק העסקה לשניים ופתרון מוקדם של סוגיית האזרחים היה מקדם את השבת גולדין ושאול?
"מבחן התוצאה מוכיח בשנים האחרונות שהלכנו פעם אחר פעם באותה קונספציה, של ניסיון לפתור את כל החבילה ביחד, בתמורות ובמחירים שידענו לבד שאין סיכוי בעולם שהצד השני יהיה מוכן לקבל. אז מה עשינו בזה?".

שתי מגמות שליליות

כאלו התגייס לצבא ליחידת 8200 באגף המודיעין. לאורך שירותו הצבאי עסק גם בנושאי הגרעין באיראן, בזירת הטרור הפלסטיני ובחיזבאללה. אבל במרכז שירותו במודיעין עמד העיסוק בשבויים ובנעדרים. כקצין צעיר הוא כיהן כמזכיר של ועדת השופט אליהו וינוגרד ז"ל, שמונתה בשנת 2000 על ידי הרמטכ"ל דאז שאול מופז כדי לבחון מה עולה בגורלו של הנווט רון ארד.

לאחרונה פרסם רועי שרון בחדשות כאן 11 כי בשנת 2018 גיבשו ארגוני הביטחון תוכנית לחילופי שבויים. כאלו לא חש שמדובר בהזדמנות שפוספסה. "מדובר במסמך שראשי מערכת הביטחון חתומים עליו", הוא אומר. "אבל המסמך הזה מעולם לא הבשיל לשום דבר, לא בצד הישראלי ובוודאי שלא בצד של חמאס. גם אם ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו היה נעתר לקיים על המסמך הזה דיון, באמת שזה לא היה מבשיל לדבר מעשה משמעותי".

למה?
"כי זה סוג של עלה תאנה של צה"ל, השב"כ והמוסד. כשאתה בודק את הסעיפים של המסמך הזה לעומק, זו בדיוק אותה קונספציה שבה פעלנו בשנים האחרונות. מחשבה שניתן לסגור עסקה כוללת של האזרחים והחיילים במחירים מאוד נמוכים ולא ריאליים. כשיצא המכתב הזה, טענתי מול כל הגורמים הרלוונטיים שאין לו סיכוי של ממש לייצר התקדמות במשא ומתן. אם נכונה הטענה שהמטרה הייתה לקדם שיח אצלנו בדרג המדיני, אז המכתב הזה הוא חסר משמעות. יש דרכים אחרות לפתוח דלת אצל ראש הממשלה".

האם את המהלכים של ההקלות האזרחיות שישראל עשתה מאז שומר החומות, ובמיוחד הכנסת הפועלים לעבודה בישראל, היה ניתן למנף להתקדמות במסגרת השבויים והנעדרים?
"לאחר המבצע נרשמו שתי מגמות שליליות. הראשונה, הבטחנו באופן פומבי שמה שהיה לא יהיה, אך בפועל ישראל נסוגה כמעט מכל תביעותיה ומאשרת היום הכנסת 20 אלף פועלים, פרויקטים בינלאומיים, הסדרת הכסף הקטארי, ולא קיבלה עד היום כל תמורה בנושא שו"ן, ולו המינימלית ביותר. המגמה השנייה שהוחמצה כאן היא הזדמנות, תמורת ההקלות האזרחיות המרחיבות, לפחות לדרוש תמורות הומניטריות הקשורות לאזרחים הישראלים המוחזקים בחיים בעזה".

אתה למעשה מתאר תמונה עולם פסימית שאין בה סיכוי לעסקה ולפתרון.
"צריך להיות ישרים עם עצמנו. אין אפשרות להשיב חיילים, גם כאשר מדובר בגופות, ללא מחיר ביטחוני. זה ודאי לא בסדר גודל של עסקת שליט, וגם חמאס אמור היה מזמן להבין זאת, אבל יידרש כאן שחרור מוגבל של אסירים ביטחוניים עם דם על הידיים. בינתיים צו השעה מאפשר לקדם פתרון בשביל שני אזרחים ישראלים שחיים שנים תחת שבי חמאס. אפשר לשבור פרדיגמות ולהתחיל קודם בניסיון לפתור את השבתם. אני מאמין שזה גם עשוי לקדם את השבת החיילים, אבל את הקיפאון וחוסר המעש המדיני אצלנו וחוסר העניין של צמרת הצבא בעניין הזה צריך היה מזמן כבר לשבור.

"מעבר לכל, ערך השבת הבנים הולך ונשחק. החברה בישראל חייבת להרגיש שהצבא מודע לקושי ולמורכבות של המו"מ עם ארגון טרור כמו חמאס, אבל מצד שני הציבור חייב להרגיש שהדבר הוא בדמו של הצבא, שעושה ניסיונות בדרכים שונות לקדם את הפתרון, והתחושה כרגע היא רחוקה מלהיות כזו וגם זה חשוב מאוד לאמון הציבור בצה"ל.

"יתרה מכך, אם אצלנו בסיכום הערכת מצב סבורים שאין סיכוי להשיב את הבנים ושהתהליך תקוע, המערכת צריכה להיות מספיק ישרה ולהגיד את זה בצורה האמינה ביותר למשפחות, הנשענות על כל בדל תקווה או פיסת מידע להתקדמות לכאורה במו"מ. והאמת שצריכה להיאמר באופן ברור היא כי בשנים האחרונות מאז צוק איתן לא הייתה כזו התקדמות, ואפילו לא קרוב לזה".

משחק כפול

לדברי כאלו, גם חמאס נושא באחריות מרכזית להיעדר ההתקדמות. "להערכתי", הוא אומר, "חמאס משחק משחק כפול מול האנשים שלו, ואני אספר לך סיפור שלא סופר עד היום. הבנו ב־2017 שיחיא סנוואר ממשיך להטעות ולשקר ביודעין לאנשיו בכלא הישראלי, כולל חברי הילדות הטובים ביותר שלו כמו חסן סלאמה. הוא יצר מצג שווא שבידיו חיילים ישראלים חיים ולכן הוא דורש תג מחיר כל כך גבוה. מצד אחד הוא האדיר את הציפיות בכלא ובקרב משפחות האסירים, ומצד שני הוא דרש מהם סבלנות ובכך גם השתיק אותם.

"באישור ראש השב"כ גורמים בכירים נפגשו עם הנהגת חמאס בכלא, הציגו להם ממצאים של ממש שהיו בידינו בדבר מצבם של החיילים, אותם נתונים בדיוק שבאמצעותם קבעה המערכת כי הם מתים, כדי לפוצץ את בלון האשליות שביקש סנוואר לייצר בכלא".

מה האינטרס של ישראל במפגש כזה?
"אנחנו סברנו שבגלל האשליות שהוא מוכר לאסירים, הוא מעלה גם את הדרישות שלו מישראל וזוכה לתמיכה פוליטית על התעקשותו".

והצלחתם?
"נקודתית, האירוע הזה ודברים נוספים יצרו קרע חסר תקדים בין סנוואר לחברו הטוב חסן סלאמה ואסירים ביטחוניים מרכזיים נוספים, בצמרת ההנהגה של אסירי חמאס בכלא. סלאמה שלח מהכלא מכתב מחאה חריף לעזה על אחיזת העיניים של סנוואר. זה פגע גם באמינות של סנוואר פנימה בתוך הארגון שלו. זו פעולה שצריכה להיות חלק ממערכה, וזו רק דוגמה לכך שיש הרבה כלים, שלא לגבי כולם אפשר לפרט, שלא נעשה בהם מספיק שימוש בשנים האחרונות".

השאלה היא לאן זה הולך.
"במצב הפוליטי הנוכחי אני מתקשה לראות התקדמות ממשית. זה צעד שדורש אומץ רב וגב פוליטי רחב. עם זאת, זה לא אחד או אפס. יש הרבה מה לעשות בדרך לעסקה שלא נעשה עד היום ויש מקום למעורבות אקטיבית של צמרת הצבא, המודיעין והרמטכ"ל, שאם יציג יותר אקטיביות בעניין, הוא יוכל לרתום את הדרג המדיני. אולי לא לפתרון מוחלט, אבל כן להתקדמות מסוימת והנעת תהליך שלא באמת התרחש באופן מספק בשנים האחרונות".
 
[email protected]